אנחנו חיים בעידן הכפתור

מאז הופעת ChatGPT בסוף נובמבר 2022, חיכינו לרגע שבו הבינה המלאכותית תשנה הכל מהיסוד. אף שיש מאות מיליוני גולשים שמשתמשים ב־ChatGPT ובמוצרי בינה מלאכותית אחרים, אף שאנחנו שומעים קריאות התפעלות משירותים שמאפשרים ליצור תמונות, מצגות או סרטוני וידאו בלחיצת כפתור, ולמרות התחושה שאנחנו חיים בעולם חדש מופלא, מציאות החיים של רוב האנשים, ברוב המקומות בעולם, לא ממש השתנתה. למה?

איוון ארמסטרונג, שכותב באתר Every.to, טוען שהסיבה לכך היא שנכון לרגע זה, הבינה המלאכותית לא מסוגלת לבצע משימות סבוכות מההתחלה ועד הסוף. היא לא מסוגלת להשלים בהצלחה את כל המשימות שרואי חשבון, עורכי דין, בנקאיים או פקידים בביטוח לאומי מתמודדים איתן מהרגע שהם מגיעים לעבודה ועד שהם הולכים הביתה. יש שירותים שיודעים להשלים מקטעים מתוך העבודה שלהם, אחרים מסוגלים לשדרג את הביצועים במקטעים אחרים, אבל נכון לעכשיו, שם, פחות או יותר, זה נגמר.

זו הסיבה, טוען ארמסטרונג, שחלק גדול מההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית, בוודאי בתחום הצרכני, בא לידי ביטוי בכפתור. אתה רוצה שהבינה המלאכותית תייצר לך תמונה – אתה לוחץ על כפתור; אתה רוצה שהיא תנסח מחדש את המייל שכתבת – לחץ על כפתור; אתה רוצה שהיא תבנה לך מצגת – לחץ על כפתור. אתה רוצה מוזיקה, טבלת אקסל, חתיכת קוד, המלצות לטיול בסלובקיה, סימולציה של ראיון עבודה? אין בעיה, לחץ על כפתור.

זה נחמד אבל זה לא מה שחשבנו שיקרה. אנחנו חשבנו שהבינה המלאכותית – שקראה את כל הטקסטים שאי פעם נכתבו, שמצוידת במהירות, בסבלנות וביכולות עיבוד שבעבר נחשבו דמיוניות – תשנה את מציאות חיינו. זה עדיין לא קרה. הסוכנים, ה־Agents, שבתיאוריה אמורים לדעת להשלים משימות מורכבות, עוד רחוקים מהגשמת ההבטחה ולכן עם כל הכבוד וההתפעלות, אנחנו חיים בעידן הכפתור.

זמן קצר לאחר שארמסטרונג פרסם את הטקסט שלו פורסם בטוויטר ציוץ שנכתב על ידי אדם שככל הנראה עובד ב־OpenAI. בציוץ שלו, שמאז נמחק, נטען שרוב החברות הגדולות בתחום בכלל לא מנסות לפתח מוצרי בינה חדשים, הן לא מנסות לפתח "כפתורים". במקום זאת, חברות דוגמת OpenAI, מיקרוסופט, גוגל, פייסבוק ואחרות רצות אל העתיד שאותו אפשר לסכם בשלוש אותיות: AGI ("בינה מלאכותית כללית").

מוצרי כפתור דוגמת צ'אטבוטים או אפליקציות שמאפשרות לסכם מחקרים הם נחמדים אבל הם בעיקר עוזרים לחברות לגייס עוד כסף כדי שיוכלו לבנות עוד חוות שרתים שבהן יותקנו עוד עשרות אלפי מעבדים גרפיים. באמצעותם אפשר יהיה לאמן עוד גרסה של מודל בינה מלאכותית שיקרב את החברות הללו צעד נוסף אל עבר הבינה המלאכותית הכללית.

אנשים דוגמת סם אלטמן לא מסתירים שזו המטרה שלהם. כבר ב־2019 הוא אמר שאם OpenAI תצליח לפצח את האתגר של הבינה המלאכותית הכללית, היא תוכל "ללכוד את כל הערך העתידי ביקום".

הטענה של אותו צייצן הובילה לשצף של תגובות. היו שזיהו בכך יוהרה עמק־סיליקונית טיפוסית בעוד שאחרים סברו שהשיח הזה הוא חלק ממכונת השיווק של חברות הבינה המלאכותית. אם משקיעים ישתכנעו שפיצוח אתגר ה־AGI יניב ערך דמיוני הם ימהרו להזרים ל־OpenAI, ולכל חברה אחרת שפועלת בתחום, עוד כסף כדי שהיא תגיע ראשונה ליעד, מה שיאפשר להם, למשקיעים, ליהנות מהרווחים. ואכן, בראשית אוקטובר 2024, OpenAI דיווחה על השלמת גיוס של 6.6 מיליארד דולר לפי שווי מפלצתי של 157 מיליארד דולר.

ואולי שני הצדדים צודקים. מצד אחד, רוב פיתוחי הבינה המלאכותית של השנתיים האחרונות הם אכן פיתוחים נקודתיים, פיתוחים שאת רובם המרנו לכפתור. זה נחמד, זה (לפעמים) מרשים, אבל למעט כמה מקרים יוצאי דופן זה לא משנה חיים. מורים יכולים לכתוב מערכי שיעור באמצעות ChatGPT, הם אפילו יכולים לבדוק עבודות עם הבוטים האלו וגם לנסח משובים, אבל חלק מרכזי של העבודה שלהם עדיין מתבצע בכיתה כשהם מלמדים, כשהם מטפלים בבעיות של התלמידים. בינה מלאכותית היא עוד כלי – חזק, מתקדם, חדשני, אבל כלי.

מצד אחר, ייתכן שאנחנו עיוורים למהלך האמיתי. רוב הזמן אנחנו לא משקיעים מחשבה בשאלה מה מנסים להשיג מנהלי החברות שמפתחות את טכנולוגיות הבינה המלאכותית, ובצדק; יש לנו מספיק בעיות על הראש. אנחנו מנסים להשתלט על עוד כלי שהושק רק בשבוע שעבר, מנסים להשלים עוד משימה.

אבל מנהלי חברות הטכנולוגיה, בין אם הם נגועים בשיגעון גדלות ובין אם הם רואים משהו שנסתר מאיתנו, מביטים אל עבר העתיד ויוצאים למאבק שבעיניהם הוא מאבק על כל הקופה. אנחנו חושבים שהם מפתחים כפתורים וששם זה ייגמר, בעוד שהמטרה הסופית שלהם גדולה הרבה יותר.

(מגזין TheMarker, פורסם ב-24.11.2024)