בעודי נאבקת בפקקים, האזנתי ל"מה בוער" עם רזי ברקאי, שהיה היום יונית לוי, שראיינה את גדעון עזרא, השר המבריק לאיכות הסביבה. עזרא סיפר על המצוקה הכלכלית של משרדו, ועל הרעיון המופלא שעלה במוחו – להניח לעשירי ישראל לממן את שכיות החמדה של ארצנו. האמת? הגיוני, הרי "העשירים" הם סוג של מחצב, שיש לנצל אותו לצרכינו.
כמקובל בז'אנר, ישופצרו שמות האתרים שישתתפו במבצע "אמץ שמורה":
תל דן ע"ש פרופר
תל יצחק ע"ש תשובה
ושדה אליעזר ע"ש פישמן
מזל שיש לנו את השר עזרא.
בטח יותר מזל משכל.
תל ברוך ע"ש שרי אריסון
טוב שיש עשירים במדינה.
הם ממנים את התרופות, הטבע, התרבות, הספורט ובטוח שעוד כמה דברים (רק צריך לחכות לעוד איזה שר גאון שיחשוב מה הם יכולים לממן).
אולי כדי פשוט לפזר את הכנסת, להקים גוף משרי, פופר, דנקנר והאחים עופר. אני יודע מי יהיה שר החוץ – רני רהב.
תענוג 🙂
אכן גאון יחיד בדורו וצדיק שאין כדוגמתו.
אז מה השגנו בינתיים משיפור המאזן הכלכלי של מדינת ישראל ושותפות העבודהקדימה? עליית מחירי הלחם, משרד רווחה מיותם, תקציב ללא שינוי, תקציבי חינוך מקוצצים, קיצבאות מקוצצות, סל בריאות מקוצץ, הקלות במסים לעשירונים העליונים, תרומות עבור תרופות מצילות חיים, ותרומות עבור הצלת איכות הסביבה.
חנן ושוקיג- אתם כבר תרמתם?
הקדמת אותי יא נבלה.
עוד פעם אתה גונב לי פוסט אני אנדה אותך לשלושה ימים מהגלוב
[אומר היו"ר ויודע שמוסיף לא יהיה כאן כל הסופשבוע כדי לענות]
נורא עצוב לי שהשר לאיכות הסביבה לא מייצג את איכות הסביבה.
אבל אני לא יכול להגיד שאני מופתע כל כך.
שדה דב ע"ש וייסגלס
אההה זו בכלל תמר שכתבה את הפוסט. ואני חשבתי שזה מוסיף.
לא נורא. טוב שאיימתי על מוסיף.
קורא לי נבלה, אה?!?!
ריד מיי ליפס: א-י-ן ב-ע-י-ה
קורא לי תמר, אה?!?!
ריד מיי ליפס: אכחחחח, בבבזזזחחחפץץץץץץץץץ.
מצד שני הוא העלה טיעון נכון, שכבר שנים יש במוסדות חינוך ורפואה אגפים שנתרמו בשלמותם ע"י בעלי ממון. אבל אני בהחלט מבין אתכם שודדי עשירים יקרים שלי, בטח גם רובין הוד היה מתעצבן כשהעשירים היו נכנעים ללא מאבק – אתם רוצים דם, וזה מובן בהחלט.
במיוחד עם הוא היה גר ביער שרווד ע"ש נוטינגהם
עמית, לדעתי, וזו רק דעתי, אתה מדבר שטויות.
יש הבדל בין לתרום כסף למחלקה לבין להכניס את רעיון התרומה לתוך הסיסטמה כך שהרופאים יקבלו את משכורותיהם מהתורמים.
עזרא לא אומר לסמי עופר – בוא ותרים תרומה כך שבראש השנה כולם יוכלו להיכנס לכל השמורות בחינם. לא. הוא רוצה שהם יקחו את כל הגנים והשמורות תחת חסותם באופן קבוע. דומה הדבר לשרי אריסון שתממן באופן קבוע את פעילותו של איכילוב. אולי לך זה נשמע הגיוני, לי זה נשמע כמו קריסה מוחלטת של מערכות המדינה התקינות.
אם זה מה שהוא מציע, אז אתה צודק. אני דווקא הבנתי ממנו שהוא רוצה שהתורמים יממנו רק את מחיר הכניסה לשמורה, אבל השמורה תהיה עדיין בשליטת הרשויות המתאימות. אני בהחלט הייתי מעדיף פתרון שיוזיל את מחיר הכניסה לשמורות וגנים שהם פחות מתוירים, כי זה אינטרס לאומי להגביר את המודעות לסביבה, להגביר את התיירות וידיעת הארץ. יש כאן עניין של מידתיות – אתה הרי לא תתלונן על פארק יפה שנבנה במרכז העיר ונושא שמו של חייל שנפל, וגם פארקים כאלה דורשים בד"כ מהמשפחה התורמת הקצבת סכום קבוע לתחזוקה. מצד שני כמובן שאי אפשר להעביר את כל רשות הטבע והגנים לידי משפחה אחת שתעשה בהם כשלה.
הבעיה היא לדעתי יותר בסיסית. זה לא רק עניין של הפרטת אחריות על ידי המדינה. בעצם, המדינה מוכרת נכסים ציבוריים לעשירים. כמו שחוק החופים בעצם נשען על העקרון שחוף הים הוא נכס ציבורי ששייך לכל אחד ואחד מאיתנו, ואין לאף אחד זכות להפקיע מאיתנו פיסת חוף. באותה מידה, שמורות טבע או אתרי מורשת לאומיים/בין-לאומיים (דוגמת מכתש רמון אאל"ט) לא יכולים להמכר לאף גורם פרטי – הם רכוש הכלל.
נחשון, הכוונה היא לא למכור את השמורות, אלא לאפשר למעוניינים לפרוש עליהן את חסותם. רוצה להיות שוגר-דדי של מצדה?
הבנתי את הכוונה. תכלס, מה ההבדל? אם אני באמת מקבל חסות על מצדה, תוך שנה אני מתחיל ליילל שזה עולה לי יותר מדי ואני רוצה לבנות מלון קטן ליד (שהופך כמובן למשהו הרבה יותר גדול והרבה פחות "ליד" אלא יותר "בתוך"). עכשיו, נניח ששם המשפחה שלי הוא אריסון, את חושבת שלא יאשרו לי?
שם המשפחה שלך אריסון? אם כך, מה דעתך על השקעה בטוחה וסולידית בקונצרן מצליח ורווחי למחצה?
לא נשאר לי עודף ממצדה.
לול
אני מוכן לקנות את ישראל.
שימו לב תושבי ישראל: שם המדינה ישונה לישראל מקבוצת מיקרוסופט. כמובן, אני אשקיע באבטחה. תראו איזה יופי של אבטחה יש לתוכנות שלנו.
Israel.Net נשמע לי לא רע בכלל
בזמן האחרון אני מעורבת בכל מני מיזמים חברתיים בעקבותיהם קורה שלפעמים אני חושבת שאולי יהיה אפשר לחיות פה ואיכשהו בכל פעם שאני חושבת שאולי יש עוד איזושהי תקוה, שאולי הדברים יסתדרו, אולי יגיע פתאום מישהו עם רעיון או פתרון מוצלח שמישהו באמת ינסה לממש. אז בכל פעם כזו מגיע פוסט שמתחיל בבעיה חברתית ונגמר בשרי אריסון ואז כל המחשבות החיוביות שלי הולכות לחפש כדורי אור במקום אחר…..
זה כמו סרט סטודנטים, בקרוב גם את האוכל במזנון הכנסת הם ישיגו בקומבינה.
כתיבת תגובה