glasshole

השאלה מדוע טכנולוגיה אחת מצליחה וטכנולוגיה אחרת נכשלת היא שאלה מעניינת ורוב הזמן אין עליה תשובה מוצלחת. הסיבה היא שעל פי רוב אין סיבה אחת להצלחה או לכישלון של טכנולוגיה. תחת זאת ברקע פועלים צירוף של נסיבות: מזל, מחיר, טרנד, אופנה, מותג, חדשנות, ידידותיות, תזמון ושאר עניינים, כולם משחקים יחד, במשקל שונה שאינו ידוע מראש, משחק קומבינציה שלא תמיד מצליח לפתוח את כספת אהבת הקהל.

בהקשר הזה גוגל-גלאס, המשקפיים שגוגל השיקה במהלך 2012, הוא מקרה בוחן מצוין. על פניו נראה היה שהכוכבים מתיישרים כדי ליצור אירוע קוסמי שיוביל לבלוקבאסטר לא נורמלי: המותג הוא מותג ידוע, האופנה היא של מחשוב לביש, החדשנות מרתקת ויש אפילו באז מערימה של אנשים שמתנהגים כאילו כל גוגל-גלאס שנמכר מכניס להם לכיס עמלה שמנה, זאת למרות שהם עצמם לא מקבלים על כך גרוש. למעשה, הם נאלצו להיפרד מ-1,500 דולר כדי לקבל מוצר חצי-אפוי, רעיון שיושב להם על האף.

אז למה גוגל-גלאס נכשל ומדוע גוגל הודיעה שהיא זונחת, בשלב הזה, את פיתוח הגאדג'ט המדובר?

קודם כל בגלל זה:

או במילים אחרות, בשלב הזה, היישום של הרעיון פשוט מגוחך. האנשים שמסתובבים איתו הם אנשים מגוחכים והתוצאה היא גיחוך אחד גדול שמוביל לכך שצריך להיות טיפוס מאוד מיוחד, כלומר נודניק, כדי להסתובב עם המוצר הזה בציבור. האמת היא שקשה להאשים אותם: הם שילמו סכום מגונה של כסף בשביל לקבל את הדבר הזה, מה הם יעשו איתו כעת? ישאירו אותו בבית?

אבל מעבר לגיחוך, המשקפיים של גוגל סובלים מבעיה נוספת והיא מקדם קריפיות גבוה או במילים אחרות: המצלמה. המחשבה שאתה מסתובב כל הזמן עם מסך מול העין יכולה לעבור איכשהו, בקהלים מסוימים, בדור מסוים, לצרכים מסוימים. ממילא רבים מתעסקים רוב היום עם מסך זה או אחר אז למה לא לקצר טווחים ולחבר את המסך ישירות אל העין באמצעות משקפיים?

הבעיה היא שגוגל הלכה עם הגלאס שלה צעד אחד רחוק מדי וחיברה לו מצלמה. המצלמה הזו, פוטנציאלית, מצלמת (ומקליטה) כל הזמן את מה שנמצא מול העדשה שלה. זה היה הרגע שבו אנשים הגיבו בכעס וכאשר חושבים על זה, אפשר להבין מדוע בגוגל הופתעו.

רבים מוצאים את עצמם מצולמים בכל רגע נתון בין אם במודע (סלפי) ובין אם לא במודע (מצלמות אבטחה). המחשבה שאנשים ירתעו ממצב שבו מצלמים אותם נראית בלתי סבירה. אלא שגוגל החמיצו את המרכיב החברתי-תרבותי שקשור בעולם הצילום: כאשר אתה מצלם את עצמך אתה בוחר את הרגע, את העיתוי, את הזווית, את הרקע. אתה הבמאי של עצמך. כאשר אתה מצולם שלא בידיעתך, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לכך סיבה חשובה (בדרך כלל טעמי אבטחה). גוגל-גלאס הוא לא זה ולא זה ובעיקר היא נטלה מהאנשים את אפשרות הבחירה: אדם נכנס למסעדה כשהוא מצויד במשקפיים שמצלמים אותך ואין לך מה לומר בעניין למרות שברור לך שאין לכך שום סיבה מוצדקת. למעשה, אתה לא יכול להתנגד אלא אם כן אתה תולש לאנשים את המשקפיים מהפנים – וגם זה, כידוע, קרה.

טכנולוגיה לא פועלת בתוך עולם טכני סגור של מפרטים ויכולות. טכנולוגיה פועלת בתוך מרקם עשיר שמורכב מחוקים, נורמות ותרבות. הגלאס של גוגל ניסה להתעסק עם הנורמות החברתיות ששולטות בצילום, הוא ניסה לשנות אותן, כמעט בכוח, והתוצאה היא שאנשים דחו את המוצר ודחו את האנשים שענדו אותו, ומכאן glasshole.

יש לומר שמי שמספיד את הרעיון משקפיים מהסוג הזה לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של הטכנולוגיה (וגם לא את גוגל). ההספדים מוקדמים מדי. חלפו יותר מעשרים שנה עד שהרעיון של ספר אלקטרוני תפס והטאבלטים של "אפל" החלו להיחטף כמו לחמניות חמות (רק כדי לחטוף בהפוכה בתקופה האחרונה). ישנן טכנולוגיות שעוברות כמה סיבובים של שינויים, שיפוצים ושפצורים עד שהן נקלטות. הרעיון של מחשוב לביש לא הולך לשום מקום וכולנו נלבש בעשורים הקרובים כל מיני מחשבים זעירים, חלקנו כבר עונדים כל מיני צמידים אלקטרוניים למיניהם שבודקים כמה צעדים אנחנו צועדים ושאר ירקות.

ועדיין, המקרה של גוגל-גלאס יכול ללמד אותנו כמה לקחים.

הראשון הוא שכל הנביאים מטעם עצמם, גורואים טכנולוגיים בעיניי עצמם, שקובעים שהם נתקלו בפיתוח הגאוני ביותר שאי-פעם פותח על ידי בני אדם, הם לא יותר מ-fan boys מעיקים. הם לא הקהל הרחב ולמעשה הם לא קהל המטרה. הם הכרחיים כדי ליצור את הבאז הראשוני אבל מוטב שלא להתרשם מהם יתר על המידה.

השני הוא שגם חברות גדולות ומצליחות, דוגמת גוגל, שרגילות לרשום הצלחות מבריקות, מסוגלות להתחלק על התחת. הצלחה היא לא עניין שרשום בטאבו. היא דומה יותר להטלת קובייה: העובדה שקיבלת 6-6 בהטלה הקודמת לא מבטיחה שום דבר בהטלה הבאה (אם כי, צריך להודות ביושר, שלעתים מוצרים מצליחים בין השאר בגלל ההצלחה של המוצר הקודם. מוצרי "אפל" הם דוגמה טובה לכך).

והשלישי הוא שגוגל-גלאס הוא דוגמה נפלאה לניסוי הנדסי מסקרן ולניסוי חברתי כושל. מן הראוי שחברות טכנולוגיה יבינו שהן צריכות להעסיק סוציולוגים, אנתרופולוגיים, חוקרי תרבות ואפילו פילוסופים לצד המהנדסים שלהן אחרת הן ימשיכו להשיק מוצרים שאף אחד לא באמת רוצה להשתמש בהם.

9 מחשבות על “glasshole

  1. גוגל לא זונחת את גלאס, נהפוך הוא, בניגוד למוצרים אחרים שגוגל הכריזה שהיא הורגת אותם, במקרה של הגלאס הוכרז שהוא הופך להיות מוצר עם חטיבה משלו ולא עוד מוצר שיוצא ממעבדת X

  2. לדעתי, הסיבה הראשונה שהצבעת היא משנית. זה לא נראה כזה גרוע ויש אנשים עם משקפיים שנראים הרבה יותר גרוע. הסיבה השנייה היא יותר מהותית וכאן אני חושב שיש שילוב של שני גורמים. האחד כמו שציינת זה שזה פשוט נראה קריפי. יש כאן חוסר סימטריה בולט שצד אחד אוסף עליו מידע ולך אין מה לעשות כנגד זה וגם אם אין לך את המשקפיים הללו אז אתה לא יכול להגיב באותה צורה. אבל אני חושב שאולי הסיבה היותר חשובה היא רוח הזמן. היום האינטרנט התבגר מאוד ונושאים כמו פרטיות עולים כל הזמן לכותרות (ויקיליקס, סנודן, הפרטיות בפייסבוק וכו') ולאנשים נמאס להיות חיית המחמד שאוספים עליה מידע בלי ידיעתה. בנוסף, אני חושב שאם המשקפיים הללו היו יוצאים לפני 10 או אפילו 5 שנים אז הייתה אליהם הרבה פחות התנגדות והם היו סופר פופולאריים. כלומר, אם היו יוצאים לפני פייסבוק ואייפונים אז מדובר היה במהפיכות אמיתיות. כיום, החבישה שלהם לא נותנת הרבה יתרונות למי ששם אותם אז הרווח שלהם לצרכן הפרטי הוא שולי למדי.

