חברה צרפתית, ניסתה (ולמרבה המזל נכשלה) לרשום סימן מסחרי על הריח של תותים טריים. הטענה של הצרפתים היתה שלתותים טריים יש ריח אחד וברור ומשום כך אפשר להבחין בינו לבין ריחות אחרים ולכן אפשר לרשום עליו סימן מסחרי (סימן מסחרי ניתן לרשום לא רק על לוגו או שם של חברה אלא גם על צבע, ריח וכדומה). בית המשפט דחה את התביעה לאחר שמומחים העידו כי תותים טריים שונים מפיצים חמישה ריחות שונים.

ה-BBC שמדווח על הפרשה ההזויה, מספר כי עד כה נרשם רק ריח אחד כסימן מסחרי באיחוד האירופי והוא הריח של דשא שזה הרגע קוצץ. הסימן נרשם לזכותה של חברה גרמנית שעוטפת את כדורי הטניס שהיא מייצרת בריח המיוחד.

ועכשיו תגידו לי אתם – באיזה עולם מפגר אנחנו חיים? האם אנחנו חיים בעולם שיצא הרגע מסיפור של אסימוב? או גרוע יותר, מסיפור של דגלאס אדמס? האם בקרוב מישהו ירצה לרשום סימן מסחרי על המספר 42? מה זה לכל הרוחות הניסיון הזה לרשום ריח של תותים כסימן מסחרי ולמה לא שולחים את הצרפתים האלו לקלבוש לכמה שנים כדי שיכירו את ריח הליזול מקרוב; אם כבר, שירשמו עליו סימן מסחרי.