לכל אחד יש שלד בארון. לי יש נוקיה. בן עשר.
ה-2120 פלוס. מימין – חבר.
האוצר התגלה בעקבות ניקיון פסח מוקדם, שהניב גם רשימת ביביאסים, מהימים בהם היה צריך לחייג-להמתין-להמתין עוד עד לקבלת החיבור המיוחל, כדי להרגיש כמו אשת הסייברספייס הגדול (ולהוריד פורנו).
הנטייה הטבעית שלי היא לגלוש לנוסטלגיה, בסגנון "איזה כיף היה, היינו צעירים ותמימים עם מודם 56 חורק וסלולרי שמשמש גם כמשקולת נייר", אבל אני אתאפק.
היה כיף.
56K? פחחחח.
מה לגבי 2400?
הכי כיף היה לחייג לביביאס מהאייליסט, והיה עונה איזה מישהו, ואני צריך בקול של ילד בן 11 לשאול אם הביביאס נסגר או עבר מספר.
עוד בצעירותי (עכשיו אני כבר עם רגל אחת בקבר) היה לי מנגו (הפלאפון לא הפרי) שעדיין מסתובב חופשי איפשהו בבית אחר כך החלפתי לנוקיה שכונה "המקרר" שהיה בערך כמו שלך רק עם סוללה ממש גדולה (אני לא מוצא דגם) אחר כך שודרג לדגם של נוקיה שהיה פולארי בארץ מזכיר את ה- 6310i אבל הוא היה טיפה יותר ישן אחר כך 1112 ועכשיו ילי את ה – 3100 שלפי אתר נוקיה ישראל נחשב כבר לקלאסיקה וזה ממש לא בסדר מצידי שאני לא משדרג
גיובל, לנוקיה הזה יש סוללה עצומה. שים לב עד כמה הוא גבוה בהשוואה לחברו הצעיר.
אה, היה לו גם כיסוי, כזה עם סקוץ', שאמור היה להגן עליו מפני נפילות.
תמר, היו"ר שדרג לכם את הטלפונים?
אכן אנחנו מדברים על אותו סלולרי (אל נא תאמר פלאפון זה הוא שם מסחרי רשום) אבל מה איכפת לי נראה עוד מישהו בכיתה ג' שהיה לו סלולרי
חחחחח…
באותם ימים היו מלמדים בבי"ס לפירסום את הקמפיין המשובח של קשר-בראל לפלאפון.
"הפוך שעה אבודה לשעת עבודה" (זוכרים?)
המרצה אמר משפט שנשמע אז כמו סיינס-פיקשן (ראבאק, וזה ממש לא היה לפני מיליון שנה):
לא ירחק היום, הוא אמר, שניתן יהיה להשיג אתכם, גם כשתשתזפו על שפת הים.
[נוסטלגיה]
עכשיו נזכרתי שלתקופה קצרה מאוד מינו אותי לעורך-משנה של האייליסט, בערך שבוע לפני שזה הפסיק לצאת.
[/נוסטלגיה]
אחחחח, A-list. זה כזה 1994.
יש לי גליונות של המגזין ההיסטרי "32 ביט" מהתקופה הרלוונטית. שעות של הנאה.
ר"ש –
גם אתה היית גוזר את הקרטון בסוף המגזין בשביל לקבל
דיסקט 5.25 עם תוכנות מאגניבות (ועוד ל-DOS) ?
אני נשבע שלא. כי בתקופה ההיא כבר היה לי מודם ולכן יכולתי להוריד את כל ה-shareware שהייתי צריך.
השאלה הנשאלת היא אם הייתה לך הסוללה הדקה או העבה, כי תאכלס זה מה שעושה את ההבדל. גם לי יש אחד כזה באיזשהי מגירה (2120 פושטי, בלי ה + ), עם הבטריה העבה. אני זוכר שבתור ילד פוחז הייתי הולך עם הפלאפון בכיס, מושך את המכנסיים כל רגע למעלה כי הקילוגרם הנוסף הכביד עליהם, ומרגיש מאוד חשוב.
בימינו אני משתמש ב 3100 הנפוץ שיותר קטן רק מהבטריה 🙂
נראה לך שאני יכול לקבל עבורו משהו בסלקום ?
סוללה עבה, ברור. אי אפשר היה להכניס אותו לכיס, לפחות לא לכיס שלי.
מה מודם 56K מה? ו-BBS? לא על הקומודור 64 שלי. אנחנו היינו מעבירים הודעות עם שני גביעי קוטג' וחוט מתוח…
כנראה שהייתי חננה על רמה – המחשב הראשון שהיה לי (1985-86) היה kaypro II, אל תדברו איתי על גרפיקה או על דברים ניידים, הדבר הזה שקל טון וחצי והמשחק היחיד שעבד עליו היה ladder….
ג'יובל- היה לי ת'מנגו כשהייתי בכתה ג', ז"א שנת 98, זה די עלוב. למרות שנורא נהנתי לשחק עם חברים כאילו אנחנו סליידרס[Slider ע"ע].
תמר- אני חושב שהיו צריכים לצפות את הפלאפונים האלו בצמר גפן כדי להגן על הדברים שהוא ייפול עליהם מפניו[למשל רצפת בטון מזויין].
לי אין נוסטלגיה למכשירים המיושנים האלה. לפני המכשיר הנוכחי, היה לי "מקרר" בדמות נוקיה 7650 , הראשון שהיה עם מצלמה, עתיר באגים, ודי נפוח. אני שמח שנפטרתי ממנו…
איזה עניין עשו מהפלאפון מצלמה ההוא. הוא היה בגודל שפ מחשב נייד והייתה לו מצלמה מחורבנת.
כתיבת תגובה