אתה לא רוצה כבר לנוח מהסחרור הזה?
"התודעה שלי היא יצרנית האירועים שקורים סביבי. אני נכנס לאירועים לא תמיד במודע. לא תמיד הייתי רוצה להיות בהם. יש מצבים שבהם כשמישהו מגיע למצב של תקיעות, מרימים את הפלאג" (…)שקלת לשבור את הכלים?
"לא. בגלל המודעות שלי. ככל שאני מצליח להרחיב את המודעות ולהעלות את רמתה, כך משתפרת היכולת שלי להתמודד" (…)עד כמה תרחיק לכת בנהייה אחר הרוחניות בחייך?
"אכנס לכל תחום ברמה מקצועית. אלמד ואעסוק בזה. יש נזירים בודהיסטים שיכולים לחיות בטמפרטורה של 20 מעלות מתחת לאפס כשרק סדין לעורם. יש נזירים שישנים רק 20 דקות ביממה במשך כל חייהם, כי הם הגיעו לרמת חיבור עם התודעה שלהם, שמאפשרת להם לחיות בתנאים לא סטנדרטיים".לזה אתה שואף? להיות מדריך רוחני?
"אני לא פוסל את זה. אני רוצה לדאוג שלסביבה יהיה טוב דרך המודעות והרוח".
(לוני הרציקוביץ, פורש את משנתו הרוחנית בראיון למוסף "פירמה" של גלובס)
זה ראיון קלאסי שמראה איך כל הניו-אייג' הזה הוא בעצם לוקסוס של עשירים. במקור, כל הבודהיזם ושאר אמונות המזרח התבסס בקרב אנשים שחיו בדלות, בהתנזרות, בפשטות. בישראל, כמו בשאר העולם המערבי, תפס הניו-אייג' בדיוק אצל האוכלוסייה ההפוכה – בקרב אלו שיש להם מספיק כסף (בלשון המעטה) כך שהם יכולים להרשות לעצמם להתעסק עם רמות המודעות השונות, עם הרוח ועם סיפורי מעשיות על נזירים שישנים 20 דקות ביממה. רוב האנשים צריכים לקום בבוקר ולהרוויח כמה שקלים כדי שיהיה להם כסף לאוכל, חינוך ותרופות, אבל לוני, שרי ושאר החברים יכולים לנשום עמוק, להירגע ולחשוב מחשבות טובות שיובילו אותם לדרגת מודעות גבוהה יותר.
מַאוס.
עדכון: אם אנחנו כבר בענייני רוח אז הרגע קיבלתי את הציון בבחינת הרמב"ם שלי. חברים, אני רב! קיבלתי 83. מישהו זקוק לברכה, קללה, קידושין, גירושין, כשרות, משהו?
כתיבת תגובה