לסייע לאלוהים במלאכת הבריאה

אמיתי מגד כותב בערוץ הניו-אייג’ של אתר האנרגיה על כך שהחשיבה היא מקור כל הרע. כמובן שכאשר אני קורא כזה טקסט אני חייב להכיר את הכותב כיוון שמחשבה כה עמוקה פשוט עושה לי את זה. את נכנסתי לאתר שלו וקראתי טקסטים שלו. הנה תחילתו של אחד מהם:

הסיפור הוא כזה והוא בוודאי לא חדש לכם: אנחנו מתגלגלים. הנשמה שלנו בוחרת להתגשם בתוך גוף ולעבור מסע בתוך הגוף האנושי כדי לצמוח. במהלך המסע הזה מזדהה הנשמה עם הגוף ושוכחת את טבעה האמיתי. היא שוכחת שהיא, כנשמה, אינה באמת נפרדת מכל השאר, מהבריאה, מהיקום, מהמוחלט. אך כיוון שהיא חלק מהבריאה, כיוון שיש בה ניצוץ אלוהי, גם היא מסוגלת, בקנה מידה קטן אומנם, לברוא. ומה שהיא בוראת זה את ה”אני” או ה”אגו”. תמונה דמיונית, הולוגרמה שאין בה ממש, של קיום נפרד, של זהות עצמית אינדיבידואלית.

ה”אני” הזה מתחיל לפעול בעולם מתוך רצון עצמאי משלו, הנפרד מהרצון של המוחלט, של הבריאה. וכשהוא פועל באופן הזה הוא יוצר לעצמו קארמה. ככל שהוא יוצר לעצמו יותר קארמה כך הוא הולך ומסתבך בתוכה, מזדהה עם היצירה שלו, ושוכח יותר ויותר את טבעו האלוהי. יחד עם שכחה זו הוא גם מביא סבל רב על עצמו ועל אחרים ומפתה גם אחרים להישאב לתוך האשליה הזו של מופרדות.

מכל זה צריך ה”אני” שלנו להשתחרר. הוא צריך להשתחרר מהאשליה של קיום נפרד ולהיזכר בטבעו האלוהי. לכשייזכר לבסוף בטבעו האלוהי יוכל להצטרף מחדש ל”צבאות השם” ולסייע לאלוהים במלכת הבריאה. אלוהים, כדאי שנזכור, זקוק לעזרתנו. אך כל עוד איננו לומדים להתיר את התסבוכת שיצרנו איננו כשירים עדיין לסייע במלאכת הבריאה.

באמת שאני לא מבין אתכם. יש לכם אפשרות להצטרף מחדש לצבאות השם ואתם לא קופצים על המציאה?

הטקסט של מגד הוא דוגמה קלאסית לכתיבה ניו-אייג’ית. ממבו-ג’מבו וגיבוב משפטים כמו-עמוקים מחוברים ביחד כדי ליצור תחושה של מחשבה סדורה ומלאה כאשר בפועל אין בה אלא ריקנות טקסטואלית שמחפה על שרטלנות מוכרת.

בסרט 8 מ”מ, יש קטע שבו הגיבור תופס את יוצר סרט הסנאף שהוא רודף אחריו ובועט בו. הוא אומר לו: “אדי, אף פעם לא יימאס לי להכאיב לך”. לאט לאט אני מכיר בעובדה שאף פעם לא יימאס לי לבעוט בטקסטים המטומטמים האלו של אנשי הניו-אייג’ שמציעים לך להכיר את עצמך בין השאר באמצעות “ריקודים מקודשים”.

23 מחשבות על “לסייע לאלוהים במלאכת הבריאה

  1. אני לא יודע מה איתך יובל, אני לקחתי את עצמי בידיים, התרתי את התסבוכת שיצרתי, השתחררתי מהאשליה של קיום נפרד ונזכרתי בטבע האלוהי שלי. כשהצטרפתי לצבא השם וקיבלתי ג’וב: ע. אלוהים לענייני מלאכת הבריאה. משכורת מחורבנת אבל אחלה חבר’ה שם, מגניבים כאלה עם ראסטות, באים לעבודה בשרוואלים.

  2. לול. אלוהים אמנם בוחן כליות ולב, אבל אם תבוא אליו עם כאבי גב הוא יוריד לך פרופיל בטוח.

  3. אנחנו מפספסים את הנקודה שיש הרבה אנשים שצריכים וצורכים את השטויות האלו. הם לא האנשים שאם תיתן להם הסבר ארוך על כל השטויות האלו אז פתאום יאורו עינהם והם ילכו לעשות תואר בפיסיקה. הם אוהבים לרקוד ולהרגיש שהם מתחברים לצבאות יהוה וזה עושה להם טוב.

  4. תמר, גם אם תראי/ה אותו/ה בחוטיני, לא תוכל/י לדעת אם מדובר ב”את” או ב”אתה”. ועל זה נאמר הכל בגלל “מסמר” קטן….

  5. מעניין מה יקרה אם יום אחד, כמו שקרה בארה”ב, ראש הממשלה יכריז שהוא מקבל את כל ההחלטות הקשות באמצעות מדור האסטרולוגיה של פנאי פלוס. או אחרי התיעצות עם נומרולוג. יהיה קל לתקוף אותו, אבל מה אם הוא יגיד שהוא מחליט על פי גימטריה של פסוקי תהילים? האם בישראל מותר כבר לבקר את זה, בלי שיגידו שאתה אנטישמי ותארוז את המזוודות, לא רוצים אותך פה?

  6. “החשיבה היא מקור כל הרע”
    זה כנראה נכון, אבל חסר משמעות לגמרי.
    ההמלצה הקבועה שלי שאנשים שמדברים ככה הוא לקחת קורס בסיסי בלוגיקה.
    אני חושב(!) שברגע שאנשים חושבים(!!) על מה שהם אומרים בנושאים האלה, שבמקרים המועטים שהם לא סותרים את עצמם, הם חסרי משמעות כמעט לגמרי.
    כמובן, שטקסטים שמעודדים אותם לא לחשוב גורמים להם להאמין למה שהם קוראים/אומרים ואז קצת קשה לשבור את המעגל הזה.

  7. אם כבר מדברים על לוגיקה- למה זה נכון? מה עם היצר, הוא לא מקור לרוע? … אם כבר מדברים על מקורות.

  8. למה זה נכון?
    בגלל שאנחנו לא נוטים להגדיר מישהו או מעשה כלשהו כ”רע” אם לא היתה מחשבה מאחוריו. (זאת יכולה להיות טעות, טפשות, אבל לא רוע)
    כשבעל חיים עושה משהו שעל פי קריטריונים אנושיים הוא “רע” (למשל, צרעה שמטילה ביצים בתוך זחל חי, ואז רימות הצרעה אוכלות את הזחל מבפנים) אנחנו אומרים ש”זה הטבע שלו” ולכן לא יכול להיות שהוא חשב על זה, ולכן זה לא באמת רע.
    הסיבה שזה חסר משמעות היא שהטענה הזו גוררת מסקנות שמרוקנות מתוכן את הטענה.

  9. האמת, יותר הגיוני מטקסטים קודמים שפרסמת. יש לזה משמעות, למילים במשפט יש סדר דטרמיניסטי, מה עוד אפשר לבקש מכתבת ניו-אייג’. ובסך הכל, הבחור גם לא המציא את הגלגל, הוא רק העתיק מבודהיזם ויהדות, שם במערבל, הוסף קצת מלח, והגיש לנו את זה. לא מסוג הבישול שאני הייתי אוכל, אבל יש אנשים שהינם פחות אניני טעם.

  10. מודה שלא קראתי את המובאה מעבר לשורה. מדי פעם רצות גם אצלנו שמועות על פוליטיקאים המתייעצים עם ידעונים למיניהם. אני מאמינה שאין מי שנקי מ”חשיבה” מאגית, כולל מדענים מבריקים. מקורה אינו כשלים לוגיים.
    ירדן, התיתן חוות דעת נוספת, בבקשה?

  11. omeran- אני מסכימה שהמחשבה מתווכת ומעניקה משמעות לתופעות ולמעשים, אבל השאלה היא אם היא המקור לרוע. באותה אופן הרי אתה יכול לומר שגם את הטוב המחשבה מתחמת מגדירה ומסמנת.

  12. Mאיה – ברור (לפחות לי) שגם הרבה דברים טובים הם תוצאה של חשיבה, אבל זה לא לגמרי קשור לטענה. מה שגם אנשי ניו-אייג’ אוהבים לטעון שכל מה שטבעי זה טוב, ו’טבעי’ זה דווקא דבר שלא מערב מחשבה.
    מתנשאת – מה הכוונה ב”חשיבה מאגית”? אינטואיציה? אני ממש לא פוסל את זה כחלק מדרך לפתרון בעיות, אבל החלק השני של הדרך היא ההוכחה. אינטואיציה בעיני מסכמת את העובדות שאנחנו יודעים בדרך לא-לוגית שהרבה פעמים מאפשרת לנו להגיע לרעיונות לפתרון. יש הרבה דברים אינטואיטביים שהם פשוט לא נכונים (ולכן יכול להיות שככל שאנחנו נתקלים במקרים כאלו, האינטואיציה שלנו נחלשת)

  13. הסבר מאולתר לחשיבה מאגית: שביסודה אמונות טפלות. לפעמים אני תופסת את עצמי חושבת כך, אז אני בוחרת להאמין שכולם כך.
    האם אינטואיציה מתחשבת גם באמונות טפלות? מעניין. מניחה שכן, למה לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: