תודה למים

מסרו אמוטו, יפני שפוי לגמרי, פרסם ספר חדש, בשם “החיים הסודיים של המים”. כותרת המשנה בערוץ האנרגיה של אתר האנרגיה, מבשרת:

“מסרו אמוטו, האיש שהצליח להוכיח שלמים יש רגשות, חושב שהמים כועסים עלינו”

אה?

“המים נתנו לנו כל כך הרבה, אבל מעולם לא ניסינו להבין את המים […] לכן, אין ספק שהמים לא מרוצים מזה, למים יש תלונות בנוגע לכך”.

גם המים שלכם כועסים? אל דאגה. יש פתרון.

“כאשר אתם כן נפגשים עם מים, עליכם להגיד, או לפחות להרגיש, תודה למים, אהבה למים […] עליכם להיות תמיד מודעים ליצירת תדר חיובי, באמצעות העברת מידע באינטרנט, או אולי לפני שאתם הולכים לישון ואומרים בקול רם מילים תוך כוונה ליצור שלום בעולם”.

ברור לחלוטין. אם פתחתם את הברז, והוא ירק עליכם מים חומים, אין טעם להתקשר לעירייה או ל”מקורות”. אפשר פשוט לבקש מהם סליחה, על כך שקניתם שישיית מים מינרליים בפעם האחרונה שהייתם בסופרמרקט.

33 מחשבות על “תודה למים

  1. שאני אגיד סליחה למים?! שהם יגידו לי! כל בוקר הם מעירים אותי שעה לפני שאני רוצה לקום רק כדי שהם יוכלו לפגוש ת’חברים שלהם באסלה.

    נבלות.

  2. וואלה, חשבתי שליו”ר יש מונופול על פוסטים עצבניים על ערוץ האנרגיה של נרג.
    תמר, יש לך כוונות ניסתרות להדיח את היו”ר כשהוא בחופש? (לא שאני רוצה לעורר שדים מרבצם, חלילה)

  3. אף אחד כאן לא ראה את הסרט what the bleep do we know?

    סרט מומלץ בלי קשר, ובאחד הקטעים שם מסופר על הבחור הזה.

    מסתבר שהוא לקח מים מזוקקים וכתב על הבקבוקים שלהם כל מיני סימנים ביפנית: עצוב, שמח, כעס, וכו’. אחרי לילה הוא לקח מכל בקבוק טיפת מים וצילם אותה בהגדלה. התוצאות די מפתיעות..

  4. ליאור – ראיתי לקראת הכנת כתבה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.

    התוצאות די מפתיעות אבל גם לא משכנעות. למה אתה שואל? (יש לך שאלות טובות). כי ניסוי מדעי רציני בהגדרה הוא ניסוי שניתן לבצע פעם אחר פעם אחר פעם ולקבל את אותה התוצאה. אז אם אני אקח מים מזוקקים ואכתוב עליהם בעברית “שמח” או “אהבה” ואסתכל עליהם תחת המיקרוסקופ האלקטרוני – האם גם אני אקבל את הדוגמאות הנפלאות של מולקולות המים כפי שהוא קיבל?

    מכיוון ששנינו יודעים שהתשובה לכך היא “לא רבתי”, הקוריוז הזה שעומד בעצם בבסיס כל הסרט מראה עד כמה הסרט עצמו, מרתק ודמגוגי ככל שיהיה, הוא קשקוש מקושקש.

  5. הסרט הזה בא להציג תיאוריה של כת דתית (ודי פסיכית) שבמרכזה דמות שגם קיבלה זמן מסך בסרט, איזה אישה בלונדינית שטוענת שישות קדמונית בשם “רמתא” מדברת דרכה.

    “הארץ”

  6. ודרך אגב, מים מינרליים זה משהו שאפשר לנהל עליו דיון שלם פעם.
    מה המשמעות הצרכנית של לקנות מים מבוקבקים?
    מה המשמעות הבריאותית (יש הטוענים שבמים מינרליים יש סיכוי גבוה יותר להתפתחות חיידקים, הם פחות מופלרים ונתונים לפיקוח רופף יותר ממי ברז)?
    וכמובן המשמעות האקולוגית – ייבוש מעיינות (סטייל עין גדי) וייצור מסיבי של פסולת פלסטיק.

    [אז החלטנו? לא קונים מינרליים?]

  7. זה פשוט לא יאומן… ממש עצוב לראות איך תרבות הצרכנות יכולה להעביר אנשים על דעתם (ראית את הטוקבקים?)

    [רק במאמר מוסגר – 100% חמצן טהור לא עושה שום “סוטול”]

  8. הבליפ הוא סרט חביב כל עוד מתייחסים אליו בפרופורציות מתאימות.יש שם נסיון להעביר את הבעייתיות שבתורת הקוואנטים להדיוטות, וזה בסה”כ עושה את העבודה. כמובן שהסרט מייצג גם נסיון לגישור בין תפיסות ניו-אייג’יות לבין מדע, מה שכמובן מרגיז את יובל אבל נותן מענה לאנשים רבים שמוצאים עצמם מבולבלים בסופרמרקט התפיסות והאמונות החדש, וזה כנראה סוד הצלחתו.

    הרעיון הכללי שיוצאים איתו מהסרט הוא אותו רעיון שמלווה את המטריקס, את ספריו של קרלוס קסטנדה ואת מחשבותיהם של הוגים אמפריציסטים כמו ג’ון לוק וקאנט – שתפיסת המציאות בחושינו שונה מהמציאות עצמה.

  9. מדובר באדם שטוען שלמים יש רגשות.
    מים. רגשות.
    הוא טוען שהצליח להוכיח את העניין, טוען שהצליח להוכיח שלמים יש זיכרון, אבל לא הסכים לחזור לעיניי מדענים על הניסויים שלו. אי אפשר לטעון שמדובר במשהו מדעי, בלי להוכיח שהוא כזה.

  10. תמיד הייתה לי [וכנראה גם שתמיד תהיה לי] בעיה עם אג’נדה סמויה בתוך מוצרים פופלרים.
    נכון – זה קיים בכל מקום, בכל טרנד, בכל סרט, ספר או סדרת טלוויזיה ולכן, לדעתי, צריכה של תרבות פופולרית (ובכלל) חייבת להיות מלווה בהטלת ספק ובראיה ביקורתית.

    מכיוון שהסרט עוסק בתחומים שבהם לרוב הציבור יש ידע מועט יחסית (תאורית הקוונטים ושאר מרעין בישין) קל מאד להציג תאוריות מופרכות ושוליות כאמת מרכזית, כמיין סטרים מדעי.

    הסילוף הזה הוא מה שמרגיז אותי ב”בליפ”

  11. זכור לי ציטוט מאיזו תוכנית רדיו שבה הסביר איזה רב ש”לפי תורת הקוונטים, כשאדם חוזר בתשובה, משתנה ה- DNA שלו”… ואני כבר לא זוכר את ההמשך, אבל לפעמים ממש מקומם השימוש שעושים במושגים מדעיים כדי “להוכיח” כל מיני דברים מופרכים לגמרי.

  12. לעזאזל עם הפרויד הזה.
    צ”ל
    תמר : היזהרי נא, זיכרון של מים הוא היסוד שלהומאופתיה. כפירה בזה יביא עליך צבא של מטפלים מתוסכלים

  13. אחד: התגובה הראשונה קרעה אותי.
    ועל הומאופתיה אני מבטיחה לכתוב בקרוב. מדובר באחד הדברים היותר תמוהים בעיניי.

  14. נו, זה הרי ברור שלמים יש רגשות, אחרת איך אתם מסבירים את הרגשות של בני האדם הבנויים מלפחות 70% מים. (לגבי היו”ר אני לא בטוח, יכול להיות שבמקום מים זה אויר….סתם,סתם)

    מוסיף, לול עצבני, אתמול הלכתי ברחוב ונפלתי לבור גדול, לא שמתי לב לשלט “זהירות רוגל לפניך”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: