השואה, מערכת החינוך וילדים בכיתה א’

היי דנדוש, איך היה היום בבית ספר?
היה נורא. היום המנהלת החליטה שאנחנו כל כך מתקדמים שהיא הודיעה לנו שמעכשיו במקום שעת סיפור היא תלמד אותנו שיעור היסטוריה לכיתה ו’.

באמת? היסטוריה זה דבר מעניין.
אבא! זה נורא מפחיד אותנו.

למה מפחיד? היסטוריה זה כמו סיפור, סיפור שהיה פעם.
כן, אבל הסיפור שהיא סיפרה ממש הפחיד אותנו.

איזה סיפור היא סיפרה?
היא סיפרה על משהו שקרה במלחמת העולם הראשונה.

מלחמת העולם הראשונה או השניה?
הראשונה, היא אמרה הראשונה. ילד אחד, היו לו שני הורים ואז הורגים את שני ההורים שלו ומי שמגדל אותו זה הדודים שלו.

ולמה זה הפחיד אותך?
כי הרגו את הורים שלו! הוא נשאר לבד! וכל הילדים פחדו ואנחנו התחבאנו מתחת לשולחן ולמרות שהיא ראתה שאנחנו מתחבאים מתחת לשולחן היא לא הפסיקה לספר את הסיפור המפחיד הזה!

היא סיפרה לכם למה הרגו את ההורים שלו?
כן, כי הם עשו משהו שמנוגד לחוק. הם ציירו לו איזשהו אלבום ציורים וזה היה מנוגד לחוק אז באו כל מיני אנשים והרגו אותם והילד נשאר לבד כל החיים! ואני לא הבנתי למה בכלל מספרים לנו את זה. אבא, אנחנו ילדים בכיתה א’! למה מספרים לנו כאלו סיפורים?!

(דנה, בת 7, מספרת בבכי על מערכת החינוך ביום שלפני יום השואה)

עוד על האופן שבו מערכת החינוך של מדינת ישראל מוודאת שהילדים שלנו יגדלו לתוך טראומה מתמשכת: להיות ת(ל)מיד מוכן.

 

6 מחשבות על “השואה, מערכת החינוך וילדים בכיתה א’

  1. בדיוק היום, אחת המרצות סיפרה על בתה, בכיתה א’, שחזרה הביתה אחרי שסיפרו להם על מנגלה והניסויים שלו בילדים.

    אין גבול לאינדוקטרינציה

  2. מצד אחד יש חשיבות לשמור על הילדות של הילדים ועל תמימותם אבל יש נושאים שפשוט בלתי אפשרי לשמור אותם לגיל מאוחר. משתי סיבות שעלו במוחי בשתי הדקות האחרונות כשקראתי את הפוסט שלך. האחת שהמידע יגיע בגיל מאוחר מידי ואז ההשפעה של ה”שוק” עלולה להיות מזעזעת מידי (אני מכיר ילד שרק בגיל 10 גילה מאיפה מגיע העוף שהוא אוכל, היום הוא צמחוני אבל עבר מסכת ייסורים קשה בגיל הילדות). והשנייה שהמידע יגיע לילד בגיל הקטן במלוא עוצמתו כשהוא אינו מוכן ומבלי שיעבור סינון של דמות מחנכת (בדומה לגילוי של אתר פורנו לילד שלא עבר את ה”שיחה” עם הוריו).
    בעניינים כאלה צריך ללכת בזהירות.

    ונראה לי שהנוסחה המדויקת בנוגע להסברה לגיל הרך של השואה פשוט נורא מסובכת להסברה לנו כמבוגרים וק”ו לילדים.
    באופן כללי נראה לי שמלחמה זה נושא מסובך להסברה אפילו שיש תירוץ “הגיוני” מאחוריו. אישית, בכל פעם שאני רואה סרט מלחמה בטלוויזיה הדבר היחיד שעובר לי בראש זה שבני אדם יצורים פשוט מטומטמים…
    עכשיו לך תבין למה לקחת יהודים סתם ככה אל מותם.

    עכשיו תסביר את זה לילד.

    יש לי בת בגיל 3 וחצי והתלבטתי מאוד כמה מידע לחשוף בזמן המלחמה בקיץ. כתושב המרכז, ניסינו להעמיד פנים שהכל זה משחק שכולם משחקים – להגיע לממ”ד מהר לפני שנשמע “בום” (אני מניח שלתושבי הדרום התענוג הזה לא היה קיים). אחרי כמה שבועות פתאום מתברר שהבת שלי מבינה מצויין מה קורה. הספיקו לה שברי השיחה שהיא שמעה פה ושם כדי להבין שה”ערבים זורקים עלינו טילים” ושיש ערבים טובים ויש ערבים רעים. אפילו הצליחה להשתמש במילה “יירוט” בהקשר הנכון (למרות שאני בטוח שאין לה מושג מה זה גם היום). היום בבוקר ואתמול בערב ניסיתי להסביר לה שמחר תהיה צפירה ושזה יום עצוב ועוד כמה מילים פה ושם ככה שתהיה לה תמונה כללית אבל סיימתי בנימה אופטימית כדי שלא תפחד…בגן סיפרו לה לה עוד כמה משפטים ובס”כ לא קרה שום אסון.

    בסופו של דבר אחרי הכל כיהודים כמעט כל החגים שלנו ניתנים לסיכום ככה: היה מישהו רע שרצה להרוג אותנו, היה נס ובסוף הוא לא הצליח יאללה לאכול. אני מניח שעוד 2000 שנה יחגגו ככה את יום השואה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: