היום שבועות ורוב מבקרי הגלוב הקבועים נופשים באתרי הנופש הפזורים ברחבי הארץ. רק אלו שאין להם לגמרי חיים (כמוני) נותרו בבית ופוקדים את הגלוב. כתוצאה מכך, במקום מיליוני מבקרים הפוקדים את הגלוב ביום-יום, רק עשרות אלפים בודדים נכנסו במהלך היום לראות מה התחדש.
וכעת לשאלה: האם ביום בו נרשם מיעוט מבקרים כדאי להעלות פוסטים חזקים או לשמור אותם?
מצד אחד, כדאי לשמור כדי שאנשים רבים יחשפו אליהם.
מצד שני, מה אשמים אלו שבכל זאת באים? או מזווית אחרת: אולי דווקא כדאי לפרסם פוסטים חזקים ביום שכזה כדי ליצור את הרושם (המדויק, כן?) שתמיד מתרחשים כאן דברים מעניינים ולכן יש לבטל את כל החופשות והחגים לאלתר או לכל הפחות לצאת עם מחשב לאתר בו יש WiFi.
לעצתכם החכמה (פחחחח) אודה.
סליחה, כן? גם לי אין חיים. כלומר גם אני לא נופשת, אלא אם טבילה במימיו הזכים של מעיין הספונג'ה הנובע במטבח שלי נחשבת סוג של נופש.
ולשאלתך – לשמור ולנצור פוסטים עד אשר ישובו המיליונים להתדפק על שערי הגלוב.
לכבוד הוא לי להיות חסר חיים אתכם (תמר ויובל)… תמר, יש מצב שאת באה לנפוש אצלי (=לעשות ספונג'ה??)
לא הבנתי את קטע עם הפוסטים, הרי כל מי שלא נמצא עכשיו יראה את זה בכל מקרה כשהוא יחזור אחר כך, לא?? אז אף אחד (מתוך מיליוני הקוראים) לא יפסיד כלום.
ואם אתה מתעקש, אז אני אומר לפרסם פוסטים… אם אנחנו כל כך חסרי חיים שלפחות נהנה מאיזה פוסט חזק.
הנה, הצטרף אליכם עוד מישהו בלי חיים (אני מנהל תורן מהיום עד מחר).
-אפצ'י-
גמני פה.
גם אני אתכם, ובעבודה.
לשמור אותם כי לא הייתי בבית
תפרסם הכל. מה שבא לך ומתי שבא לך. זה לא אתר מסחרי עם שיקולי רייטינג. זה הבית שלך. נהג כבבית.
מסכים עם עידן.
תמיד אפשר להשלים פער
בין כה וכה אם הייתי יוצא, הייתי קורא אותם כשהייתי חוזר הביתה.
נפלאות ה-RSS.
אל תתחשב בקהל כמובן, כי:
א. אני כאן.
ב. גיובל כאן.
ג. גורע ודחליל כאן.
ד. אם תיתן לשיקולים כמו מירב חשיפה להשפיעה על הפרסומים, מה יהיה ההבדל בינך לבין כל מיני אתרים בעלי יומרות כלכליות?
ה. שבועות הוא לא באמת חג.
לפרסם, לא לשמור.
נפשתי, השתעממתי, חזרתי.
אתה רוצה שבשבתות ובימים טובים וביולי-אוגוסט לא נכנס, כי נדע שאתה שומר בשבילם את הסיפורים המעפנים ביותר?
דיבר 1: בלתי צפוי
אני וזוגתי כל-כך חסרי חיים שאיבדנו את היכולת לנתח את הסוגיה.
*בלי לפגוע בזכויות.
סליחה על הקטנוניות אבל אני רוצה להתעכב על סעיף ה' בטיעוניו של אלעד חברי המלומד.
אחרי ויכוח סוער ביני לבין חברי אתמול בערב בבטי פורד (מי שראה חבורת בחורים עם זרי פרחים על הראש היה עד לדיון) ואחרי שהגנתי בחירוף נפש על דעתי ששבועות הוא חג, אני מוכן להמשיך ולטעון פה ששבועות הוא אכן חג.
שאר טיעוניו של חברי מקובלים עלי ואף מסקנתו כי היו"ר צריך להמשיך ולפרסם את כתביו גם בימים קשים אלו.
בכל מקרה, תמיד עדיף שלא לשמור דברים בבטן.
אפרופו לשמור דברים בבטן, קבל אנשים שלא שומרים בבטן:
http://www.youtube.com/watch?v=V2FzVpOuQDY
רק עשרות אלפים? המצב קשה!
תפרסם. ולו כי לשמור בבטן הורס יצירתיות ומעודד לדחות דברים ושורש כל רע וכל זה.
וגם עושה גזים.
גם אני כאן. חזרתי, אפשר להמשיך.
ואף אחד לא הגיב את התגובה שהיו"ר באמת רצה לשמוע:
"כל הפוסטים שלך הם פוסטים חזקים! ,תמיד מתרחשים כאן דברים מעניינים!"
יבוטלו החופשות לאלתר
קשה לעמוד בקצב של הפוסטים כאן היום, תאיט קצת:)
לשמור, לשמור, כי אין כמו זמן עבודה כדי להתעמק בפוסטים מרתקים…
הלו הלו
לשחרר הכל
הגלוב הוא אסלתך, ספק את צרכיו!
כל היום ראינו סרטים מצויירים
מדגסקר, שרק שרק 2 (ראית??), עידן הקרח, מפלצות בע"מ…
ואז הלכנו לאכול דברים שעשויים מגבינות
והנה חזרנו לגלוב
יובל, איתך לנצח בביצה.
פורצלינה – את חזק בקטע של אלבניה?
תגדירי חזק…
אני לא רואה הרבה טלוויזיה, אבל איכשהו תמיד כשאני כן מזפזפת יש בביפ את "הרצועה"
וכן, זה משעשע, במיוחד הדמויות של יובל סמו (גדעון להב, ארגאן, רב החובל סלמוניקו….)
פורצלינה: זה בגלל שבביפ יש רק שתי תוכניות – הרצועה ושידורים חוזרים של סיינפלד.
לא ללכלך..
יש גם פרקים של חברים בשידור חוזר מלפני 5 דקות, 10 פעמים ביום אותו פרק. וקצת רנו פסקאל פה ושם. הכל בשידורים חוזרים.. זה כמו לשמוע גלגלצ (רק עם קצת יותר גיוון)
לדעתי תפרסם מה שבא לך ומתי שבא לך. הקונצרן הוא על בסיס התנדבותי, לא? (חוץ ממוסיף, שמיום ליום חוב הדרכמות שלו גדל)
אני אישית מדפדף גם אחורה לראות מה פיספסתי, כך שאין חשש אמיתי להחמצת פוסט הפוליצר.