בית מעריב כבית המשפט

מהבוקר אני מתלבט מה לכתוב בנוגע לכתבה הזו שהופיעה הבוקר בהבלטה ב”מעריב”. מסתבר ש”מעריב” החליט לתפוס יוזמה ולקח את אחת העדות שהעידו באחרונה מטעם רמון לבדיקת פוליגרף. בסוף הבדיקה נטען כי העדה נמצאה כדוברת שקר.

כמה דברים לא ברורים לי:

1. מה פתאום העדה מסכימה לבצע כזו בדיקה? בין אם היא דוברת אמת ובין אם שקר – מה הקטע? האם זה סוג חדש של ריאליטי?
2. מה פתאום “מעריב” משחק אותה בתפקיד החוקר / התובע / בית המשפט. ממתי עיתון לוקח על עצמו לבדוק האם עדים מדברים אמת או שקר באמצעות בדיקת פוליגרף ואז לפרסם את המסקנות בעיתון?
3. כיצד פרסום שכזה משפיע על השופטים? מצד אחד בדיקת פוליגרף אינה קבילה בבית משפט. מצד שני, גם השופטים הם בני אדם. האם הם מסוגלים להתעלם מפרסום שכזה?

אז נכון שלעיתונות אינטרס עליון להביא את העובדות בפני הציבור והטענה שעדה מסוימת שיקרה (או לפחות כך נטען בתוצאות בדיקת הפוליגרף שלה) היא בהחלט עובדה ראויה (גם אם לא קבילה). ועדיין יש הבדל בין לספר לציבור על מידע שנחשף בתחקיר עיתונאי לבין לפנות לעדה, שזה עתה סיימה את עדותה, ולבקש ממנה להיבדק בפוליגרף. ממתי עיתון מרשה לעצמו לקחת חלק כל כך אקטיבי בהליך השיפוטי? אולי אחרי החקירה הנגדית ישלחו העדים לחקירה אצל העיתונאים? ואולי ראש דסק החדשות יאריך את מעצר החשודים?

אני חש אי-נוחות גדולה מהעובדה שכלי תקשורת מוצא לנכון לשחק תפקיד כל כך פעיל במשפט שעומד בפני הכרעה. בעיני זו זילות של ההליך השיפוטי. מילא סוביודיצה היא אות מתה בספר החוקים, אך האם אין גבול?

18 מחשבות על “בית מעריב כבית המשפט

  1. אני לא שמתי לב בעבר שהתערבות בוטה כזאת התרחשה. לכן ההימור שלי הוא שיש איזה שהם בעלי אינטרסים המושכים בחוטים במעריב שלא ממש אוהבים את רמון, והחליטו לשחק אותה “עיתונות חוקרת” ותוך כדי לסבך את רמון.
    כל המדינה שלנו היא מטר על מטר, ו-16 משפחות שולטות על כל המשק, אותי זה לא מפתיע שבעלי עיתון מתערבים גם בפוליטיקה

  2. לא שמת לב? כיום התקשורת מקדימה את ההליך השיפוטי בצעד אחד: קודם העיתונות חוקרת. כשהמשטרה חוקרת, העיתונות מגישה כתב אישום. כשהפרקליטות מגישה כתב אישום, העיתונות מנהלת את המשפט. כשבית המשפט מנהל את המשפט, העיתונות מרשיעה. כשבית המשפט מרשיע*, העיתונות מתדיינת בעונשו. דיינו.

    * וחס וחלילה שיזכה – כי אז תשב העיתונות בצד בפנים חמוצות ותזעוף.

  3. בענייו זה, עד היום עומדים החשדות כנגד עיתון “חדשות” זכרונו לברכה, שהיו אלה גורמים בתוך העיתון שחטפו את וענונו לצרכי תחקיר לקראת מוסף מגזין עולם, וחשדות כבדים כנגד צוות “שלוש ארבע חמש וחצי” שהפציץ את הכור הגרעיני בעיראק כדי לשנע את אנרגיית הפיצוץ לתפעול בקיטור של מכונת המוזיקה הענקית שהופיעה בפתיח התוכנית. בזמנו.

  4. האם מעריב חשף בטעות את שם המתלוננת ה’?
    בתמונה שמשמאל לכתבה יש מעין דוח שנתקבל מחברת הפוליגרף,
    האם אני היחיד ששם לב שמצוין שם בשאלות שנשאלה העדה את השם של ה’ – הגר?
    או שזהו שם בדוי כלשהוא ולא שמתי לב שהם ציינו זאת?

  5. אני ממש לא בטוח שתוצאות בדיקת פוליגרף הן עובדה ראויה. הבדיקה מדויקת ב-70% לכל היותר, ומומחים רבים חושבים שהדיוק נמוך עוד יותר. באתר הזה יש כמה מאמרים בעניין, כולל עמדת ה-FBI וסיפורים מבדרים על האיש שהתחיל את הפרויקט לבניית גלאי שקר (מסתבר שהוא חשב שצמחים יכולים לקרוא מחשבות של בני אדם).
    יש סיבה טובה שהבדיקה לא קבילה בבתי משפט, ולא רק היא לא קבילה – אלא אפילו תשובת אדם אם הוא מסכים לבדיקה או לא היא לא קבילה. עובדה היא, שאפשר לאמן אדם עד שיוכל לעבור בהצלחה בדיקת פוליגרף כשהוא דובר שקר. כל זה, כמובן, לא קשור לשאלת מוסריות התרגילים הנואשים ש”מעריב” עושה כדי למכור עיתונים.

  6. ירון-אני לא מבין אותך…
    אף אחד לא ישב בכלא על העברת ביקורת על עיתון.
    השאלה היא האם העיתון באמת שגה כשפרסם בטעות את השם של ה’ או שהמסמך הכביכול אוטנטי היה רק דוגמא עם שמות בדויים.
    אגב המסמך המדובר פורסם רק בגרסא הכתובה של העיתון.

  7. כשעשו בדיקת פוליגרף, עשו אותה גם לעיתונאי שפרסם את הכתבה, או שקיים סיכוי שהוא שיקר כשכתב שתוצאות בדיקת הפוליגרף של העדה הראו שהיא משקרת?

  8. אבל נציג הפריפרייה אתה לא מבין שניסיון לענות על השאלה שלך עלול להסתיים בכך שהמשיב יחשב למי שחשף בעצמו את שמה של המתלוננת?

    לכן, אני מסכים עם ירון, ולי באופן אישי אין שום כוונה להתייחס לשאלה שהצגת, ולאשר או להכחיש את ההשערה שהעלת.

    אגב, אם יהיה מי שיחליט שמדברי בכל זאת משתמעת איזושהי עבירה על החוק אני רק רוצה להבהיר שהאתר הזה רשום על שמו של יובל דרור, והוא האחראי החוקי לכל מה שמתנהל כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: