לידה ביתית בפרדס חנה

הקורא הנאמן, איתן כספי, שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות את הקישור לכתבה הזו בלמהנט שעוסקת בלידות ביתיות. מסתבר שבישראל מתרחשות מדי שנה כ-300 לידות שמבוצעות בבית וכ-10% מתוכן מתרחשות בבתים באזור פרדס-חנה והסביבה. מכיוון שאני תושב פרדס-חנה, חשב איתן שנתון זה יעניין אותי ושאולי אוכל לענות על השאלה שמועלית גם בכתבה: למה דווקא בפרדס חנה?

קופליס, מיילדת בית, מקבלת את רוב הלידות באזור פרדס חנה: “יש משהו באזור הזה שמאפשר את לידות הבית, וקטונתי מלהגדיר מהו”.

אני יודע מה התשובה. קוראים לה: “בית החולים הלל יפה בחדרה”.

40 מחשבות על “לידה ביתית בפרדס חנה

  1. ג’יובל סוף סוף שלח את העדר שלו.
    ולגבי השאלה שלך – אענה כך: למראה בית החולים לידה בבית נראית לפתע אופציה לא רעה בכלל.

  2. לול. אתה מתעלם מהיות רוב תושבי הפרדס (חוץ ממך, כן?) ישויות מוארות, שלא זקוקות לבית חולים כדי לחוות את הרגע הקסום והמואר של הלידה. אגב, זה הכי קסום עם אפידורל.

  3. אהבתי את ההעדער החדש.

    אפשר עדיין לשלוח עוד אחרים, למרות שהתחרות הסתיימה מזמן? ככה תוכל להגדיל את הארסנל. אפשר לעשות הצבעות על כל העדער בנפרד ומי שעובר את אחוז החסימה (הגבוה – עם אחד לא נכנסת, כן?) יכנס לרוטציה.

  4. יובל, דווקא לי יצא פעם אחת לפגוש את ביבי במיון של הלל יפה, ונראה לי שזה לא בכלל הבית חולים עצמו אלא בגלל סוג רוב האוכולוסיה במחלקת היולדות.

  5. היא ריאיינה אותי ממושכות ובסוף עשתה קופי פייסט. נו נו.
    אז חוץ מהעניין של האוטומט, והלל יפה המבאס (לא מכירה הרבה נשים שיולדות שם, אם כבר אז בלניאדו) יש את העניין של התמיכה הנשית, ויש כאן הרבה מעגלי נשים. זה מין תמיכה ויראלית – נשים שילדו בבית תומכות בנשים שילדו בבית וזה מאוד עוזר שמישהי שעברה את זה בעצמה נמצאת איתך כדי להזכיר שיש חיים אחרי המוות הזה של הלידה ולתת יד פיזית ונפשית.

  6. אפשר הכל. בבית פשוט יותר נוח.
    למען הגילוי הנאות אומר שילדתי בבית חולים (זה היה לפני שעברנו לכאן 🙂 ואני לא רואה את עצמי חוזרת על החוויה המנכרת הזאת. טפסים, פרצופים זרים, ריח של ביתחולים, כל זה לא מסתדר עם הקודש של הלידה. רבות מחברותי שילדו בבית אחרי לידות בית חולים מספרות על ההבדל העצום. אם ההריון תקין אז אין סיבה ללכת לבית חולים.

  7. ריח של לייזול\אקונומיקה? אוכל שהתואר הכי כנה לו יהיה מדכא? מוות, נכים, פסיכים שממציאים מחלות כדי להתאשפז, שמה, מבצעים את התליך הקסום של הלידה?

  8. מקום עם רופאים, עם מכשירים, עם ניטור, עם מנתחים, עם תרופות, עם סמים, עם אנשי צוות מקצועיים, עם חדר ניתוח, עם רופא מרדים, עם אנשים שיכולים לעזור במידה “והתהליך הקסום של הלידה” לא מתבצע בדיוק כמו שהמיילדת רצתה.

    ואגב, המוות, הנכים והפסיכים – בדרך כלל לא נמצאים בתוך חדר לידה (ובכלל, מוות – גם לך זה יקרה מתישהו (אני מקווה בשבילך שלא בקרוב), נכים – הם באמת נורא אשמים שהם נכים, צריך להוציא אותם להורג ופסיכים – גם הם בדרך כלל לא נמצאים בבית חולים. הכי קל להפוך למפלצת את הזקנים, המוגבלים והתשושים. מצד שני, בן כמה אתה תזכיר לי?).

    ובכלל, אני נורא שמח ללכת לישון בלילה על מיטה מבלי לחשוב שרק לפני שבועיים מישהי ילדה עליה.

  9. לא אמרתי שאמשתם של נכים שהם נכים ואשמתם של זקנים שהם זקנים, אני רק אומר, בית הוא מקום הרבה יותר יפה ונחמד ללידה מאשר בית חולים, שמהווה את האידיאלי מבחינת ביטחון.

  10. לא אמרת שאשמתם רק ציינת אותם כמפלצות שצריך להשתדל שלא להיות בקרבתם, כסיבה מדוע לא ללכת לבית חולים כי הזקנים (המוות!) והפסיכים נמצאים שם. בכלל מעניין ששמת את הזקנים, הנכים והפסיכים באותה קטגוריה.

    במקרה שלך לא צריך מבחן רורשך.

  11. ברור לי שהתגובה שלי תרגיז את רונית ואת עשרת האחוזים שתומכים בלידה ביתית, אבל בכל זאת.
    יש לי חברה, שההריון שלה היה לא פחות מנפלא ומושלם. הכל היה בסדר, האולטרסאונד היה בסדר, בדיקת מי השפיר היתה בסדר, הערכת המשקל היתה בסדר, ובאופן כללי – היה סבבה.
    הלידה גם היתה בסדר, עד שתוך כדי לחיצות כואבות, במקום התינוק – נשלף מתוכה חבל הטבור. התינוק נקלע למצוקה איומה. הבחורה, שהיתה שתי שתיות מלידה רגילה, הובהלה לחדר ניתוח, שם ביצעו בה ניתוח קיסרי. היום התינוק בסדר.

    עכשיו נסו לדמיין את הסיטואציה הזו בלידה ביתית.

  12. תמר, יש לי סיפור ממש דומה, רק ששם הגברת הרוחנית החליטה כן ללדת בבית, והובהלה לבי”ח באמבולנס, וגם היא וגם הילד בילו זמן ניכר במחלקת טיפול נמרץ.

  13. גיסתי ילדה לפני שבועיים בבית.
    כמובן שזה היה סופר טבעי, באמבטיה וללא אפידורל
    אתמול פגשנו אותם.
    לכולם שלום אם כי אני חושש שהגמגום אצל הבעל לא יחלוף כל כך מהר.

  14. הקשר לפרדס חנה זו השראה של יובל, אין ספק.
    סורי רונית, ברוך בורא לידות בקיסרי בבי”ח מצוייד לעילא,
    כנראה לא הלל יפה…
    והשיפור שאני מאמצת לפעם הבאה – הרדמה מלאה.
    ועוד משהו קטן רונית – מבחירה. שלי. ביום שהתאים לי. הרופא החביב עלי. פלאי הטכנולוגיה ומדע שלם של משככי כאבים.

    סורי. מותר האדם… 🙂

  15. אני חושב שהתשובה לא נעוצה בכך…
    בגלל נוכחותו של היו”ר, יש הרבה יותר לידות בפרדס חנה, ודי לחכימא ברמיזה.
    10% מהלידות מתבצעות בבית, ולכן יש בפרדס חנה הרבה הרבה הרבה יותר לידות בבית מאשר בשאר הארץ

    הסטטיסטיקה היא המקור והפתרון של כל כאבי הראש.
    מנסיון.

  16. שמחה רבא – סבבה לך. אני מקווה שיחד עם חומרי ההרדמה הכנת גם את הפיליפינית בהיכון, כדי שלא תצטרכי לדחות כמה פגישות חשובות ביומן.

  17. כשאני מנסה לחשוב מה זה “ניו אייג'” – שבעצם זה משהו שכחבילה אני לא אוהבת, אבל בפועל משתמשת בלא מעט מרכיבים מה”סל” – אני לא באמת בטוחה מה זה. זה מושך אותי (ההגדרה: ניו אייג’) יותר לכיוונים כמו משהו שהוא זרם תרבותי או אופנתי. וכשיש זרם כזה, בתרבות ובאופנה, יש בו מין הסתם אייטמים שיכולים להיות מתאימים לי מאוד או ממש לא. רק שכאן (לידות, חיסונים, רפואה, חינוך… ) לא מדובר רק באופנה, אלא בעניינים עמוקים שקשורים גם לאג’נדה ותפיסת עולם. פנג שווי (בעיניים שלי) זה אייטם במובן האופנתי. לבחור לא לחסן (או לחסן סלקטיבית, כפי שאנחנו עושים) זה לא אייטם אופנתי. גם ללדת בבית (לא תודה, בשבילי. אבל כן תודה, תביאו עוד, בשביל הרבה חברות שלי) זה לא אייטם אופנתי. לרוב זה בא מתוך תפיסת עולם ומתוך הרבה מחקר ולקיחת אחריות. שימו לב למחקרים שקובעים שזו לידה בטוחה יותר כאשר מדובר לידה רגילה (בסיכון נמוך) מאשר בלידה כזו בבית חולים.

    שרלטנות היא שרלטנות. היא תכונה אנושית ממחלקת ה”לא-משהו”. אבל היא לא קשורה לניו אייג’. אולי היא קשורה רק בגלל שחלק מקהל היעד של הניו אייג’ בא בגלל האופנה ולא בגלל תפיסת העולם ובחירה, כך שזה מקום נוח לשרלטנים. ועדיין, הרבה פעמים היכרות מקרית עם נושאים חדשים (ולפעמים גם חתרניים) יכולה לשנות תפיסת עולם.

    מה שאני חושבת שהניו אייג’ הוא דווקא כן מבורך (חוץ מזה שיש לו יישומים מאוד מטופשים לפעמים) בגלל שהוא מביא משהו שאומר שיש עוד משהו שמניע אותנו ועושה אותנו לאנשים ולעולם. סוג של צניעות והכרה במורכבות.

    אבל אם כבר אופנה ותרבות- אני מעדיפה ללכת למועדון בלילה (הצילו!!!) מאשר לפיקניק רוחני המוני… טוב, נו, אם כבר בייביסיטר אז אני רוצה מסעדת דגים ויין והרבה אוויר…

  18. אויש, הגבתי לכמה פוסטים ביחד… טירונית פה… קראתי משהו על ניו אייג’ בפוסט אחר (אבל בינתיים לקחתי לי בירה, עשיתי לעצמי חשק עם המסעדת דגים וכל זה)

  19. רונית, המשוואה – אישה עובדת = פיליפינית – רעיון לחוק סוציאלי חדש.
    בלילה, כמתבקש, אני מוסיפה לנסיכה חומרי הרדמה לסימילאק…
    יובל יודע איפה למצוא אותי אם את שוקלת לשלוח פקידי סעד,
    למרות שאין סיכוי שיימצאו אותי… גרה בפתח תקווה!

  20. אני אסתכן בכך שאתפס כניו אייג’ית על לא עוול בכפי ואצהיר – בשמחה הייתי יולדת בבית. כמעט ועשיתי את זה בלידה האחרונה (ויתרתי בגלל חרדות הבעל). יש לנו היום את הפריווילגיה לקחת את מה שמתאים לנו מכל האפשרויות. מותר להיות אשה עובדת, להעדיף רפואה מודרנית ולהשתמש במוצרי מזון תעשיתיים, ועדיין לבחור בלידה טבעית. ואת זה אנחנו יכולות לעשות כנשים חושבות וביקורתיות, בלי הבולשיט הניו אייג’י מסביב. אין שום קשר בין הדברים.

    יש לי את היכולת להשוות היום, לפי הלידות הפרטיות שלי, בין לידת בית חולים מלאה, כולל אפידורל וגז צחוק וחתך וכל החבילה המתוקה הזו (פלוס כמה טראומות, ניתוק מהיילוד ועוד); ובין לידה בליווי מיילדת, שרובה התרחשה בבית (למעט הפינאלה), ללא משככי כאבים (מבחירה) ובאווירה הרבה הרבה הרבה יותר טובה. אם הייתי צריכה ללדת שוב, אין לי ספק במה הייתי בוחרת. הלידה הטבעית היתה כזו שהשאירה אותי גם עם יכולת תפקוד והחלמה טובים לאין שיעור, וגם ללא טראומות (פיזיות או נפשיות).

    נשים רגע בצד את השאלה של לידה בבית כן או לא, כי זה נושא הרבה יותר מורכב. לדעתי נשים רבות נבהלות מהאופציה של לידה טבעית כי אין להן מושג למה הן מסוגלות, כי כל החיים משדרים להן שכאב זה רע וצריך מיד לקחת תרופה ולהעביר אותו. ובעיקר, כי כל העולם אומר שצריך ללדת בבית החולים ולבית החולים יש דרכים משלו ליילד נשים. ולא, אלו לא דרכים טובות יותר לנשים, אלא דרכים טובות יותר לבית החולים.

    הארגונים שעוסקים בנושא הזה כיום (למשל “נשים קוראות ללדת”) הרבה פחות עוסקים בנושא לידות הבית ממה שאפשר לחשוב על פי התקשורת. הם בעיקר עוסקים בלחץ להקמת מרכזי לידה – מקומות שיהיו צמודים לבתי חולים, אבל לא יתפקדו ככאלו. שם אפשר יהיה לתת לכל יולדת את הסביבה שהיא זקוקה לה, את התמיכה, ללא לחץ וללא כפיה של פרוטוקולים אשר מזיקים למהלך הלידה ואינם מסייעים לה (דוגמאות תישלחנה במייל למעוניינים).

    בעיניי מי שלוקח כל נושא שנתפס בעיניו כ”ניו אייג'” ומיד שם אותו בסל של דברים הזויים שכל אדם חושב חייב להתרחק ממנו, מפגיו הרבה פחות יכולת חשיבה ממה שהוא חושב שיש לו. כן, כמובן שיש שם הרבה נושאים מופרכים לגמרי ודוגמאות לא חסרות. אבל צריך לדעת למצוא את האיזון בין הדברים וכן – לידה טבעית, רפואה אלטרנטיבית מתחומים שונים, תזונה טבעית יותר, ביקורתיות כלפי מוסד הרפואה המערבית – אלו תחומים ניו אייג’יים שלא יזיק לאף אחד להביט בהם בצורה אובייקטיבית בלי אפלייה של תויות.

    [בחיים לא הייתי מאמינה שאגיע לכתוב את הדברים האלו בגלוב]

  21. רונית – סבבה לך. אנ מקווה שיחד עם הלידה בבית הכנת גם שלילת זכות ההצבעה, הירושה והעצמאות הכלכלית מנשים בהיכון, שלא תצטרכי להתמודד עם זה שזכות האשה על גופה ועל חייה (ובאותה הזדמנות גם כל רעיון הסיסטרהוד/מעגלי נשים) כוללים את העניין של לכבד את הבחירות שנשים אחרים עושות.

  22. רונית, האמת שלקח לי הרבה זמן להגיב כי רציתי לשקול את דברי ברוגע. אני באמת לא רוצה לריב פה עם אף אחד, אני משתדלת מאוד (כאן ובכלל) להקשיב בעיקר לדעות שאני לא מסכימה איתן (ותודה לג.ס. מיל על טקסט משכנע ביותר שלימד אותי לעשות זאת) ולהגיב בצורה מכובדת גם לאנשים ולדעות שמחרידים אותי (ותודה למאות התיכוניסטים שלימדו אותי לעשות את זה).

    נכון שהתגובה הקודמת שלי הייתה קצת בוטה, אבל עם יד על הלב, תקראי שוב את מה שכתבת לשמחה רבא, את באמת חושבת שהאופן בו היא בחרה ללדת אומר שהיא אמא לא טובה, או אמא שמזניחה את הילדים שלה, או אמא שלא מתעניינת בצרכים של הילדים שלה? את באמת חושבת שצריך לשלול מנשים את הזכות להחליט באופן אישי מה נכון וטוב בשבילן -לעבוד? לא לעבוד? לעבוד מהבית? לעבוד במשרה חלקית? – ללדת בבית? ללדת בקיסרי? ללדת בבי”ח, ללדת בבי”ח בלידה טבעית? לא ללדת בכלל? – יש מליון דילמות שכל אחת מאיתנו מחליטה לגביה מחדש כל יום. את באמת חושבת שיש רק תשובה נכונה אחת?

  23. בלונדינית יקרה,
    האימהות זה מארג עדין וסבוך וגם בתוך אמא אחת מתקיימות מיליון דילמות. תתפסי אותי יום לפני מחזור ותראי איזה אמא עצ’בנית ומשוגעת אני – ווהוו. בין חברותי והנשים במשפחתי יש נשים שילדו ככה וילדו אחרת, מניקות ולא, כאלו שמגדלות את ילדיהם בבית או בגן מועצה, וכן הלאה. כל הבחירות לגיטימיות אם הלב שלם איתן, ואף אחת לא חפה מטעויות. מה שכן אני יכולה לומר בודאות זה שלידה (והורות בכלל) מעמתת את האישה עם העניין של השליטה. לקבוע תאריך ללידה זה ניסיון להמשיך לשלוט – על הזמן, על הדרך, ולידה היא בדיוק המקום להרפות. לתת למשהו גדול ממך פשוט לקרות, להיות, ולא “לגמור עם זה ולהמשיך כרגיל” כי באופן פרדוקסלי, דווקא הגישה הזו משאירה את האישה נשלטת. על ידי כוחות השוק שמכתיבים לה להמשיך באותו דפוס עבודה כאילו לא התהפכו לה החיים לפני רגע, או על ידי אלף ואחד דפוסים שמניעים את נפשה. זה חתיכת עבודת פרך למיין, אבל היא מעצימה. באנתרופוסופיה קוראים לשלב באמהות שבו הילדים קטנים “הויתור היוצר”. כי יש מישהו בעולם שצריך אותך טוטאלית, פיזית, וזה בהכרח על חשבון כוחות התפתחות החוצה. ובתוך הכאוס הזה נוצר עומק פנימי שמאפשר אחר כך ביטוי יותר משמעותי בעולם.

    מצרפת לך שני קישורים לדיונים ממשוכים שהתקיימו בנושא בפורום ההורים האהוב עלי “באופן טבעי”. שימי לב לפרופ’ בשמת אבן זהר, שמיטיבה לענות על השאלות שהעלית.

    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?אמא_שאוהבת_יותר

    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?את_יולדת_כמו_שאת_חיה

    (אם הקישורים לא נפתחים את תגזרי ותדביקי).

    ותודה שענית לי בסבלנות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: