עובדה ידועה היא שטכנולוגיה תמיד מפסיקה לעבוד ברגע הלא נכון: בדיוק כשאנחנו ממהרים, המכונית לא מניעה; בדיוק כשמשודר משחק כדורסל מכריע, הטלוויזיה לא נדלקת; בדיוק כשאנחנו מחכים לשיחה חשובה, אין קליטה.
בעוד שכל זה מעצבן, האם תוכלו להעלות על דעתכם מצב שבו העיניים שלכם מפסיקות לעבוד מאחר שהחברה שפיתחה את הטכנולוגיה שמאפשרת לכם לראות, פשטה את הרגל?
הסיפור הזה, שנשמע כאילו נלקח מפרק הזוי במיוחד של "מראה שחורה", התרחש במציאות לפני ארבע שנים. אז, חברת Second Sight שפיתחה שֶתֶל עצבי (נוירולוגי) שסייע לאנשים עם בעיות ברשתית לראות, פשטה רגל.
עכשיו, לא צריך להפריז: בעזרת השתל שנקרא Argus I ואפילו בעזרת הגרסה המתקדמת של השתל, Argus II, האנשים לא באמת ראו. על הרשתית שלהם הושתלו 60 אלקטרודות זעירות שהחליפו 60 תאים שמגיבים לגירוי של אור והם יצרו רזולוציה של 60 פיקסלים. 60 כתמי אור זה לא הרבה, אבל כמו שאמר אחד מהמושתלים, "זה 100% יותר ממה שהיה לי קודם לכן".
הניתוח להשתלת ארגוס היה רחוק מלהיות קל והשיקום שלאחריו היה קשה אפילו עוד יותר, ועדיין כ־350 חולים ברחבי העולם הסתובבו עם השתל הנוירולוגי של החברה, שתל שעליו הם שילמו כ־150 אלף דולר. כשמוסיפים לזה את הליווי הצמוד של מומחים לשיקום שעבדו עם כל חולה וחולה, מגיעים לחשבון שהסתכם בכחצי מיליון דולר.
מייסד החברה קיווה שעם הזמן הטכנולוגיה תאפשר לו לעקוף לחלוטין את הרשתית ולתקשר ישירות עם המוח – זה היה הגביע הקדוש. ואכן, ב־2019 החברה שלחה הודעה לחולים לפיה היא תפסיק לפתח את שתל ארגוס ותעבור לפיתוח הדור הבא, Orion. היא הבטיחה שהיא תמשיך לתחזק צוות שיספק תמיכה מלאה למוצר הנוכחי, זה שמושתל בעיניהם של מאות חולים. במציאות, הכל קרס. הפיתוח של Orion מעולם לא התממש, ובמארס 2020 החברה הודיעה שהיא מפטרת את רוב עובדיה. הציוד הרפואי היקר שנותר בידיה נמכר במכירה פומבית.
ברברה קמבל סיפרה לאתר IEEE Spectrum שהיא זוכרת בדיוק מה היא עשתה (החליפה קו ברכבת התחתית של ניו יורק) כאשר שמעה "ביפ ביפ ביפ" שלאחריהם כמה נקודות האור שמהן היא נהנתה, כבו. השתל שלה הפסיק לעבוד והחברה שפיתחה אותו ושאמורה לפתור את הבעיה, כבר לא קיימת.
נזכרתי בסיפור הזה כשפורסם שאילון מאסק הודיע באמצע פברואר 2024 שהשתל הראשון של חברת נוירלינק שלו הושתל בהצלחה בנסיין הראשון, ושכעת אותו אדם יכול לשלוט בעכבר מחשב באמצעות כוח המחשבה.
קשה שלא להתמלא בתקווה שהפיתוח הזה יעזור לאנשים שסובלים ממחלות קשות ויקדם את הרעיון של ממשק מוח־מחשב, ממשק שיאפשר לחבר אביזרים דיגיטליים אל המוח הביולוגי שלנו. באותה נשימה אין אלא להצטער שמאסק והחברה שלו מספקים פרטים מועטים בלבד בנוגע למחקר שביצעו ושעל בסיסו הם פיתחו את הפתרון שלהם. הם מספקים פרטים מועטים עוד יותר ביחס לשאלה כיצד הגיבו הקופים שבראשם הושתל שתל שכזה בשלב הניסויים. תחקיר מזעזע של אתר Wired שפורסם לפני כחצי שנה תיאר כיצד הקופים האלו תלשו את השתל מהמוח שלהם, כיצד השתל הזדהם בחיידקים וכיצד כמה קופים איבדו את חוש הכיוון שלהם והטיחו את ראשם ברצפה.
בעוד שניסויים בבעלי חיים הם אף פעם לא דבר סימפטי (ויש שיטענו שהם בלתי מוסריים), אף שיש מי שמצדיק אותם כרע הכרחי ובלתי נמנע בתהליך הפיתוח של תכשיר או מכשיר רפואי שאחר כך מציל את חייהם או משפר את איכות חייהם של בני אדם רבים, קשה שלא להיזכר במושתלי Second Sight כשחושבים על הפיתוח של Neuralink.
לכאורה, למאסק, האדם העשיר בעולם, לא אמורה להיות בעיה להזרים עוד ועוד כספים אם החברה שלו תיקלע למצוקת מזומנים; הוא לא מנכ"ל של סטארטאפ קטן שמנסה לעמוד ברשות עצמו. אבל אם יש משהו שלמדנו על מאסק זה שהוא לא אוהב להפסיד כסף, ושאין לו בעיה לסגור מחלקות ומיזמים ואז לפטר עובדים שבעיניו בלתי נחוצים. הוא יזם בעל חזון, אבל גם אדם אימפולסיבי ולא צפוי, ואם יש משהו שאתה לא רוצה לשמוע אחרי המילים "שתלים נוירולוגיים" אלו מלים כמו "אימפולסיבי ולא צפוי".
אין פתרון פשוט לדילמה הזו, למעט רגולציה הדוקה מלווה בשקיפות ציבורית ורפואית. בנוסף, יש לוודא שמי שמפתח את הפתרונות האלו לא רק נהנה מיחסי ציבור טובים וכותרות בומבסטיות אלא גם עומד מאחורי הבטחותיו ללוות את החולים. שתלים נוירולוגיים הם לא עוד גאדג'ט או עוד טכנולוגיה. עבור החולים הם מה שמאפשר את החיים עצמם.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-1.5.2024)
כתיבת תגובה