כבר נאמר שבעזרת סטטיסטיקה אפשר להוכיח הכל. גם בעזרת סקרים. אפשר לדוגמה להוכיח ש-82% מהישראלים מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם. אפשר. עובדה.
מעניין איפה בסקר הזה מתחבאים העניים, הערבים, איפה מתחבאים הקשישים שזורקים אותם לכלבים, שלא נותנים להם טיפול רפואי, שמחכים שנים למיטה סיעודית. מעניין לאן נעלמו כל האנשים האלו.

הנה תסריט.
8 וחצי בערב, מתקשר אליך הביתה סוקר מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
"שלום, אני מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"
"טוב".
"תגיד, אתה מרוצה מהחיים שלך?"

עכשיו מה אמור זה שמקבל את השיחה לעשות? להגיד לו "עזוב אותך, חרא של חיים"? או אולי להגיד לו "שמע, אני בצרות, אשתי עושה לי את המוות"? או אולי יגיד לו "שמע, אמא שלי בבית חולים, סובלת מסרטן הלבלב"? כלומר, מה מצפים שאנשים יגידו לאותו סוקר אנונימי?

מי שמחפש טקסט מניפולטיבי על גבול התעמולתי ("תראו כמה טוב לכם! תראו!!") – הרי שהוא מופיע בסקר הזה.