ב-1967 יזם, הפיק, כתב, ביים ושיחק מקגוהן בסדרה "האסיר", ששיקפה את חרדתו מהטכנולוגיה המשתלטת על האדם המודרני. הסדרה מתחילה בכך שסוכן חשאי, ללא שם, מתפטר בזעם מתפקידו. הוא חוזר הביתה, ושם הוא מורדם באמצעות גז ומתעורר בבית אחר, בכפר. ואז מתחיל הדו-שיח הבלתי נשכח הבא: "איפה אני?"; "בכפר"; "מי אתה?"; "אני מספר שתיים החדש"; "מי הוא מספר אחת?"; "אתה מספר שש"; "מה אתם רוצים?"; "מידע"; "לא תשיגו אותו!". על כך באה התשובה, שאינה ניתנת לתרגום: "!By hook or by crook, we will"."אני לא מספר, אני אדם חופשי!" על כך משמיע מספר 2 צחוק רם.
בשבעה-עשר פרקי סדרת הפולחן מנסה האסיר לגלות מיהו מספר אחת, מנסה להיבחר למספר 2 (כל פרק יש מספר 2 חדש), מנסה לברוח מהכפר, ונרדף על ידי בועה מסתורית. השנה נודע שמתכננים לחדש את הסדרה בת האלמוות.
הדיאלוג הזה מסכם בעיני את ההוויה האנושית (שלפיה פועלות גם שתי סוכנותי האהובות בסדרותיהן): אנחנו לא יודעים בוודאות איפה אנחנו, בדרך כלל מנהלים את חיינו מספרי שתיים מתחלפים, לעולם לא נוכל לדעת מיהו באמת מספר אחת, והם כל הזמן רוצים מאתנו משהו, שאנחנו לא יודעים מהו.
ואני מתעקש לטעון שאני אדם חופשי, ולא מספר, למרות שלפעולות בסיסיות של חיי אני נדרש לספק שם משתמש וסיסמה.
(מיכאל הנדלזלץ, ללא ספק אחד הכותבים המרתקים בעיתונות הישראלית, מסביר למה הוא אוהב את ניקיטה וסידני, ותוך כדי כך מפיק תובנה מקסימה)
כתיבת תגובה