אחד הפוסטים הראשונים בגלוב עסק בקולגה יקרה, מיטל שרון, שכתבה ב"נט מגזין" טור בו הסבירה עד כמה היא מתעבת גדג'טים (זה אגב, הביא לי את המחשבה לפתוח פה מסורת של פעם בחודש להעלות מהאוב [אוב, לא התכוונתי אליך. שב] כמה פוסטים ישנים שנקברו תחת ערימת הפוסטים החדשים).
כבר אז טענתי שהטקסט הזה נורא אופנתי (במובן הרע של המילה) וששרון הצטרפה אל הטרנד באיחור. אבל כנראה שאין כזה דבר "באיחור" וליאור צרלינג מ"זמן דיגיטלי" הוא הראשון להוכיח את זה. בלמהנט החליטו משום מה לפרסם את הטור המוזר שלו שבו הוא מסביר עד כמה הוא שונא מדפסות.
הטקסט הזה הוא רדוד כמו שהוא ילדותי. אני למשל שונא פינות כי תמיד האצבע הקטנה של הרגל שלי מקבלת מהן מכה. אולי אכתוב על זה טור. אני גם שונא איך שהמאוורר שלי תופס אבק ואני צריך לפתוח את הסורג הזה שלו ולנקות אותו. אם הוא מסתובב כל הזמן, איך זה שאבק נדבק אליו?! אולי גם על זה אכתוב טור. וטלוויזיה – מה הקטע שלה בכלל? צריך להפעיל אותה, צריך לכבות אותה, צריך כל הזמן להעביר ערוצים כי היא לא מבינה לבד במה אני רוצה לצפות – אולי אזמין לה בייביסיטר וזהו? ומה עם ספר? ספר! אתה צריך לקנות אותו ואחרי זה לדפדף בו והדפים מתחילים להתקמט והפונט לפעמים קטן מדי. מה, אני עובד בשבילו?! (שניה, אני בשוונג). שלא לדבר על מהדק. כן, מהדק! הסיכות כל הזמן נתקעות, והוא כל הזמן הולך לאיבוד ובדיוק שאתה צריך אותו הוא מהדק את הסיכות הפוך. ומה עם שולחן? כן, שולחן! הוא גדול, הוא תופס מקום, הוא גם כבד נורא ואי אפשר להזיז אותו ממקום למקום. בעידן של PDF מי צריך שולחן? ואבטיח! כן, אבטיח!!! הקליפה שלו לפעמים עם כאלה חורים קטנים וגם הגרעינים הלבנים מעצבנים, וכשהוא לא קר הוא לא ממש טעים. מה הוא פרינססה? רק אם שמים אותו במקרר הוא מוכן להיות טעים? וחוץ מזה, בעידן של PDF מי צריך אבטיח?
ובכלל, מה זה אורז?! הממממ.
כתיבת תגובה