בשבועיים-שלושה האחרונים הופיעו לא מעט טקסטים על "קפה דה-מרקר". חלק אוהבים מאוד, חלק ככה-ככה, חלק לא נורא מתרשמים.
גם אני נרשמתי לקפה, נכנסתי והסתובבתי קצת. אני כמעט ולא מבקר שם מה שהופך אותי לאדם הלא מתאים להעביר ביקורת כזו או אחרת על המקום. הבעיה שלי היא אחרת.
הרשתות החברתיות יוצאות לי מכל החורים.
זו הפעם השניה השבוע שאני יוצא כנגד הטרנד החברתי ואני מתחיל לתהות "אולי אני לא רואה פה משהו שכולם רואים". אולי. מה שבטוח הוא שכמות הרשתות החברתיות היא בלתי הגיונית בעליל וקשה לי להאמין שיש מישהו שיחלוק על הטענה שרובן יתאיידו פשוט מכיוון שאין מספיק אנשים לכל הרשתות המזופתות האלו!
ובכלל, אני מודה, אף פעם לא ממש תפסתי את הקטע. לא נרשמתי ל-Linkedin וסרבתי לכל הזמנות לצרף את עצמי לרשימה כזו או אחרת. מעולם לא נרשמתי באתר חבר'ה שבעבר כבר טענתי שהוא מתמחה בהפרחת צ'יזבטים. אגב, מההודעה על השקת "שירות אחסון לתמונות דיגיטליות בנפח 10 ג'יגה" נותרה רק ג'יגה אחת, לא לפני שאיזו בהמה איים לתבוע אותי בגלל הטקסט הזה (מעניין לציין שלמרות שבהודעה של החברה, אז ב-2004, היא הודיעה שתספק שירות לאחסון תמונות, כיום כתוב באתר כי "מאחר והאתר אינו משמש כאתר לאחסון תמונות אלא רק לצפייה ופיתוח של תמונות…" כמה מפתיע). ובכלל כל הרעיון של רשת חברתית נראה לי מחניק, דביק ומציק.
יכול להיות שהקפה של הטוש יהיה הלהיט הבא. האמת שכבר אין לי מושג מכיוון שנראה לי שהמצפן שלי ושל האינטרנט אינו מצביע על אותו הצפון. מה שבטוח הוא, שבמציאות הנוכחית שבה יאפים מחפשים יאפים אחרים להתחכך בהם, הקפה עונה על צורך אמיתי.
כתיבת תגובה