מאז ומעולם התעניינתי בהיסטוריה. לא בהיסטוריה של כל דבר – לא כל דבר מעניין אותי – אבל היסטוריה באופן כללי היא עניין מעניין בעיקר כי היא נותנת לך פרספקטיבה. בתקופה הנוכחית, בה ההטיה של אמצעי התקשורת היא לכיוון העכשיו! פרספקטיבה היא עניין כל כך הכרחי.
חשבו מה אנחנו יודעים על האנשים שחיו בראשית המאה ה-19. מה אנחנו יודעים על האנשים שחיו בארץ ישראל, בארצות הברית או באירופה בשנת 1814? אנחנו לא יודעים הרבה על חיי היומיום שלהם בין השאר מכיוון שאין תיעוד עשיר של חיי היומיום. יש קצת עיתונים, קצת ספרים, אבל אנחנו לא רואים אף אחד, לא שומעים אף אחד. ההיסטוריה שקטה.
למרות שאנחנו שלא יודעים הרבה, יש לנו תפישות עקרוניות לגבי האנשים האלו. יש לנו איזושהי דמות כללית של האנשים שחיו בעת העתיקה, בימי הביניים, בזמן המהפכה התעשייתית. ההיסטוריה מסתכלת לאחור, משרטטת דמות שמאוחר יותר מתקבעת בראשם של האנשים.
מה שמעלה את השאלה, איך ישפטו את האנשים שחיו בעולם המערבי בעוד 200 שנה? מה תהיה הדמות של האנשים שחיו כאן בשנת 2014? מה יגידו עלינו בשנת 2214? אני חושב שלא מן הנמנע שאחד הדברים שיזכרו מאיתנו, בני האדם שחיו במאה ה-21, הוא זה.
אני כבר יכול לדמיין מה ייכתב בספרי ההיסטוריה. פדיחות.
כתיבת תגובה