כשהסאונד חשוב מהטקסט

קטגוריות: ,

תקופה קצרה אחרי שעזבתי את עיתון "הארץ" הוזמנתי על ידי חדשות ערוץ 2 (השם ייקום דמה) להגיש פינה בענייני טכנולוגיה ומפה לשם התגלגלתי גם להכנת כתבות למהדורה.

זו היתה חוויה מהממת כיוון שתוך זמן קצר הבנתי שבעולם הפרינט אתה מתמודד עם ממד תקשורתי אחד: טקסט. בעולם הווידאו אתה מתמודד עם שלושה: אתה כותב את הטקסט, אתה מצלם את הכתבה כך שיש לך וידאו, ובשלב העריכה אתה מוסיף סאונד – ושלושת הממדים האלו פועלים על הצופה בעת ובעונה אחת. זה היה מרתק ומתיש כאחד.

ב-18 החודשים האחרונים אני מגיש את הפודקאסט "עושים טכנולוגיה" וכאשר נכנסתי להרפתקה הנפלאה הזו, חשבתי שאני חוזר למקורותיי, לעולם שבו הטקסט הוא המלך היחיד. אבל גם במקרה הזה סבלתי מהערכת חסר ביחס לגודל האתגר.

פודקאסט מוצלח הוא פודקאסט שמורכב משני ממדים: טקסט והסאונד שמלווה אותו ובמובנים רבים, הסאונד הזה חשוב לא פחות – ולפעמים אפילו יותר – מהטקסט עצמו.

בסגר הראשון, בסביבות מארס 2020, לימדתי את עצמי לערוך סאונד (אני משתמש ב-Adobe Audition). זה נבע משעמום ומהעובדה שכאשר חזרתי מאוסטרליה נאלצתי לשהות בבידוד במשך שבועיים (אתם זוכרים שהיתה תקופה שבה הסבירו לישראלים שאוסטרליה היא מדינה מסוכנת בעוד שישראל היא הצלחה אדירה?), אבל גם כיוון שחשבתי שאם אני רוצה להבין טוב יותר את המכניקה של הפודקאסט, אני צריך לגעת במכניקה הזו, להתעסק בה בעצמי.

אז אחרי שלימדתי את עצמי לערוך התחלתי להעביר לעורך ולמפיק הפנטסטי שלי, גיא בן נון, שורה של קבצים, כל אחד מהם מכיל ערוץ סאונד אחר: ערוץ הסאונד הראשי שמכיל את הקול שלי ואת ערוצי הסאונד האחרים שבהם מופיעים האפקטים והעיטורים המוזיקליים. רק לעתים רחוקות היצירה המקורית עשתה את דרכה כמו שהיא אל המאזין שכן גיא המשיך לעבוד עליה: לפעמים הוא החליף, הוריד או הוסיף אפקטים, לפעמים הוא שינה את עוצמת הסאונד, לפעמים הוא החליף את הקטעים המוזיקליים שבחרתי, וכן הלאה.

בעוד שאני נהנה מאוד לערוך סאונד, נדמה לי שרק בפרק האחרון של הפודקאסט, "טיקטוק, ריגול והמלחמה הקרה החדשה", הרגשתי כיצד הוא משנה באופן דרמטי את איכות הסיפור שאני מספר.

על הפוד הזה עבדתי במשך כמעט חודש והוא הארוך ביותר שכתבתי עד כה. הוא עבר כל מיני גלגולים ובמשך תקופה ארוכה התלבטתי אם בכלל להקליט אותו. גם אחרי שהקלטתי אותו לא הייתי משוכנע שהוא "עובד". אבל אז התחלתי לעסוק בעיצוב הסאונד שמלווה אותו וכאשר סיימתי איתו, הרגשתי איך בפעם הראשונה הסאונד שהוספתי הפך את הסיפור לטוב יותר, מעניין יותר ומוצלח יותר. למעשה, בחלקים מסוימים, התפקיד שלו בסיפור גדול יותר מהתפקיד של הטקסט, שזה די פסיכי, כשחושבים על זה.

הפרק עלה לאוויר אתמול ואז, בהפרש של חמש דקות, קיבלתי שתי תגובות משני מאזינים. האחד ביקש להודות לי בהתרגשות על פרק מוצלח במיוחד והשני הודיע לי בכעס שהוא "מבטל את המנוי". נו, אם פרק אחד מסוגל לייצר שתי תגובות אמוציונליות נרגשות כל כך והפוכות כל כך, כנראה שהוא בסך הכל, לא רע.

תגובות

7 תגובות על “כשהסאונד חשוב מהטקסט”

  1. כמעט 8 דקות של הקדמה עד ל"הצטרפו אליי למחזה בן ארבע מערכות"? הייתי מנחש שאיבדת 10% מאזינים בכל דקה.

  2. ובדיוק לאחר אותן 8 דקות פרסומת ("חסות" בתחת שלי) . שם איבדת גם אותי.

    משונה כשזה נוצר בידי מומחה לתקשורת ולטכנולוגיה.

    1. אכן, ההקדמה במקרה הזה די ארוכה. אני אוהב אותה כזו. חבל שנשברת, ההמשך ממש מוצלח!
      בכל אופן, מבטיח להאזין להקדמות שלך ולומר לך את דעתי עליהן, כשיהיה לך פודקאסט. אפילו אעשה את זה מבלי להתחבא מאחורי כינוי.
      בריאות!

  3. וואו, פרק קשה לעיכול…
    אני חייב לומר שאני שומע בקביעות את הפרקים שלך ומאוד מאוד נהנה, מכל פרק.
    גם מהפרק הזה נהניתי עד מאוד, לא יכולתי להפסיק באמצע (לא רק בגלל הסאונד שבאמת מעולה, ולא רק בפרק הזה).
    אבל.. עוד לא השלמתי עם מה ששמעתי. אני סומך עליך בנושאים האלו פי מאה יותר ממה שאני סומך על עצמי, ולכן, בדרך כלל כשאני מסיים לשמוע פרק שזה עתה יצא אני פשוט מחכה בסבלנות לפרק הבא שלבטח לא יאכזב, אבל עכשיו משהו קצת לא הסתדר לי בראש.
    עם רוב (אם לא כל) הדברים שאתה אומר בקשר לטראמפ (לצערינו הוא נכנס בהרבה פרקים לאחרונה) אני מסכים ומזדהה, אבל כאן אני חושב שזה היה קצת קיצוני.
    לא יודע, אולי פשוט נבהלתי מהביטחון שבו אתה מספר על איך דברים שנראים רציניים מתנהלים, כי לדעתי מלחמה כזאת נגד טיקטוק באה גם מדרגים אחרים ולא רק מטראמפ אישית.
    אבל לא יודע, הרגשתי שאני צריך לכתוב משהו על מה ששמעתי. אלו סתם מחשבות שלי ואני בסך הכל מקווה שאני צודק. לא יותר.
    תודה ובהצלחה.

    1. תודה רבה!

      ראשית, כפי שאמרתי בפרק, זו ההערכה שלי. אני לא קובע אותה כעובדה אבל אחרי ששוחחתי עם לא מעט אנשים, קראתי לא מעט חומרים וניסיתי להתעמק בנושא עד כמה שאדם יכול מביתו שהוא לא הבית הלבן, זו המסקנה שאליה הגעתי.
      שנית, אני חושב שכולנו רוצים להאמין שהחלטות מתקבלות בשיקול דעת, על בסיס עובדות, נתונים ומחקרים, על בסיס חוות הדעת המלומדת של אנשי הדרג המקצועי.
      על כך אומר שני דברים:
      1. פחחח (אגב, גם בישראל, ואת זה אני אומר כמי שהיה עד לתהליך קבלת ההחלטות בחלק מהמקרים וכמי ששוחח עם הרבה אנשים שהיו עדים לו בעצמם).
      2. כמי שעוקב אחרי טראמפ והמדיניות שלו במשך כל תקופת הנשיאות שלו אין לי אלא לומר: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח – ותכפיל את זה בערך פי 50.

      שוב תודה!

  4. טוב, עם דעות כמו שיש כאן, הייתי חייב להקשיב לפודקאסט.

    1) אני אישית לא אוהב יותר מדי "סאונד", לדוגמה הפודקאסט של מנהר הזמן, היה יכול להיות שליש הזמן שהוא, אם היה רוצה רק להעביר את הסיפור. בכל מקרה, לטעמי הסאונד היה טיפה יותר מהרגיל שלי (אני מקשיב בעיקר באנגלית) אבל עדיין בתחום הסביר, ולרוב תרם לשיח ולעובדות. שאפו.

    2) ההקדמה לא יותר מדי ארוכה. נותנת זווית שדווקא מוסיפה להמשך הסיפור.

    3) החסות של אפוק (ירחון היוצא לאור על ידי הפה לון גונג, בעקיפין) בפודקאסט העוסק בסין…. פרייסלס או מוגזם, תלוי בדעה המוקדמת.

    3) המיצוב של בייטדאנס, של טיק טוק ושל דואו יין בתוך סין שונה מאד מזה של ווי צ'אט ובטח מזה של חוא ווי (שמשום מה קוראים לה בארץ וואווי). זו זווית שחשוב היה להתייחס אליה, לדעתי, בעיקר על רקע הנסיון הסיני לדומיננטיות בתחום ה AI, והרקע של החברה.

    4) חשוב היה להזכיר שהסינים התחילו בדרישות מחברות מערביות, ושהעובדה שאין גוגל, טוויטר, פייסבוק, יוטיוב וכדומה בסין, לא עצרה אותם אף פעם מלהשתמש בערוצים הללו להגיע לקהל האמריקאי עם מסרים שונים. גם המקום של מכוני קונפוציוס היה ראוי לאזכור, אם כבר הזכרת את מכוני התרבות של הסיי איי איי מתקופת המלחמה הקרה.

    5) בפעם הבאה, אנא תשאל סיני, או דובר סינית, איך מבטאים נכון שמות סיניים, כמו לדוגמא שמו של מייסד טנסנט, או חברת התקשורת והטלפונים שהזכרת.

    6) לגבי הסיבות האמיתיות לפסילת טיקטוק, אני כנראה רואה זאת שונה ממך, אבל היה מעניין לשמוע את כל הנקודות שהעלת.

    תודה

    1. יופי של הערות ומשוב. תודה רבה!
      וכן, אני יודע שאת וואווי לא מבטאים וואווי, אבל אין לי שום כוונה לקרוא להם חווואאאאאוווווייייי. אני ישראלי ובישראל אנחנו קוראים להם וואווי.
      צ'טער 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן