עוד סיכום?

האם יש טרנד מעייף יותר בתקשורת הישראלית מכתבות סיכום השנה? האם יש לזה בכלל קהל או שמא גם הקוראים עייפים מזה כמו העיתונאים שנדרשים לבצע סיכומים יען חזרו לספסל הלימודים ורע מכך, לבצע תחזיות לשנה הבאה? האם מישהו קורא את הכתבות האלו? טירוף התחזיות הגיע לשיאו ב”מעריב” שבמוסף לשבת שלו הוסיף בוקסות מיוחדות בהן תחזיות של קוראים בכוכבים, קוראים בקפה וקוראים ביבלות (כן, זה נורא מפליא ש”מעריב” מפסיד כסף).

ובכלל, האם 2006 היתה שנה שכדאי לחזור ולסכם את האירועים שהתרחשו בה? האם קרה בה איזשהו אירוע שמישהו ייזכר בערגה ויאמר “אחחח, אלו היו ימים טובים”?

הנה הסיכום שלי. 2006: שנה מחורבנת כמעט מכל בחינה.

21 מחשבות על “עוד סיכום?

  1. התמונות שלי כבר מתנוססות לראווה בבלוג, וגם קושרו אצלך.
    אבל עזוב אותי. מן המפורסמות שלכל בחורה שווה יש גם חברות שוות.

  2. מה שאני לא מבין באמת זה, איך בכל מדורי הכלכלה רשום שזאת הייתה השנה הטובה ביותר(כלכלית), ובמוספים נזכרים באריק שרון ובמלחמה בנוסטלגיה בלתי מוסברת, ורק אני מרגיש שהשתינו לי על הראש ואמרו תשתה תשתה זה מיץ פסיפלורה?

  3. חגב – זה בדיוק העניין. שנמכרו כמה חברות הייטק בכמה מיליארדי דולרים ואני אמור להיות מבסוט שהכלכלה ממש נפלאה. זה פשוט מגוחך. נכון שמגזר ההייטק רשם כמה הצלחות מרשימות אבל חוץ מהיזמים והעובדים – יש עוד מישהו שזה נוגע לו?

    אם מסתכלים על השנה הזו מנקודת מבטו של הקולקטיב, השנה הזו היתה פשוט על הפנים: פוליטית, כלכלית, בטחונית, מדינית, חינוכית, בריאותית, משטרתית וכל פרמטר ציבורי אחר שאני יכול לחשוב עליו.

  4. העם היהודי נאלץ אפילו לסבול את כל סיכומי השנה פעמיים בשנה- בראש השנה העברי והלועזי. מזל שאין סיכומי שנה בט”ו בשבט.

  5. כן? 2006 מנצחת את 2005 בכל מצב, אפילו אם יקשרו לה את הידיים מאחורי הגב. 2006 תקרע את שנת 2002 בלי מלח, בלי מלח! מה אתה מתחיל עם 2006, אתה לא מכיר אותה, חבל.

  6. יובל- נראה לי שאיבדנו את הקומון סנס(Common sense), לא יודע לתרגם את זה, לא יודע אם היה לנו פעם, אבל בפרפרזה על הדברים שאמר הקומיקאי הגאון לואיס בלק בסוף הדיסק שלו שאני מקפיד תמיד לשמוע כשיש לי תחושה חתרנית(הוא מדבר על הדמוקרטים והרפובליקנים, אבל בוא ניקח את זה לישראל):”כל הפוליטיקאים תמיד מדברים על הממשלה. הממשלה עושה פה והממשלה עושה שם. כאילו המממשלה זה איזה בניין מזוין שמסתובב בארץ ועושה כל מיני דברים. הממשלה זה בני אדם, והסיבה שהממשלה חרא זה כי לאף אחד מבני האדם אין שום קומון סנס. היינו יכולים ללמד אולי את הקומון סנס, אבל מי לעזאזל ניקח?”
    אגב כמה דקות אחרי זה הוא אומר את אחד המשפטים שהכי צחקתי מהם בשנה האחרונה(לגבי דבר ממש ממש ממש מטומטם שהממשל בארה”ב עשה*):’I wish that the government would just cum in my mouth ” (בתרגום חופשי “היה עדיף שהממשלה פשוט תשפיך לי בפה”).

    *המקרה היה, אם זה מעניין אתכם, צ’ק של איזה 30 מליון דולר ששלח הממשל בארה”ב “לעודד את הכלכלה”, כל אזרח קיבל בערך 300 דולר, שזה שווה ברמה הכלכלית של ארה”ב אז כאילו ששלחו לכל אחד בערך שטר של חמישים שקל. שליחת המכתב אגב, שהודיע לאזרחים על הצ’ק שיש להם בדואר עלה 34 מליון דולר.

  7. חגב – ראה בעניין זה גם פרק קלאסי בסדרה פיוצ’רמה, בו כל אזרח מקבל 300 דולר (בשטר אחד של 300, כמובן. הנשיא המופיע על השטר הוא ניקסון). פריי, גיבור הסדרה, מחליט לבזבז את כל הכסף על כוסות קפה, אותן הוא שותה בזו אחר זו.

  8. אני יודעת שזו כבר סוג של קלישאה בפני עצמה (ג’וני, תשתוק) אבל נראה לי שיותר מעניין לחזור בסוף 2006 לתחזיות של אותם נביאים-בעיני-עצמם ולראות מה התממש. אם כבר אנחנו מעוניינים בכוכבים ומזלות, הכוונה (בעצם, גם בתחזיות אחרות, כשחושבים על זה).

  9. רואה שחורות- רק שזה לא פיוצ’רמה, זה ממשל ארה”ב בשנות האלפיים, וזה כל העניין כאן.
    אגב, אפשר את שם הפרק או מספרו שאני אוכל לראות(באוסף הDVD הענק שלי כמובן ולא באופן לא חוקי ולא מוסרי באינטרנט באיכות נמוכה, כן, כן).
    העלמה עפרונית- אותי מעניין יותר איפה רצינו להיות בתחילת השנה, מכל הבחינות, ואיפה אנחנו היום. המסקנה- שנה חרבנא.

  10. כל אחד הסובבים אותו והבועה שלו
    החגים המשפחה של הבועה שלו
    העיתונים הבלוגים היא הבועה שלו
    היומהולדת החברים הבדידות.. שלו
    סיכום שנה? בועה … שלו

  11. יובל – חזק ואמץ. עדיף להיות ישיר ועקבי מאשר למרוח את ההשפלה לאורך כל הדרך.
    מכיר את המשל על העשיר שנקלע לעיר זרה בשעת ערב מאוחרת? תושבי העיר שמו בפניו שתי אפשרויות: או לאכול דגים באושים או להיות מגורש מהעיר בבושה. העשיר חשב לרגע, והחליט לאכול את הדגים הבאושים מאשר לבלות את הלילה בקור בשדה. הוא אכל אותם, כמעט מקיא את נשמתו מהגועל – ואז גם גירשו אותו.

    פירוט יותר ספציפי ניתן למצוא אצל האדונים:
    1. רא”ל חלוץ
    2. שר הביטחון פרץ
    3. רוה”מ אולמרט

  12. אם כבר שאלת, אני יכולה לחשוב על עוד טרנד שמתחרה על משבצת המעייף ביותר:
    תוכן גולשים או אם תרצה web 2.0.
    אה רגע, שכחתי, יש משהו יותר מעייף ושחוק:
    סיכום 2006 – web 2.0.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: