לא חבר בכת ולא בטיח

חיים שיבי כותב היום ב”ידיעות אחרונות” על כך שחבר הכנסת מיכאל רצון (ליכוד) וטאלב א-סאנע (רע”ם) נסעו לחו”ל על חשבון כת “המוניס”, קבוצה נוצרית תמהונית שהכומר שלה טען בין השאר כי השואה היא עונשם של היהודים על רצח ישו.

בקיצור, מיכאל רצון שהיה אורח אחת משלוחותיו של הכומר מון הסביר לשיבי:

אני לא מכחיש שנסעתי לקוריאה בקיץ. אך אני לא חבר בכת הזאת ולא בטיח. לא ידעתי מה זה. זאת פעם ראשונה ואחרונה (…) לא עשיתי נזק. מאיפה אני יודע מי זה מון. אני לא מכיר את כל הארגונים בעולם. אני לא יכול להתכחש לזה שנסעתי לסיאול איתם. אני לא מתכוון לנסוע איתם בעתיד.

יש פתגם שאומר שאנחנו מקבלים את הפוליטיקאים שמגיעים לנו. אבל ריבונו של עולם, מה כבר עשינו? רצחנו מישהו? (ממממ, כן – את ישו).

8 מחשבות על “לא חבר בכת ולא בטיח

  1. חוצמזה אני מכיר לא מעט קבוצות של יהודים שטוענות שהשואה היא עונשם של היהודים על:
    1. הציונות.
    2. ההתבוללות.
    3. ההשכלה.
    4. שישי עם מיכל זוארץ.
    5. כל התשובות נכונות.

  2. אתה חושב שזה מצחיק, אבל פה בארה”ב אנשים שבכל מובן אחר הם שפויים מאמינים בדברים המוזרים ביותר. אבא שלי סיפר לי שאחד מחבריו לעבודה ניסה לשכנע אותו שהיהודים רצחו את ישו אחרי שהו שמע שהוא ממוצא יהודי.

  3. יש לי מרצה לתיאוריה פוליטית, פרופ’ זלצברגר, והיא הליברלית הכי משעשעת ever. היא ביקשה שניתן שמות של מדינאים מפורסמים, וסטודנטים אמרו הרצל, צ’רצ’יל, בן גוריון. כשהיא ביקשה שמות של *פוליטיקאים* מפורסמים, ענו לה “עוזי כהן”.

    היא אומרת שעם כל התלונות שלנו על פוליטיקאים מושחתים, נפוטיזם, עסקנות ופה הג’ורה שלהם… האלטרנטיבה של משטר דיקטטורי לא יותר טובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: