אלי הכהן, מיסד מכון נטויז'ן לחקר האינטרנט, החליט כנראה שאפשר להפסיק לחקור, ולהתחיל לחתוך. על הגיליוטינה – הטוקבקים.
"תרומה גדולה לשיח הציבורי אין כאן. ההיפך הוא הנכון. הטוקבק תורם תרומה עצומה לזילות הרשת. פשוטו כמשמעו"
הכהן מתייחס בדבריו למאמרו של עו"ד יורם ליכטנשטיין, שכתב בזכות האנונימיות של הטוקבקיסטים. הוא כותב, "כמי שחי את הרשת משנת 1994, אני אומר לך בקול רם וגדול- תבורך האנונימיות. אין ספק שיש בה כדי לתרום לעיתים תרומה מכרעת לשיח הציבורי", אבל, והנה האבל הגדול, "אותך כינו אידיוט, אני כוניתי פשיסט, ושנינו זכינו לעוד אי אלו אמירות "ראויות"….שפורסמו באמצעי תקשורת אינטרנטיים מסודרים וממוסדים, כהגדרתך. האם לכך אתה קורא "ראוי"?"
למה אתם קוראים לזה צנזורה? הוא בכלל נגד.
"חופש הדיבור וחרות המחשבה הן מאושיות קיומה של דמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה האינטרנטית בכלל"
אבל יש הסתייגות.
"עם זאת, חופש ביטוי אינו בהכרח חופש שיסוי. צא ולמד מר ליכטנשטיין, אילו אתרי שיטנה, אנטישמיות, גזענות, הכחשת שואה וכיו"ב פועלים משרתי אינטרנט אמריקניים בחסות התיקון הראשון לחוקה. מדהים עד כמה ניתן למתוח פרשנות של חופש ביטוי. שיטנה והסתה אנטי יהודית, אנטי אפרו-אמריקנית, אנטי הומו-לסבית ועוד ועוד. הרי מוסכם עלינו, אני מניח, שלשם לא נרצה להגיע, לא כן?"
לשם לא נרצה להגיע, לכן צריך לשים לב שאנחנו לא שם, שאנחנו לא בכיוון, שבטעות לא נגיע לשם. הרי מי שקורא לי אידיוט, מחר יכול לשרוף ספרים, ומחרתיים – נו, אתם יודעים. לכן חשוב להזהר. למה אתם אומרים "לצנזר", הוא בכלל מתנגד לכך.
"לא ייתכן שהקלות הנפלאה והמדהימה של הטכנולוגיה, תיהפך בלתי נסבלת עד זילות, הכפשה, חוסר כבוד מינימלי ועוד דריסות רגל המנוגדות לכל סדר ציבורי"
ומה יהיה עם האינטרנט הזו בלי קצת סדר וכבוד, בלי קצת עריכה של טוקבקים מחוצפים, בלי מחיקה הכרחית של הערות לא ראויות, בלי מישהו שישמור על הפה המלוכלך של המגיבים? עוד תהיה פה אנרכיה! ומי בדיוק יחליט מה ראוי ומה לא, מה מכובד ומה משמיץ, מה מתקבל ומה נמחק – הכהן הגדול? אפשר להמשיך הלאה – גם טוקבקים עם שגיאות וטעויות יימחקו, גם כאלה שלא מכילים דעה ברורה ומנומקת, וגם כאלה שסתם לא מצאו חן בעיני הזה-שלא-נקרא-לו-צנזור?
נראה שהכותב הנכבד מצפה שהאינטרנט תהיה מיושבת, מכובדת, רצינית ומעונבת – שכל מגיב יבחן היטב את תגובתו כאילו היתה מעוטרת בשמו האמיתי ומוגשת לאקדמיה כתיזה. מדובר בפנטזיה לא ברורה, בשאיפה לא מובנת, לקחת את החופש שבבסיסה של האינטרנט ולעקר אותו, לכלוא אותו, לביית אותו. אמנם יש טוקבקים שאני קוראת ומתביישת בשם כותבם, אבל אני חוששת שטקסטים המעוטרים בתגובות מתלקקות היו מגעילים אותי לא פחות. כפי שאנשים נפגשים ויכולים לומר "קראת את המאמר של X? הוא אידיוט גדול", ואיש לא יבוא וישטוף להם את הפה בסבון, כך גם כאן – יש אנשים רהוטים ויש גסי רוח ומתלהמים, ועם תוסף קטן לדפדפן, אפשר לקרוא את הטקסט בלי להתקל כלל בתגובות.
הכהן עושה שני דברים: גם קורא וגם מתעצבן שקרא, גם לא מסוגל לסבול את הטוקבקיסטים, וגם לא יכול להתעלם מהם. הפתרון שלו פשוט – לחנך את כולם דרך המקל, למחוק מה שלא צריך להופיע. אני סבורה שהשיח המקוון הוא בהחלט ייחודי, ומי שאינו מסוגל לסבול את האדים, יואיל נא להטריח את ישבנו מחוץ למטבח.
הרשה לי:
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אה,
רצית תגובה רצינית ועניינית?
שוב חושבים שאני היו"ר?
ולא, התגובה שלך מצוינת.
אני אוהב את הטיעון הזה: אנחנו בעד חופש הביטוי אלא אם זה משהוא שאנחנו ממש נגדו. אני חושב שהתגובה של יהונתן ממצה את הנושא.
אכן ממצה יפה. יש חופש ביטוי וזה מצוין. בנושא הזה יש לי דיעה ליברלית מאוד. לצערי אם למישהו יש מה להגיד זה טובע בד"כ בהררי רפש ולהג ואין לי את הזמן לברור את דברי הטעם, ולכן את הטוקבקים בלמהרשת, נרג' ודומיהם אני מעלים עם קוף משומן ומיומן. רק חבל לי על כל הביטים המבוזבזים שזורמים עד אלי הביתה ובסוף לא מוצגים אפילו על המסך, המסכנים.
רוגל,
אתה תופתע עד כמה הגישה הזו מושרשת בארץ, רק שבדרך כלל משתמשים במילת הקוד "הסתה".
היא מושרשת בכל העולם , תתפלא אבל בארץ המצב יחסית טוב.
אני אמנם מתנגד למחיקה/עריכה של טוקבקים, אבל קשה לי לומר שאם למהנט היו מחליטים לבטל את אופציית התגובות הייתי בוכה על זה בלילה. מרגע שמישהו כתב טוקבק – עזבו אותו בשקט ואל תתערבו. אבל היה נחמד אם מראש לא היו מאפשרים את ה"שיח" (פחחח) הזה.
אידיוט.
סליחה תמר. לא שמתי לב.
אז הרשי לי שוב.
פחחחחח.
אלי הכהן מקפיד לאכזב אותי בכל פעם שיוצא לו איזה שבריר הגיג. אז אלי היקר, אם במקרה אתה קורא את זה, תן לי להסביר לך משהו.
1. חופש הדיבור הוא לא משהו מגניב כזה שכל החבר'ה אומרים שצריך. חופש הדיבור הוא זכות כה בסיסית, עד שבעיני לא תיתכן דמוקרטיה בלעדיו. כי ברגע שתצנזר משהו – שום דבר לא יהיה בטוח. העיתונים ירצו לפרסם שראש הממשלה מושחת וזה יפסל בטענת פגיעה במדינה. הרדיו ירצה לפרסם ששר הביטחון אובד עצות – וזה יפסל בטענת גילוי סוד צבאי. הטלויזיה תרצה לפרסם ששופטים מקבלים שוחד מיני – וזה יפסל בטענת פורנוגרפיה. כי זה ברור שמי שמחליט מה מותר לפרסם ומה לא זה המדינה (אולי באמצעות האחראי על האינטרנט?) ולמדינה יש אינטרס ברור. אי אפשר לסמוך על המדינה שתדע להחליט מה ראוי ומה לא. וכל זה כשהטיעון שלך הוא טעם רע. זה נהדר, לדעתי, כי דבריך כה מנותקים מהמציאות שגם אותם היה אפשר לפסול בטיעון הזה.
2. אתה אידיוט.
בברכה,
ר.ש.
תמר, התעצבנת קצת לקראת הסוף – שתי כוס מים…
כמו שלא כל טוקבק ראוי לתגובה כך גם לא כל הנפצה של מומחה בעיני עצמו (או בעיני נטוויז'ן) ראויה לתגובה. הרי מה שיפה באינטרנט זה שאף אחד לא שואל את דעתו של המלומד הנ"ל מה צריך לעשות.
כדי למנוע כעסים מיותרים כאלו בעתיד, אולי צריך לבקש מאינשולדיגונג שיכתוב לנו קיפוף שמעלים ציטוטים של אנשים שבתואר שלהם יש את המלה "מכון" ומחליף אותם ב- "פחחחח".
מבקר, אני שומרת לעצמי את הזכות להקפיץ את הוריד של הצוואר בכל עת.
לשם שינוי יש לי משהו להגיד שלא מתקשר לבלורית היו"ר בצעירותו.
מעבר לכל הדיון הקולע שבפוסט, רציתי להאיר נקודת מבט משפטית.
אחד מעקרונות היסוד בחקיקת חוק הוא שיהא אכיף. רוצה לאמר, שקודם כל הזרוע המבצעת תאכוף חוקים קצת יותר איזוטרים, כגון רצח ואלימות במשפחה.
קשה לי לדמיין כיצד ליישם את ההצעות הללו, בעידן המידע, והשרתים בהונלולו.
אצא מנקודת הנחה שהמכשול הטכני אינו עומד בדרך, כשבתי המשפט יתמלאו בתביעות דיבה, המדיניות המשפטית להתמודד עם התופעה, תהא להעלות את הרף הנדרש להגדרת הוצאת דיבה, רף שאפילו אברבוך יתקשה להגיע אליו.
הטוקבקטסים משולים בעיני לבריוני השכונה, שאתה עובר לידם מנמיך מבט, אבל בטח שלא עונה להם. ומחיקת תגובות יעילה כמו מחיקת גרפיטי, שתמיד יצוץ מחדש.
אפשר להסתכן בהכללה שהזירה העיקרית של ההזויים, והמתוסכלים, נמצאת באקטואליה וחדשות, ואם שרים לא מצליחים לנהל דיון תרבותי בכנסת, מה יומרו טוקבקי הרשת?
אני לא צריכה תוסף לדפדפן, הוא כבר בילט אין בשדה הראיה שלי, ואיכשהו גלילת העכבר נעצרת אוטומטית בפס התגובות- מן רפלקס שכזה.
ולכדור המרובע, כיצד היית נרדם אם לא היה ניתן להגיב כאן?
כן, בעניין המשפט האחרון בתגובה של דנה, גם זו תהיה צנזורה, לאפשר תגובות רק באתרים קטנים יחסית, בהן מתנהל דיון תרבותי ומסודר, ולא הטחת עלבונות סוערת.
אני לא מסכים. צנזורה היא מחיקה או עריכה של משהו שכבר נכתב. לא לאפשר לקוראים להגיב על תכנים שונים באינטרנט זה דבר לגיטימי לחלוטין. האם תאמרו שכל אתר חייב לאפשר לקוראיו להגיב? בבלוגים זה הכרחי, כי זה חלק מההגדרה שלהם ואין בהם שום טעם בלי זה. באתרי חדשות – שבהם המטרה היא לדווח – אין בזה שום צורך. ולכן בעיני זה לא היה נורא אם למהנט היו מוותרים על הקונספט.
(זה תאורטי לחלוטין, כמובן. הטוקבקים מהווים הכנסה טובה ללמהנט ולכן אין ללמהנט סיבה לוותר עליהם.)
תמר, תודי שאת יובל.
נקודה למחשבה
אם באתרי חדשות לא היו נותנים במה, היכן ההזויים היו מוציאים את האגרסיות שלהם?
לא יודע. אבל בין כה וכה לא ראיתי שהאפשרות של המגיבים בלמהנט לכתוב "שרון בוגד" הפחיתה במשהו מעוצמת המהלומות בעמונה.
אני מסכימה עם כדור מרובע. לא כל אתר הוא במה – לפעמים תוכן עומד בפני עצמו. רוצים להתלהם? יש פורום אקטואליה, תתלהמו שם.
ווינט (וכולם אחריו) הכניסו את הטוקבקים כדי לומר: "אנחנו גם אינטראקטיביים! אנחנו כמו בכל העולם!". וכשבכל העולם התחילו לסגור ולבטל את האופציה הזו, ווינט כבר לא הסתכלו.
להפסיק את הטיקבוק ויפה שעה אחת קודם.
האגרסיה קיימת כך או אחרת, אם לא בטוקבקים אז בכבישים. פשוט צריך להתקין משהו שמסתיר אותם. כמו משקפי שמש, עבודה מהבית ושאר פעולות שמפחיתות את החשיפה להמון.
מפליא איך אף אחד פה לא חושב לחקור את הקשר בין אלי הכהן לבין אבי כהן המיתולוגי (זה שמחפש את האחראי על האינטרנט).