  3. אני חושב שאפשר להסיק כאן גם מסקנה הרבה יותר כללית בנוגע ליחס שלנו לגאדג'טים: בעוד שאנחנו מאוד אוהבים את הגאדג'טים שלנו קרובים אלינו, זה לא בהכרח אומר שאנחנו נאהב גאדג'טים *עלינו*. יכול להיות שמצידו של המשתמש יש יתרון בעובדה שסמארטפון עדיין דורש תיווך פיזי כדי להשתמש בו (זה שאנחנו צריכים להחזיק אותו ולהסתכל עליו באופן פעיל, ויכולים להרחיק אותו מהפנים אם אנחנו רוצים), מה שאולי מאפשר להתמודד עם האלמנט הקריפי במכשיר שתמיד מחובר ויודע עלינו כ"כ הרבה. במחשוב לביש (גלאס זו רק דוגמא), אנחנו כל הזמן משתמש בגאדג'ט ואפילו לא קיימת האשליה שהמשתמש יכול לרגע להחליט שלא להשתמש בו.
    אפשר גם לראות את זה בתגובות של הסביבה – גם בלי קשר למצלמה, בעוד שאנחנו רגילים לאנשים שמחזיקים דברים, אנשים שלובשים/מרכיבים על עצמם גאדג'טים עדיין יראו לנו מוזר. גאדג'ט לביש הוא לא סתם סמארטפון שלובשים אותו, אלא קטגוריה חדשה שדורשת הרבה מאוד הסתגלות מצד הסביבה. אפשר לקחת כדוגמא את אוזניות ה-Blue Tooth, מוצר שלמרות שהוא קיים כבר הרבה מאוד זמן וכשלעצמו הוא מוצר מצוין, עדיין יחסית מעט מאוד אנשים משתמשים בו ואדם שמרכיב אותו יראה קצת מוזר לסובבים אותו.

  4. אני חושב שאם מתייחסים לכותרת ולמה שאמרה עדי סופר תאני בפוסט שלפני זה, "אתם רוצים שנדע עליכם", הבעיה היא לא המצלמה, אלא הפיזיות והמוחשיות שבמעקב ובהפרת הפרטיות.
    ברגע ש"גוגל" או "פייסבוק" מתעדים לאן הלכתי ומה קניתי או הזמנתי בכל מיני אמצעים שאני לא מרגיש (GPS, ניתוח מידע שהסכמתי לו פעם, מצלמה שמותקנת על קיר המסעדה וכד'), קל יותר לקבל את זה. גם ככה "אני נותן לפייסבוק להיכנס לי לעצמות כי אין לי ברירה".
    ברגע שבנאדם שאני לא מכיר נעמד מולי או מאחורי ומפעיל צילום או הקלטה (איך זה עובד? פקודת קול? אם כן זה עוד מגדיל את הקריפיות), זה כבר חדירה פיזית, מוחשית מידי, לפרטיות שלי. אני רק מדמיין מה אישה תרגיש אם תלך ברחוב ומישהו יילך מולה וילחשש "צלם, צלם, וידיאו".

  5. פוסט מצויין, רק לחלוטין מנותק מהמציאות.

    האב טיפוס של גלאס שנמכר מראש לא היה מוצר אלא מדגים שפותח בגוגלX שגוגל רצו לבחון את ההצלחה שלו, איך אנשים יגיבו אליו, איזה שימושים ימצאו לו ואילו שמות גנאי יקבלו המשתמשים בו.

    השלב הזה בחייו נגמר והוא עבר להיות מפותח במסגרת הרגילה של גוגל. לטענת גוגל הם מתכוונים להמשיך לפתח אותו כמוצר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *