קשה להאמין שרבים מקוראי הגלוב יודעים מיהו יוסף הדר אבל "הארץ" מדווח שהוא מת בגיל 80. גם אני לא הייתי יודע מיהו יוסף הדר אלמלא הוא היה המורה שלי בבית ספר יסודי, בית ספר בורוכוב בשכונות בורוכוב בגבעתיים.
אלו היו שנות ה-70' ומערכת החינוך הממלכתית עדיין השקיעה בכל מיני שיעורים מוזרים כמו חקלאות (בגבעתיים, כן?) ושיעורי מוזיקה. אני חושב שהיינו המחזור האחרון שיוסף הדר לימד בו לפני שהסבירו לו שמקצועות כמו "ציונות" חשובים יותר. הוא לימד את כיתות ד' ו-ה', מגיע לכיתה עם גיטרה חבוטה וחליל שהיה מודבק בנייר דבק. על שניהם ראו שהם עברו קילומטרז' ארוך ארוך.
בראשית השנה הוא חייב את כל התלמידים לקנות מין פנקס ארוך כזה ולעטוף אותו יפה. היינו כותבים בו את כל המילים של כל השירים שהוא לימד. עד היום תקוע הפנקס הזה איפשהו באיזשהי מגירה. זה לא מסוג הדברים שזורקים. הוא לא היה מורה נחמד במיוחד וזכור לי שנתן לי ציון די בינוני בשירה (אני? תן לי צ'אנס, אני שר מהלההב!). ועדיין זו היתה חוויה יוצאת דופן. "שיעור מוזיקה" פעם בשבוע בבית ספר יסודי רגיל לגמרי בו היינו שרים (ובעיקר מזייפים) שירי ארץ ישראל.
אז איזה שיר אני זוכר במיוחד שהוא לימד אותנו? את "הו מרגנית" ואת "שיר החירות" שהיה המנון בית הספר. כן, לבית הספר היה המנון. קצת סובייטי בראייה לאחור, ועדיין מעלה חיוך במחשבה על זמנים קצת אחרים.
שיר החירות
מילים: יצחק שנהר
לחן: דניאל סמבורסקיפנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה,
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה,
(אנו צופים לקראת שעה גדולה,)
זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחהחוצבים אנו גורל ביד רמה,
נושאים בלב תקווה יוקדת.
אנו זוכרים כי יש לנו אומה,
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.
(אנו זוכרים כי יש לנו אומה,)
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.הולכים אנו לקץ של הנכר,
חלום חרות יחדיו נגשימה.
אנו דוגלים בעוז בשם מחר,
וטור אל טור נלך תמיד קדימה!
(אנו דוגלים בעוז בשם מחר,)
וטור אל טור נלך תמיד קדימה.
חלום חרות, יחדיו נגשימה.
כן.
כתיבת תגובה