אחת לכמה שנים מומחים, חוקרים ומקבלי החלטות מדווחים בחשש על פער דיגיטלי – כל פעם פער אחר. בהתחלה הפער היה בין אלה שהיה להם מחשב לבין אלה שלא, אחר כך בין אלה שהיה להם חיבור לאינטרנט לבין אלה שלא, ואפילו בין אלה שהיה להם חיבור לאינטרנט מהיר לבין אלה שלא. כיום החוקרים בוחנים את הטכנולוגיה החדשה, הבינה המלאכותית, ושואלים את עצמם אם גם במקרה הזה יתפתח פער דיגיטלי. התשובה לכך היא: "בהחלט כן".
במסגרת מחקר שתוצאותיו פורסמו באחרונה העבירו שני חוקרים שאלון בקרב 395 תלמידים ותלמידות צרפתים ואיטלקים מגיל חטיבת הביניים ועד סטודנטים לתואר ראשון. המשיבים התבקשו לענות על שאלות על אופן השימוש שהם עושים בצ'טבוטים דוגמת ChatGPT בהקשר לימודי ואקדמי: האם הם משתמשים בהם, באיזו תדירות הם פונים אליהם, איזה סוג של שאלות הם מפנים אליהם, באילו מקצועות, וכן הלאה.
מניתוח התשובות עולה שרוב מוחלט של התלמידים והסטודנטים משתמשים בכלים דוגמת ChatGPT כשהם מכינים שיעורי בית או עמלים על עבודות אקדמיות. כ־70% מקרב הילדים הצעירים, בני 13־16, משתמשים בצ'טבוטים בהקשרים לימודיים, וככל שהגיל עולה עולים שיעורי האימוץ, עד שבקרב בני 25־20 שיעור השימוש בכלים האלו מגיע לכ־95%.
במלים אחרות, מורים או מרצים שחושבים שתלמידים או סטודנטים לא משתמשים בכלי הבינה המלאכותית במטלות הלימודיות – חיים בסרט. יש לקוות שחוקרים ישראלים יבדקו את הסוגייה גם בקרב תלמידים וסטודנטים דוברי עברית, אם כי אין סיבה להניח שהתוצאות יהיו שונות באופן מהותי.
כשהחוקרים בדקו האם יש הבדלים בין המינים באופן השימוש בצ'טבוטים בהקשרים אקדמיים, התגלה ממצא מעניין ומדאיג: כ־94% מהבנים דיווחו שהם השתמשו בכלי בינה מלאכותית לפחות פעם אחת, לעומת כ־80% מהבנות. כ־30% מהבנים דיווחו שהם משתמשים בכלי בינה מלאכותית "לעיתים קרובות" לעומת כ־8% בלבד מקרב הבנות. כ־80% מהבנים הפנו אל הצ'טבוטים שאלות במקצועות מדעיים כמו פיזיקה, כימיה או ביולוגיה, לעומת רק 48% מהבנות. גם במקצועות הומניסטיים בנים נעזרים בצ'טבוטים יותר מבנות, אם כי הפער קטן יותר (66% לעומת 55%).
החוקרים טוענים שמאחר שבנים מנסים ומשתמשים בכלי הבינה המלאכותית יותר מבנות, הם ייהפכו מנוסים ומקצועיים יותר, כך שהפער בין המינים עלול להחריף.
במחקר מתחבא פער דיגיטלי נוסף שנוגע לשאלה האם התלמידים עוברים על התשובות של הבוטים לפני שהם מגישים את העבודה. מהממצאים עולה שרק 20% מהתלמידים בני 13־16 אמרו שהם "תמיד" עוברים על התשובות של הבוטים כדי לערוך או לבדוק אותן; זאת לעומת כ־40% מהסטודנטים בגילי 20 ומעלה.
הממצא הזה מצביע על שתי בעיות: ראשית, ארבעה מתוך חמישה תלמידים צעירים שואלים את ChatGPT שאלה ואז הם מעתיקים את התשובה ומגישים אותה מבלי שהם בחנו אותה. הממצא הזה מבהיל לא רק בשל הנטייה של הבוטים להמציא נתונים ולספק תשובות שגויות, אלא גם, ובעיקר, בשל הפסיביות והעצלנות המחשבתית שעליהן הוא מרמז.
הבעיה השנייה היא שאף שיש מודעות גדולה יותר לשאלת האמינות של הצ'טבוטים בקרב תלמידים בוגרים, רק 40% מהם הודו שהם "תמיד" בודקים, משכתבים, עורכים או מתקנים את התשובות של הבוטים, בעוד שכל השאר שואלים שאלה, מקבלים תשובה, מעתיקים אותה ואז מגישים אותה מבלי לשנות תו או מילה.
מכאן שייתכן שהממצא הזה מצביע על פער דיגיטלי נוסף, זה שנפער בין אלה שמבינים שצ'טבוטים טועים לבין אלה שאולי מבינים אבל שלא אכפת להם; בין אלה שמשתדלים להפעיל את הראש שלהם לפני שהם מגישים עבודה לבין אלה שמוותרים על התענוג. אולי מתחבא כאן גם פער בין אלה שלומדים אצל מורים שמקפידים שיהיה מרכיב מקורי וחושב בעבודת התלמידים לבין מי שכבר התייאשו.
תגובה אופיינית למחקר גורסת שהדרישה מהתלמידים לבצע עבודה אקדמית עצמאית בזמן שיש להם גישה לכלים רבי עוצמה דוגמת ChatGPT מזכירה את הדרישה ההיא, של המורים מפעם, שתלמידים לא ישתמשו במחשבון: מה ההיגיון בזה? הם תוהים. הרי גם בשוק העבודה יש מחשבונים, גם בשוק העבודה יש ChatGPT, לא?
התגובה הזו מחמיצה את לב התהליך הלימודי. ראשית, יש ערך פדגוגי ואינטלקטואלי בהבנת הדרך שבה יש לפתור בעיה מתמטית, גם אם ניתן להגיע אל התשובה הסופית באמצעות מחשבון. שנית, מחשבון לא טועה ולא ממציא תשובות בעוד ש־ChatGPT עושה גם את זה וגם את זה. בעולם של בוטים הסתברותיים יש יתרון לתלמידים, ומאוחר יותר לעובדים, שיודעים להפגין מחשבה ביקורתית ביחס לתוצרים שהם מקבלים.
מורים לא חשובים בעולם החדש? זו בדיחה. המשימה שלהם רק החלה, והיא חשובה מתמיד.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-16.2.2025)
כתיבת תגובה