אני לא אוהבת לטוס. יש משהו בכלי העצום הזה, שעושה לי רע. תסתכלו על מטוס, חתיכת מתכת שעפה בשמיים, ותבינו שזה נס, פשוט נס, שהוא לא מתרסק מיד כשהוא עוזב את הקרקע. זה נראה לכם רציני שמאות אנשים עולים למטוס, שיכול להתרסק רק כי איזו ציפור החליטה לתפוס זרם אוויר ומצאה את עצמה במנוע? ואיך בדיוק אמורות חגורות הניילון האלה להציל אותי כשאתרסק לתוך האוקיינוס? ומה אכפת לי שיציאות החירום הן כאן, כאן ושם, כשברור שהמטוס יתפוצץ מיד כשנהיה בגובה יותר מדי רגל כדי להינצל? מבחינתי, בכל פעם שאני עולה למטוס, אני צפויה להיכחד באיזו תאונת תעופה מחרידה, וברור לי שכל אלה שמנפנפים מולי בסטטיסטיקות של יותר-בטוח-לטוס-מאשר-לעשות-אוריגאמי לא יודעים על מה הם מדברים.
ויקטוריה, בחורה לונדונית נחמדה, סבלה מפחד גבהים, אבל החליטה להתגבר על העניין, וכדי לצלוח את האימה, בחרה להתמודד באמצעות צניחה חופשית קבוצתית. המטוס שלה התרסק. לא עדיף אוריגאמי?
כתיבת תגובה