קצת מעייף אבל בכל זאת (2)

גיא גרימלנד, כתב ההון סיכון של הטוש, כותב בפוסט האחרון שלו שהוא נדהם מכמות הכניסות שהיו לו לאחר שכתב עליי בפעם הראשונה. הוא מפטיר “גועל נפש” וכותב עליי פעם נוספת (ותודה לרוגל שהפנה את תשומת ליבי, אחרת אין סיכוי שהייתי מגיע לטקסט הזה).

גרימלנד מספר שבעודו טוחן פלאפל נוזל מטחינה, קרא את מוסף 24 שעות בכדי לקרוא “מה עושים המתחרים”. איזה רומנטיקן.

גרימלנד נורא כועס על הטקסט הזה שפרסמתי על ה-BSA במסגרת הטור האישי הקבוע שלי, שמתפרסם מדי שבוע מזה למעלה משנה במוסף “24 שעות” של “ידיעות אחרונות”:

BSA ישראל, הוא לטעמי הארגון הדוחה ביותר במדינה. מדובר בארגון שהקימו כמה חברות תוכנה, בהן מיקרוסופט, אדובי, אפל, יבמ, סימנטק ואחרות כדי להילחם בפיראטיות התוכנה. החברות האלו לא רוצות להצטייר כמי שרודפות ותובעות את הלקוחות שלהן לכן הן הקימו “זרוע צבאית” שזו תפקידה.

בישראל, נוקטת ה-BSA בטקטיקה השפלה של עידוד מלשינים. כמו בשנה שעברה, גם השנה פצחה ה-BSA במבצע המתועב שכל מטרתו הוא לגרום למישהו להלשין על מישהו אחר; יהיה זה עובד שמלשין על הבוס שלו, אדם שמלשין על השכן שלו, נער שרוצה לנקום בחבר שלו. כל שצריך לעשות הוא לגלוש לאתר ה-BSA למלא טופס תלונה אנונימי, ועורכי הדין של ה-BSA ימשיכו משם את העבודה.

שלא יהיה ספק, אין לי דברים טוב לומר על פיראטיות תוכנה בכלל ועל פיראטיות תוכנה במגזר העסקי בפרטי, ואולם הדרך שבה חברות התוכנה מתמודדות עם הבעיה מעוררת חלחלה.

בשבוע שעבר, פרסם ה-BSA הודעה לעיתונות לפיה חלה עלייה חסרת תקדים במספר המלשינים בישראל בהשוואה לשנה שעברה (למעשה, כפי שציין הבלוגר עידו קינן, מדובר בעליה של 16% בלבד). איזה אושר! איזו שמחה! תהיה עבודה לעורכי הדין! נוכל לנקנק עוד כמה משתמשים! נפרסם עוד הודעות לעיתונות שחוגגות את התפיסה! את הפשיטה! את התביעה! אחחח, אין כמו ריח המצלצלים על הבוקר. “בחילה” היא המילה היחידה שמסוגלת לתאר את מה שאני מרגיש כלפי הארגון הזה.

מסתבר ש”הכתבה” מרגיזה את גרימלנד ומה שעוד מרגיז אותו זה שאין נתונים בטקסט. לא עוזר שהמגיבים לפוסט שלו מסבירים לו שזו לא כתבה אלא טור אישי, זה עדיין נורא מרגיז אותו – כי איך הוא אמור לדעת שזה טור אישי אם לא כתוב למעלה “טור אישי”? זה נורא מסובך!

הייתי ממשיך לענות לגרימלנד, אבל הטענות שלו מעייפות אותי ולא בפעם הראשונה ובאמת שיש גבול לסבלנות שלי כלפי מי שרואה ב”דיילי מיילי” את מופת עיתונאות הטכנולוגיה בישראל, שנדהם כאשר מנכ”ל חברה לא מספר לו את האמת (לא נכון!) ושבכל פוסט שני מפנטז על התפקיד הבא שלו זה שיבוא אחרי שיגמור לשחק בעיתונאי (יש עוד הרבה לינקים כאלו, אבל בעעע).

בפוסט האחרון שלו, בניסיון לשחזר את ההצלחה המרשימה של הטקסט הכה-משעשע הראשון, מגיע גרימלנד למסקנה שמה שהרגיז אותו זה שהסגנון בין הכתיבה בגלוב לכתיבה בטור דומה האחד לשני.

אין ספק שגרימלנד מתקשה להבין את הז’אנר שנקרא “כתיבה אישית“. הוא נדהם כאשר הוא מגלה שגם בגלוב אני כותב כתיבה אישית וגם בטור האישי אני כותב כתיבה אישית ושהסגנון האישי דומה מכיוון שמדובר באותו איש! הוא מברבר על מוצצת העיתונות, חוקי האתיקה ובמה ציבורית מבלי שהוא מבין שהעיתון הוא שהזמין את הכותב לכתוב את דעתו האישית (ואגב, כל הכבוד על הבדיחה שלך שבעיתון “המידע מעובד ברמה הגבוהה ביותר”. תגיד, קראת פעם את עצמך?). בשלב הזה איבדתי אותו כאשר הוא החל להפליג למחוזות הביזאר והסביר שלא כל אחד יכול לפתוח עיתון (אה?).

נראה אם כן שגרימלנד עושה מאמץ עילאי – אני מקווה בשבילו – כדי לא להבין את ההבדלים בין ראיון לכתבה, לידיעה, לטור אישי, למאמר דעה, לביקורת ספר, לכתבת מוסף – טוב נו, הרעיון ברור. אם לרגע יפסיק לדאוג לחמוצים בפיתה שלו (אח שלי, תוך זמן קצר תתחיל להריח כמו כדור פלאפל. גם אני עבדתי בשוקן), ויוציא את הישבן שלו מהטוש, יגלה שהעיתון מורכב מחלקים רבים ולכל חלק יש את הפורמט שלו, הסגנון שלו, הקהל שלו וכן הלאה.

צר לי שעליי להעביר קורס מזורז בכתיבה עיתונאית (שאינה מתמקדת בשיטות ודרכים לכתוב כמה כסף גייסה קרן זרגיגין ונצ’רס) אבל נראה לי שאם לא אעשה זאת עכשיו, גרימלנד ימשיך לפרסם פוסטים בניסיון לשחזר את ה-450 הגולשים הייחודיים שנכנסו לראות כיצד הוא עושה צחוק מעצמו.

Print Friendly, PDF & Email

22 מחשבות על “קצת מעייף אבל בכל זאת (2)

  1. יש,
    דם אני רוצה דם.
    אין כמו 2 בלוגרים עם אגו שמתווכחים.
    לעיני המצלמות.
    פשוט לקרוא את שניהם ולהתמוגג.
    כן ירבו.

  2. אישית אני חושב שאולי עדיף שיוציא את הטוש מהישבן, לא להפך. (אני רק מקווה שאכן מדובר בטוש מרקר אמיתי, צהוב כזה, ולא כל העיתון – כולל המוסף – מגולגלים יחד)

  3. גרילמנד, אתה בטח קורא את זה ובגלל שאתה ופוגל מפנטזים על חברת ווב 2.0, אולי סוף סוף תראו לנו מה קורה עם האתר הייטק המרגש שלכם? הרי בשביל זה שלפו אתכם מדיילי מיילי בסכום עתק, לא?

  4. גיא, אני מאוד מתגעגע לסגנון הכתיבה האישי שלך. מה צריך לעשות בשביל שתחזור לבית בו גדלת? המקום האמיתי לעיתונאי טכנולוגיה??

  5. אבל זו השיטה היום, לא? לדוגמה, נניח דוד גרוסמן מבקר את הממשלה. אז שרים כמו אלי ישי אומרים דברים כמו “אני מבין את כאבו של האיש” וככה מסיטים את הדיון מהעיקר אל התפל. כל הדיון בשאלה אם הטור הוא אישי או לא תפל לחלוטין ולא מעניין. חבל שמיקדת עליו את תשומת הלב. ה-BSA הוא דוגמה לגוף שהלוגיקה מאחורי הקמתו נכונה (פיראטיות היא בעיה עסקית שעולה הרבה כסף ולא רק ליצרני התוכנה) אבל הביצוע שלו פגום, עקום ומעורר אנטגוניזם.

  6. עידן, זה בסדר, אבל למה גרימלנד עושה את זה? בפעם האחרונה שבדקתי הוא לא עובד ב-BSA ואין לו עניין להסיט את הדיון.

    כנראה שממש עיצבנתי אותו.
    נו טוב, אני אצטרך ללמוד לחיות עם זה.

  7. ברק – כן. למרות שכתבתי ולעתים ממשיך לכתוב ב”שבעה ימים” ועמודי הספרים של ידיעות אחרונות, Ynet אינו לוקח משם כתבות ולכן אין לי לינקים.

  8. בניגוד לניו-יורק טיימס או מקומות אחרים, הלינקים של הארץ קבועים. once שמרת פעם אחת לינק הוא יוביל אותך לנצח (לפחות בשלב זה) לכתבה – גם אם היא נשלחה לארכיון.

  9. אם תרשה לי להתעלם מהחבטות שעפות פה באוויר, אני מסכים בנוגע לשיטת העבודה של ה-BSA.
    כמדומני אכיפה שכזאת במישור הפרטי אינה יעילה וכמו שעידן אמר, מעוררת אנטגוניזם. אם הם רוצים לאכוף שישסו את כלב השמירה שלהם על חברות ותאגידים גדולים, שיש להם גם האמצעים הן לרכוש רשיונות תכנה חוקיים והן לשלם את הקנס, ויעבדו במישורים אחרים, כמו חינוך ותכנות מונע, ע”מ לשכנע את האזרח הפרטי בכך שנכון לשלם עבור התכנה שלו.
    אני, בכל אופן, אם הייתי קונה מכונית חדשה עם באגים הייתי ניגש זועם למי שמכר לי אותה ומבקש את כספי בחזרה. לכן איני מתכוון לתת מכספי למיקרוסופט, שנותנים לי בחזרה מוצר פגום.

  10. זה משנה – לך לך לגוגל הקלד
    site: ואת שם האתר

    עכשיו כל שנותר לומר זה:
    ברוך מוצא מטמונים

    aMen to that brother

  11. אני מחפש בארכיון של הארץ כתבות, רואה את שם הכתבה
    מחפש בגוגל ואפילו לא צריך להשתמש באופציה של המטמון
    הלינק פשוט עובד

  12. ברגע שבוחרים באתר של הארץ “יום מהשבוע החולף”, כתובת ה-url הופכת לכזאת שבסופה מופיע התאריך. עכשיו אפשר לשחק שם עם התאריך ולמצוא כתבות מאיזה תאריך שרוצים (אם כי זה עובד בד”כ עד לטווח של כמה חודשים, אולי שנה אחורה).

    אם לא זוכרים מתי פורסמה הכתבה המבוקשת, הולכים לארכיון שבו החיפוש הוא חינם, מגלים את תאריך הפרסום, ואז מכניסים אותו בכתובת ה-url.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: