יום העצמאות הוא מקרה בוחן מעניין לעיתונות הישראלית. לא, אין חשש לכתבות מרתקות או חלילה מקוריות, ועדיין מעניין לבחון את נקודת המבט של העיתונים ושל הכתבות שהם מפרסמים: האם הם צופים פני עבר או דווקא פני עתיד?
קחו למשל את "ידיעות אחרונות". הנה כמה מהכתבות שמופיעות בעיתון ערב יום העצמאות תשע"ד. במוסף העצמאות של העיתון נמרחת על כפולת עמודים תמונה של העמוד הראשי של "ידיעות אחרונות" ביום הקמת המדינה. לאחר מכן יש כתבה ששואלת מה היה קורה אילו (אילו בן-גוריון לא היה מעניק פטור לחרדים, אילו רבין לא היה נרצח, אילו בגין לא הפציץ בעיראק וכן הלאה). בהמשך כתבה שבה שחקנים משחזרים תמונה גדולה מסרטי קולנוע של העבר כמו "השוטר אזולאי", "דיזינגוף 99", חגיגה בסנוקר", "עיניים גדולות" וכן הלאה, חידון על "גבעת חלפון אינה עונה" ולבסוף פגישת מחזור של "ניקוי ראש" 40 שנה אחרי ששודרה לראשונה בטלוויזיה.
במוסף החג של העיתון מתפרסם ראיון עם שימון פרס שמספר סיפורים על העבר (אחחח, כאשר הקמתי את הכור). בהמשך פרויקט תמונות שבו רואים תמונת סטילס מהעבר משובצת בתוך המציאות של היום. לאחר מכן סיפור על חבר ברשת הריגול משנת 1918 וסיפור על ילדים שנולדו לפני עשר שנים ("השלום המובטח לא הגיע. ספק אם יגיע גם בעשור הבא", נכתב במשנה של הכתבה).
מוסף פרסומי של "ידיעות אחרונות" בשיתוף עם אגודת תעשיות המזון בישראל, נפתח בסיפורים על ישראלים מעבר לים שמתגעגעים לאוכל ישראלי ובהמשך כרזות ישנות שפרסמו מוצרי מזון לפני 40-50 שנה.
באתר האינטרנט של "גלובס" הופיעה אתמול כתבה הזויה ממש שבה "בכירים במשק" מספרים על השירות הצבאי שלהם. למה מעניין את מישהו מה עשה מנכ"ל מפעל הפיס בצבא ומדוע הוא לוקח את ערך הרעות (בניגוד לערך של "עדיף לשמור משמרת ראשונה כי אם שומרים משמרת שניה קשה אחר כך להירדם") לכל מקום שהוא הולך אליו, לא ברור, אבל גם "גלובס" מעדיף לקחת אנשים עשרות שנים אחורה ולהיזכר איך הם היו פעם.
ומה קורה ב"הארץ" וב"דה-מרקר"? צפריר רינת מסתכל לשנת 2035 וחוטף חררה מכמות האנשים שאמורה לחיות במקום הזה. לא ברור איך כל האנשים יזוזו ממקום למקום אבל העיקר ששר התחבורה שהצביע נגד הרפורמה ברשות השידור קיבל ראיון מפנק ברשת ב'.
הכותרת הראשית באתר "דה-מרקר" היא: "שניים מכל שלושה ישראלים חוששים לעתיד הכלכלי שלהם". מסתבר ש"דה-מרקר" מעז לשאול אנשים על העתיד ואז מעז לומר שעומדת להתרחש כאן זוועת עולם. בכותרת המשנה לפרויקט צילום מיוחד של דניאל צ'צ'יק נכתב: "כשמסתובבים בישראל מרגישים היטב את חוסר הוודאות שקיים כאן – לא רק לגבי הכאן והעכשיו, אלא גם בשאלה מה יביא אתו העתיד". עתיד. הילה ויסברג וחיים ביאור כותבים על שוק העבודה: "רק התחלתם את דרככם המקצועית וכבר חוששים מהעתיד? לא בטוח שאפשר לבנות היום קריירה עמידה לטלטלות, אבל בהחלט אפשר לנסות".
"ידיעות אחרונות" הוא עיתון שכולו התרפקות מתקתקה, סוכרתית על העבר. מי שקורא את "ידיעות אחרונות" מתבקש לעצום עיניים ולחלום. "ידיעות אחרונות" מציע לקוראים שלו נוסטלגיה בגרוש, חומרי ארכיון וגעגוע מעושה למשהו שכבר לא קיים. כרזות ישנות, מנהיגים ישנים, אוכל ישן, ערכים ישנים, סרטים ישנים. עבור "ידיעות אחרונות" אין בכלל עתיד, יש רק מה שהיה. נכון היה פעם טוב? יאללה, תקנו עיתון.
"דה-מרקר" לעומתו, לא דופק חשבון. לא אכפת לו מהמצברוח של הקוראים שלו ולא כל כך מעניין אותו להתעסק במה שהיה. מעניין אותו להסתכל במה שעומד לקרות וזה לא נורא מזיז לו שהחדשות היחידות שהוא יכול להביא לקוראים הן לא החדשות הכי טובות בעולם. ככה זה.
אז הנה לכם הבחירה ביום העצמאות של שנת 2014: איזו ישראל אתם רוצים לצרוך, זו של העבר שבה הכל היה נפלא, או זו של העתיד שבה (כמעט הכל) כנראה עומד להיות חרא? עכשיו אתם מבינים למה "ידיעות אחרונות" הוא עיתון נפוץ? המדינה נרקבת עם ראש ממשלה רקוב, מנהיגות רקובה, כלכלה רקובה, מערכת פיננסית רקובה, מערכת חינוך רקובה אבל מה, זוכרים את "גבעת חלפון"? איזה מצחיקים היו "הגשש החיוור", הא?!
אולי הכל רקוב פה ואולי לא. פעם יצא לי לדבר עם סבא שלי ושאלתי אותו אם הוא לא מתבאס מהמצב בארץ. סבא שלי למי שלא מכיר (וזה בעצם…המממ…. כולם חוץ ממני ועוד קומץ משפחה) עבר די הרבה ב30 השנה הראשונות לחייו ( השפלות , מצב כלכלי מצויין, מצב כלכלי גרוע לאחר ביזה של הגויים, בריחה מרוסיה דרך איראן אז פרס עלייה לישראל אז פלסטין, פעולות באצ"ל, מלחמת השחרור ועוד כמה מלחמות) ענה לי שהמצב לא כזה גרוע עכשיו ושכבר הוא היה במצב גרוע בהרבה.
לפעמים העבר נותן פרספקטיבה טובה בהרבה מכל תחזית שחורה או אופטימית אפשרית ולפעמים ההתרפקות על העבר מובילה לאסון נוכח תחזית מדוייקת (אם הייתי חסיד של גודווין הייתי מעלה את הפוסט הזה כתחזית מדוייקת אחרת של הארץ, אבל זה שייך לדיון/אתר/צד אחר במפה הפוליטית)
אם המרקר מסתכל לעתיד ורואה רק שחור, אז יש מצב שהוא מנסה להפחיד ולא לתת תמונה שקולה של העתיד. טכניקת מכירה לא פחות מוצלחת מאשר נוסטלגיה.
יובל תמיד כיף להיחשף לנושאים בתחום התקשורת מכל מיני זוויות רעננות שאתה רואה ומביא
בלי קשר דעתי החשוכה שלא מעניינת אף אחד היא כנל:
א. הארץ ביטאון של האופוזיציה וסוכן של האיחוד האירופאי והם כותבים מהפוזיציה כמו כולם.
ב. אבל לצערי הם צודקים הרבה מאוד פעמים לגבי הגאונים שמושלים בנו – נראה שעוד עשרים שנה מסתנן ביחד דרך סיני לאריתריאה – יובל אולי תרוץ למרכז הליכוד ואני אתפקד ואצביע בשבילך ?
ישראל של בן-גוריון,אולי לא הייתה כ"כ דמוקרטית,מהבחינה של חירויות-האזרח והאדם,אבל,הייתה אז מנהיגות,שהלכה לפני-המחנה כולו,כולל אלו,שלכאורה התנגדו-"לומר כן לזקן"! המנהיג האחרון שהיה לנו,אריאל שרון המנוח,באמת ובתמים מנהיג,יכולת להתנגד לו,ואו להסכים עמו,אך ידעת היטב,במה הוא דוגל. או שמעון פרס יבדל"א,מנהיג ברמ"ח ושס"ה.
כיום,אין מנהיגות כלל ועיקר,יש זחיחות חלולה ושבשבת.דעות מכאן ועד הודעה חדשה,מבלי לדעת לאשורו,מה חושב המנהיג ובמה הוא דוגל,במדינאות,בכלכלה ובחברה!
מדויק ביותר.
זה ניכר גם בטלוויזיה… תכניות כמו "אומרים שהיה פה" בחינוכית, שמתרפקות על העבר המתקתק כאילו אין מחר. אני לא חושבת שאחד מערוצי הטלוויזיה בכלל ניסה או חשב לדבר על העתיד… כמו שנאמר: התקשורת מסממת את העם.
אין לי חיבה מיוחדת לאף אחד מהעיתונים שהוזכרו. כמדומני ידיעות הוא הגרוע בהם.
אך האם אין דיווח על אירועים שהתרחשו בעבר (אם כי בד״כ העבר הקרוב) הוא עניינם של עיתונים?
דיווח על העתיד הוא נחלתם של מדורי ההורוסקופ. הסיכוי שתחזיות יתממשו כפי שחוזים נמוך במיוחד כאשר עוסקים באירועים שאולי יתרחשו 21 שנים בעתיד.
בבחירה שבין דיווח על עובדות (נכונות או לא) בעבר לבין הזיות על העתיד (במסווה של תחזית המתבססת על ניתוח של ההווה), נראה לי שהייתי בוחר בעבר.
אסיים בקלישאה, בהתאם לרוח הקטע. ״עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל״.
המדינה לא משהו אבל היא במצב הרבה יותר טוב מתקופות המלחמות העקובות מדם, ומהשחיתות של מפא"י שחילקה את כל משאבי הארץ והמדינה למקורביה (ועד היום הם האוחזים בהם). גם מבחינה כלכלית ובריאותית המצב היום הרבה יותר טוב מבעבר, ובע"ה ילך וישתפר ככל שהמשק ייפתח לתחרות ורמת השקיפות תעלה (מגמות מאוד מבורכות של השנים האחרונות). נכון, יש משבר בדיור אבל בסופו של דבר גם הוא ייפתר.
בקיצור, דה מרקר והארץ הם סתם אופוזיציה עלובה ונביאים בגרוש, וידיעות אחרונות מייצגת נוסטלגיה מזוייפת שרק מעטים יכולים באמת להתרפק עליה, כי רוב האזרחים במדינה ממש לא (מזרחים, חרדים, ערבים… בערך 50%)
באותו עניין שאמרתי קודם מכיוון קצת אחר. לפעמים המצב לא כזה גרוע כמו שמראים בערוצי התקשורת השונים. כפי שאמר ניימן, השחרת העתיד מוכרת (ראו כמה סקסי המאבק ב-global worming (התולעת במקור :-)) , אגב למי שזוכר בשנות השבעים היה זה עידן קרח עתידי שהוזהרנו ממנו)…
מעבר לעניין קידום המכירות, השחרת מצב המדינה בעתיד ובהווה הפכה כבר ממזמן למטרה בפני עצמה אצל עיתונאינו ה"פטריוטיים". אחרי הכל אם הכל טוב כאן אנחנו לא באמת צריכים אותם שיספרו לנו או אם תרצו כלב השמירה של הדמוקרטיה נובח זאב זאב…
דוגמא נחמדה שממחישה את העניין אפשר למצוא כאן.
כל ידיעות אחרונות זה מוסף פרסומי
פרסומות סמויות למי שמשלם או למה שמשפחת מוזס רוצה להשיג
קיים קשר קלוש בלבד בין המציאות ומה שכתוב שם
בולט במיוחד כשכותבים על נושאים שהקורא קצת מבין בהם
צריך לעשות מחקר מה כמות המילים / שטח התמונות לאורך ציר הזמן