כמה אופנתי (כבר לא) 2

אחד הפוסטים הראשונים בגלוב עסק בקולגה יקרה, מיטל שרון, שכתבה ב”נט מגזין” טור בו הסבירה עד כמה היא מתעבת גדג’טים (זה אגב, הביא לי את המחשבה לפתוח פה מסורת של פעם בחודש להעלות מהאוב [אוב, לא התכוונתי אליך. שב] כמה פוסטים ישנים שנקברו תחת ערימת הפוסטים החדשים).

כבר אז טענתי שהטקסט הזה נורא אופנתי (במובן הרע של המילה) וששרון הצטרפה אל הטרנד באיחור. אבל כנראה שאין כזה דבר “באיחור” וליאור צרלינג מ”זמן דיגיטלי” הוא הראשון להוכיח את זה. בלמהנט החליטו משום מה לפרסם את הטור המוזר שלו שבו הוא מסביר עד כמה הוא שונא מדפסות.

הטקסט הזה הוא רדוד כמו שהוא ילדותי. אני למשל שונא פינות כי תמיד האצבע הקטנה של הרגל שלי מקבלת מהן מכה. אולי אכתוב על זה טור. אני גם שונא איך שהמאוורר שלי תופס אבק ואני צריך לפתוח את הסורג הזה שלו ולנקות אותו. אם הוא מסתובב כל הזמן, איך זה שאבק נדבק אליו?! אולי גם על זה אכתוב טור. וטלוויזיה – מה הקטע שלה בכלל? צריך להפעיל אותה, צריך לכבות אותה, צריך כל הזמן להעביר ערוצים כי היא לא מבינה לבד במה אני רוצה לצפות – אולי אזמין לה בייביסיטר וזהו? ומה עם ספר? ספר! אתה צריך לקנות אותו ואחרי זה לדפדף בו והדפים מתחילים להתקמט והפונט לפעמים קטן מדי. מה, אני עובד בשבילו?! (שניה, אני בשוונג). שלא לדבר על מהדק. כן, מהדק! הסיכות כל הזמן נתקעות, והוא כל הזמן הולך לאיבוד ובדיוק שאתה צריך אותו הוא מהדק את הסיכות הפוך. ומה עם שולחן? כן, שולחן! הוא גדול, הוא תופס מקום, הוא גם כבד נורא ואי אפשר להזיז אותו ממקום למקום. בעידן של PDF מי צריך שולחן? ואבטיח! כן, אבטיח!!! הקליפה שלו לפעמים עם כאלה חורים קטנים וגם הגרעינים הלבנים מעצבנים, וכשהוא לא קר הוא לא ממש טעים. מה הוא פרינססה? רק אם שמים אותו במקרר הוא מוכן להיות טעים? וחוץ מזה, בעידן של PDF מי צריך אבטיח?

ובכלל, מה זה אורז?! הממממ.

25 מחשבות על “כמה אופנתי (כבר לא) 2

  1. “הטקסט הזה רדוד כמו שהוא ילדותי”. חחחח….

    חשבת פעם על מה שאתה מייצר כאן ב”גלוב” שלך?

  2. אהה ליאור צרלינג כותב בלוג? זמן דיגיטלי זה שם הבלוג שלו?
    אההה, סליחה, לא ידעתי.

    ותנקה את הקקי של הנמלים מהתגובה שלך.

  3. בקשר לאורז, החלטי שזה לא של מיקרוסופט, זה של מק הם קוראים לזה IRice וכשאוכלים את זה מתחילים לשיר ונוסף לך לתחת מיני יו-אס-בי

  4. האמת היא שהתגובה של “ממש מאגניב” שווה התייחסות קצת יותר עמוקה (למרות שהוא עצמו עושה לי רושם של אהבל) שכן היא מייצגת בעיה אמיתית – כותבי טקסטים שמפרסמים טקסטים כאילו הם כותבים בלוג אך מפרסמים אותם באתרי חדשות, במגזין, בעיתון יומי, בשבועון. סגנון הכתיבה הבלוגרי משתלט על אמצעי התקשורת והאמת, אלו לא נראות לי חדשות טובות.

  5. יובל, אתה בטוח שזה קשור לבלוגים? זה לא רק בגלל שבעלי האמצעי רוצים לחסוך? ובינתיים הם הופכים את המשתמשים ליותר ויותר אהבלים ונוצר משוב חיובי שמגדיל את ההכנסות שלהם.

  6. אני גם שונא מדפסות, אבל מסיבות אחרות.
    נכון, הן תמיד לא עובדות כשצריך אותן (אלא אם זה לייזר), אבל הסיבה לכך שאני שונא מדפסות הוא שצריך לסדר אותן לכולם תמיד.

  7. אוי ואבוי. זה מה שקורה כשילדים לא מוצאים עבודה בבורגר קינג בחופש.

    ובאשר לאורז, חשבתי על זה מאז. כשהעליתי סברה בפוסט הרלוונטי שמדובר בפרי, אמרת בצדק שאין לו גרעינים. אז מה זה אורז סתם אני עוד לא יודעת, אבל אני בטוחה לגבי אורז עם צנוברים.

  8. יהונתן, הילדים שלך יקראו את הקיטורים שלך על המדפסות ויצחקו על איזו טכנולוגיה נחשלת היתה כשהיית צעיר.

  9. דרך אגב, אבק נדבק למאוורר בגלל חשמל סטטי.
    מספרים שפעם מאווררים היו עשויים ממין חומר שהיו קוראים לו “נחושת” או משהו כזה, ואז לא היתה בעיה כזאת.

  10. יובל, לא הכותב “אשם”.
    הוא התבקש לכתוב על נושא מסוים בצורה מסוימת או הציע לפרסום את מה שכתב.
    יש עורך/עורכים שמחליטים מה לפרסם ומה לא. הם לא עומדים בחזית מול הקהל, אבל הם למעשה קובעים מה יפורסם ומה לא, ועל כן – הם הקובעים את הנושאים והסגנון.
    הם צריכים להיות הכתובת שלך.

  11. יובל, תן לי –
    מירכאות, אתה טועה בציפיות שלך מהבלוג הזה שאפילו מתכנה אחרת (‘גלוב’). הוא מעורב. יש בו יותר חופש. כמו שלא תאשים ברדידות טקסט של הוראות נסיעה, אף אחד לא הבטיח לך פה טקסטים מעמיקים, וגם לא שלא יהיו.

  12. כבר השם ‘מאבד תמלילים’ מכריז שקו הזינוק הוא איבוד ציפיות ואיבוד רסן (כפי שאני מפרשת לעצמי).

  13. מוסיף, קינואה זה דגן טעים, עשיר בחלבון יותר מכל הדגנים האחרים, חומצות האמינו שלו מאוזנות והוא מלא בברזל, אשלגן וויטמין בי. מבשלים אותו כמו אורז..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: