בסוף 2024 הועלתה ליוטיוב הרצאה של מנכ"ל ומייסד חברת למונייד, דניאל שרייבר. כותרתה: "החייזרים נחתו והם מוכנים לעבוד בחינם". "החייזרים" הם מערכות הבינה המלאכותית, ובראיונות ששרייבר העניק מאוחר יותר, הוא אמר כי "הגיעה אינטליגנציה חכמה מאיתנו, זולה מאיתנו, טובה מאיתנו. זה כאילו חמישה מיליון חייזרים נחתו בישראל – ומתנדבים לעבוד חינם" (בהרצאה שלו הוא דיבר על 100־10 מיליארד חוצנים).
ההרצאה שטפה את הרשתות החברתיות ולכדה את דמיון הגולשים. נדמה שהסיבה לכך היא הדימוי הציורי שבו בחר שרייבר. אכן, מערכות הבינה המלאכותית מתנהגות כחייזרים. אלו מערכות, שאף שאנחנו לא מסוגלים להסביר איך הן עובדות ומה קורה בתוכן, מייצרות תוצרים אינטליגנטיים, שמצד אחד הם זרים ומוזרים ומצד אחר מרגישים קרובים ומוכרים. אבל החלק השני של הטיעון שלו' לפיו "החייזרים עובדים חינם", הוא שגוי ואפילו מסוכן.
בניגוד לחייזרים ביולוגיים שיום אחד נוחתים על פני כדור הארץ ללא תמיכה, הכוונה או סיוע אנושי, חייזרי הבינה המלאכותית הם פרי יצירתנו, וכמו כל יצירה, שום דבר שקשור בהם לא באמת חינם. כדי לאמן "חייזר" שכזה, חברות הטכנולוגיה משקיעות עשרות ואף מאות מיליוני דולרים. הן מאמנות אותם בחוות שרתים שצורכות אנרגיה כמו ערים שלמות ו"שותות" מים שמקררים את השרתים המתחממים, בקצב מפלצתי. על פי הערכות, עד סוף 2028 סך האנרגיה שיצרכו מערכות הבינה המלאכותית ששוכנות בחוות השרתים האלו יהיה זהה לסך האנרגיה שצורכים כרבע מבתי האב בארצות הברית בשנה אחת. טביעת הרגל הסביבתית של המערכות האלו היא עצומה והיא עולה הון במונחי פליטת גזי חממה, אנרגיה ומים.
כמו כל יצור חי, גם ה"חייזרים" של שרייבר זקוקים לאוכל. הצ'אטבוטים, למשל, זקוקים לטקסט, טקסט שנלקח ממאמרים, ספרים, מחקרים ושאר יצירות אנושיות. קשה לכמת את הזמן והכסף שהושקעו ביצירות האלו, שפשוט נלקחו על ידי חברות הבינה המלאכותית ללא אישור – ולפחות בחלק מהמקרים, בניגוד לחוק. כמובן שכשאתה גונב ממישהו משהו, אתה יכול לטעון שקיבלת משהו "חינם".
אבל גם אם נשים בצד את המשאבים האדירים, כמעט חסרי התקדים, שהושקעו בגידול וחינוך "החייזרים" על פני כדור הארץ, אין שום דבר חינמי בעבודתם. ברחבי העולם, וגם כאן בישראל, ארגונים משקיעים סכומי עתק ברכישת מערכות בינה מלאכותית ובהטמעתן, ולאחר מכן הם משקיעים בהכשרת כוח אדם – בכנסים, בהדרכות, במהלכי הטמעה ובשינוי תהליכי העבודה. על פי ההערכות, 70%־80% מהפרויקטים נכשלים ומובילים להפסדים.
נשים גם את זה בצד. אחרי הכל, מהרגע שה"חייזרים" כבר עובדים, התרומה שלהם אדירה. ובכן, כן, אבל לא תמיד. מחקר שפורסם באחרונה מצא שכשנתנו למתכנתים להשתמש בכלי בינה מלאכותית כדי שיעזרו להם עם משימות הקידוד שלהם, המתכנתים דיווחו שהם האיצו את עבודתם בכ־20%. בפועל, כך מצאו החוקרים, לא רק שכלי הבינה המלאכותית לא האיצו את עבודת המתכנתים, הם האטו אותה ב־19%. למה? כי המתכנתים השקיעו זמן רב בניסוח ההוראות, בהמתנה עד שהקוד נכתב, בבדיקת התוצאה, בניסוח הנחיות חדשות וכן הלאה.
מה בנוגע לנטייה של הבינה המלאכותית להמציא המצאות מוחלטות? באתר Science דווח על כותבת שהעלתה ל־ChatGPT טקסטים שכתבה כדי להתייעץ איתו איזה מהם לשלוח לסוכן שלה. ChatGPT החמיא לה ארוכות אבל לכותבת היתה הרגשה שיש כאן בעיה. היא שאלה את ChatGPT: "תגיד, בכלל קראת את הטקסטים?". "בוודאי", הוא ענה, "קראתי כל מילה". הוא אפילו ציטט מתוך הטקסט שלה, אלא שהציטוט הזה לא היה ולא נברא. כשהיא התעמתה איתו, ענה הבוט: "לא קראתי את הטקסטים והעמדתי פנים כאילו קראתי אותם".
האירוע הזה מוכר לכל מי שעובד עם הבוטים: הם ממציאים ציטוטים, מקורות, שמות של מחקרים, קישורים, נתונים, ידיעות ומספרים. ה"חינם" הזה עולה למי שנעזר ב"חייזרים" בהרבה מאוד זמן שאותו הוא צריך להקדיש כדי לבדוק מה נכון ומה המצאה, מהי עובדה ומהי הזיה והזמן הזה שווה כסף, הרבה מאוד כסף.
הנה עוד דוגמה. חברת אנתרופיק נתנה לבוט שלה, קלוד, לנהל את המכונה האוטומטית לממכר מוצרים שנמצאת במטה שלה. התוצאה: קלוד העניק הנחות חסרות היגיון, מכר מוצרים מוזרים ומסר חשבון בנק דמיוני שבו הוא לכאורה מקבל כספים. "אם אנתרופיק היתה נכנסת לעסקי המכונות האוטומטיות לממכר מוצרים, לא היינו שוכרים את קלוד", נכתב בדיווח החברה שכזכור, מפתחת את קלוד למחייתה.
שרייבר הציג את עצמו כמי שחושף את האמת כפי שהיא, אבל בפועל הוא מסתיר אותה: "החייזרים" לא עובדים חינם, והם לא הופיעו יש מאין. הם לא כוח טבע והם עולים לכולנו – כפרטים וכחברה – הון עתק. הצגתם כיצורים נאיביים, חרוצים ונדבנים שמוכנים לעבוד ללא תמורה, היא מסולפת ומטעה.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-15.10.2025)
כתיבת תגובה