נרצחת? יש סיבה

הידיעה המזעזעת שפורסמה היום בלמהנט על הבעל שרצח את אשתו אינה יוצאת דופן: זו לא הפעם הראשונה בה אדם רצח את אשתו כי היא עיצבנה אותו, כי היא לא היתה נאמנה לו, או כדי להפיג את המתח הכרוך בקשיי השפה וההסתגלות למדינה, וזאת בלי להזכיר במילה את כל אלה שנרצחות במגזרים מסוימים כי פגעו בכבוד המשפחה. הרבה כבוד יש לגברים האלה, בהחלט.

נדמה שכמו שכל ידיעה פוליטית גוררת את המטקבקים שכל תגובה שלהם תכיל את המילים "אוסלו", "גדר" ו"שואה", כך ידיעות רצח כאלה כוללות טוקבקים ממספר מינים:

1. נו, ככה זה באתיופיה/ רוסיה/ אצל הבדואים:

אלה הנורמות שלהם!
ככה הם!

2. צדיקים:

לדתיים זה לא היה קורה

3. מצדיקים:

נשים יכולות לשגע אותך

זו אחת הפעמים הבודדות בהן אני מקווה כי מדובר באנשים שכתבו את הדברים כדי לעורר פרובוקציה, ולא את דעותיהם האמיתיות. אני רוצה להאמין כי אין בקירבנו אנשים המאמינים שלאישה מגיע להרצח כי היא רוסיה, כי היא לא שומרת מצוות או כי היא העזה להרגיז את בעלה. אני יודעת שאני טועה.

19 מחשבות על “נרצחת? יש סיבה

  1. לאמי, שתזכה לחיים ארוכים, אמנם לא מגיע להרצח[אני לא אגיד דברים נגד עין הרע כי אני לא מאמין בכל החרא הזה, אבל היא כן, אז: "חס וחלילה, טפו טפו טפו"], אבל כשהיא מנסה לעצבן, היא בהחלט יודעת איך, לדוגמא:
    אני יושב לי רגוע וקורא ת'ארץ, פתאום היא תבוא אליי: "אתה נורא עצבני." אני: "אני בכלל לא עצבני" היא:"סתכל איך אתה נראה ומתנהג, אתה נורא נורא עצבני." אני הולך למראה וחוזר אליה: "אני נראה בסדר גמור, ואמרתי לך כבר אני לא עצבנייי!!!!".
    משמה זה מתפתח באותו סדר, עז שזה מגיע לזה שאני הולך ולא מדבר איתה ל5 שעות הקרובות. והיא אמא שלי.

  2. גם אם מישהו מאוד מעצבן אותך, אין לך שום זכות לרצוח אותו. חד וחלק.
    נראה לי מוזר לכתוב את זה. חשבתי שזה מובן מאליו.

  3. צריך אקדח, שאתה יורה במישו, והוא פשוט שותק לשעה, ושוכח על מה הוא צרח. זה בהחלט היה עושה את העולם למקום טוב יותר.

  4. ד"א, תמר, לא אמרתי שמגיע למישו להרצח. רק כתבתי שנשים יכולות לעצבן. מאוד. מאוד. זה שגברים מסוגלים לרצוח זה לא בסדר לדעתי.

  5. יובל – לול. מאוד

    לגופו של עניין: כמו המכלילים הבזויים ("רוסים…", "אתיופים…", "בדואים…" וכו) גם לנו אסור לשפוט בלי לדעת את העובדות. אין צורך לומר שאסור לרצוח, כולל גם למדינות ואפילו לרודנים כמו סדאם, אבל באמת צריך לדעת באמת מה קרה לפני שמגיבים ו/או שופטים.
    אחוז האתיופיות הנרצחות עולה באופן מדהים על האחוז שלהן באוכלוסיה הכללית. אין ספק שיש שם בעייה עמוקה, ושר הקליטה חייב לתת על זה את הדעת. אה, שר הקליטה הוא זאב בוים. ובכן… מה נעשה?
    אה! שר הקליטה הבא יהיה חייב לתת על זה את הדעת ותשובות לאזרחים!

  6. אחד: להרוג בזדון, ותודה לאבן-שושן.
    הנה, לא התעצבנתי. אולי זה כי אני אישה, ותפקידי לא להתעצבן, אלא סתם להירצח.

  7. זה דיון אנסטסיה מיכאלי… כמה אנחנו דשים בזה? רק לי נעשה מגעיל פה לאחרונה (פה במדינה! לא בגלוב! שה שה, גלוב טוב…)

  8. בסקציה של הצדיקים רציתי להוסיף סיפור אמיתי: דודתי תרצה עליה השלום הלכה לעולמה בתאונת דרכים בניגריה. לקח איזה שבוע להביא את הגופה לארץ, וכשהגיע מועד הלוויה כולם כבר היו מרוטים. מעל האלנוקה שנשאה את גופה הקטן, בזמן התפילות, ניצל האדם המזוקן את הבמה כדי לציין שזה קרה בגלל יהודים שלא שומרים שבת ולא אוכלים כשר. אז יריתי בו.

  9. דנדוש, גם לי. ובעיקר שאתמול גילית את פרשת המתנחלת השרמוטה. השם ירחם.

    אחד, לא הבנתי את שאלתך. וגם לא הבנתי למה תמר לא אמורה להתעצבן (חוץ מזה שתפקידה כאשה הוא לעצבן ולהרצח כמובן).

    ובאופן אישי בכל פעם שאני קוראת/שומעת ידיעה כזאת. ואת העיתונאים שלא מתביישים לומר/לכתוב "רצח על רקע רומנטי" או "פגיעה בכבוד המשפחה". ואת הטוקבקיסטים הטיפשים, אז אני ממש לא מצליחה להזכר למה בעצם אני נגד עונש מוות.

  10. בלונדינית,תמר,
    אני יותר מעונין בשאלה, האם יש מצבים שבהם "להרוג בזדון" הוא פעולה קבילה?
    הבלונדינית העלתה עונש מוות
    אני רוצה להוסיף נקמת דם או נקמה בכלל או אפילו סיכול ממוקד

    אני מקבל שגם אם מישהו מאוד מעצבן אותך, אין לי שום זכות לרצוח אותו. אבל מתי כן יש לי? אם בכלל?

  11. הזכות היחידה להרוג, היא רק כאשר זה יהיה הדבר היחיד שימנע הרג אחר (לדוגמה: הגנה עצמית, או מלחמה). בכל מקרה אחר זה בלתי קביל.

    לתמר מותר להתעצבן. מותר לה גם לירות מחשב או בכל דמות וירטואלית שעליו (יובל תתכופף). מצד שני, לא צריך להתמם: הרוב המוחלט של הנרצחות (אבל גם הנרצחים) הם אנשים שאיך נאמר, הם לא צברים. יש גם ילידי ישראל, אבל פחות. מה לעשות – זאת הסטטיסטיקה

  12. אחד (מהקהל)
    אם לרגע הייתי לא ברורה: אני נגד עונש מוות. אני גם נגד נקמת דם וגם נגד נקמה בכלל ואפילו נגד סיכול ממוקד. אני נגד כל סוג של הרג שהרציונל שעומד מאחורי הוא "חשבנו על העניין והחלטנו שלאדם הזה לא מגיע לחיות יותר". אני גם נגד כל מה שנהוג לכנות "רצח בדם חם" או במילים אחרות "הו, כמה טוב שאפשר לנהוג באכזריות חייתית ואז להאשים את הקורבן".

    הסיטואציה היחידה שמצדיקה בעיני הרג של אדם אחר היא הגנה עצמית. כלומר מצב שבו אדם נמצא בסכנת פגיעה ברורה ומיידית. זהו.

    אחד (העם)

    את טענתך לגבי הלא צברים אניח לרגע בצד, כי לפעמים גם עובדות הן עניין של פרשנות. מה שמעיף אותי הן התגובות המצדיקות "כנראה בגדה בו, "נשים יכולות לעצבן", "כבוד המשפחה", "לא שומרים מצוות" וכו'. מה שעוד יותר מעיף אותי זו העובדה שזו אינה דעתם של כמה טוקבקיסטים טיפשים, זו הנורמה. ככה הממסד (תקשורת, נבחרי ציבור, משטרה) רואה את הדברים, ככה הוא מציג אותם לציבור, ככה מלמדים אותנו לחשוב שאם חברה שלך עזבה אותה ואתה בתגובה רצחת אותה אתה לא חלאת המין האנושי, אלא גבר רומנטי, שעשה את המחווה האולטימטיבית. ככה מלמדים אותנו לחשוב שאם אתה מנהל בית זונות (סליחה, מכון ליווי, אתה בסדר, זה הן שזונות) שסוחר בבני אדם אתה לא נוגש עבדים שצריך להרקב בכלא, אלא שותף שולי לפשע ושהשפחות שסחרת בהן הן לא קורבנות, אלא האשמות העיקריות בפשע.

    זאת לא שאלה של למי מותר או אסור להתעצבן, זו שאלה של מי אתה, של איפה אתה חי ולמה

  13. מסכים. אני רק חושב שזה לא ממש הנורמה, רק בחלקים הפחות נאורים של החברה.
    אצלנו, דור האינטרטט, יש יחס של כבוד לנשים. אפילו מהנשיא (למען הסר ספק, השורה האחרונה היא בנימה צינית)

  14. לצערי לאחרונה יש לי תחושה שזו הנורמה, רק שיש כמה אנשים, לשיטתך ה"חלקים היותר נאורים של החברה*" סיפרו שזה לא פיסי להגיד את זה בקול רם.

    מי הם החלקים האלה בדיוק? ומי הפחות נאורים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: