לא לעתים קרובות אני מוצא את עצמי חולק באופן בסיסי על טקסטים של גלוברמן אך נראה לי שהטקסט הזה הוא דוגמה ליוצא מן הכלל. התזה של גלוברמן היא שההצלחה של "אפל" מבוססת על שקר, על פיקציה. המוצרים שלה לא יותר טובים, לא יותר מוצלחים, לא יותר ראשוניים ממוצרים של חברות אחרות. אז מה בכל זאת יש בה ב"אפל"? מה יש בו באייפוד? גלוברמן טוען: "הוא גורם לנו להרגיש ממש מגניבים".
אני חושב שגלוברמן אינו מבין את גודל ההישג של "אפל". לומר שאין משהו מיוחד במוצרים של אפל זה כמו לומר שאין משהו מיוחד במכוניות פורשה (יש להן ארבע גלגלים? ביג דיל, גם לפז'ו יש ארבע גלגלים. ואפילו הגה) או במוזיקה של "החיפושיות" (הם לא המציאו את הפופ או את הרוקנרול, או את הקונספט של להקה. סי במול. ביג דיל) ואלו כמובן רק שתי דוגמאות ואפשר למצוא עשרות אחרות.
גלוברמן כותב:
האייפוד הפך את אפל מחברת מחשבים מקורית אבל שולית, שדשדשה בשולי עולם המחשבים במשך יותר מ-20 שנה, לחברה מרתקת, חדשנית, מלאת טמפרמנט, המטביעה לא רק חותם טכנולוגי משמעותי, אלא גם טביעת אצבע תרבותית מרכזית.
זו ראייה מאוד ישראלית וזאת מכיוון שבישראל תרבות המק היא תרבות שולית ולכן אפל נתפסה כחברה שולית ובלתי חשובה. בארה"ב אפל אף פעם לא היתה חברה שולית. המקינטוש, כאשר בא לעולם, הטביע חותם טכנולוגי-תרבותי שלא ניתן להמעיט בעוצמתו (למרות שזה בדיוק מה שגלוברמן עושה). אפל דשדשה במשך שנים כאשר ג'ובס היה רחוק ממנה אבל כאשר חזר, הברק חזר לה לעיניים וזה קרה עוד לפני האייפוד.
הניסיון לטעון שרק האייפוד הציב אותה במרכז העשייה הוא התעלמות בוטה ובלתי מוצדקת מעשרות מוצרים אחרים בתחום התוכנה והחומרה שאפל הביאה לעולם. וכן, יש בחלקם הבלתי מבוטל, זיק של גאונות ושירה בתחום הנדסת החומרה שקשה למצוא לו מקבילים.
ולבסוף, הניסיון להקטין את ההצלחה של האייפוד עם הטענה שזהו מכשיר שבסך הכל גורם לך להרגיש מגניב, הוא ניסיון עקר. ראשית, יש מנכ"לים שהיו מוכנים לאבד את שני האגודלים שלהם תמורת היכולת לייצר מוצרים שזו בדיוק התחושה שהם נותנים. שנית, גם אם אין באייפוד חידוש טכנולוגי אמיתי, יש בו חידוש תפיסתי-עיצובי שלא ברור לי מה הטעם להקטין אותו. ושלישית, גם לשיטתו של גלוברמן, כמה חברות נוספות בעולם הוא מכיר שמוכרות מוצרים לא מתוחכמים, לא מוצלחים, בינוניים וחסרי השראה שגורמים לך להרגיש "מגניב"?
כתיבת תגובה