אני מתקשה לחשוב על מישהו שאני מכיר, שבאמת אוהב את כל חגי ישראל. אני לא מדבר על ילדים שבשבילם חגים הם כמעט תמיד סיבה לחגיגה (אין בית ספר וזה), אלא על אנשים שעברו את שנות ה-20 לחייהם ועכשיו צריכים להתמודד עם האמת המכאיבה: חגים זה דבר מעצבן טילים. למעט ראש השנה ושבועות, שהם באופן יחסי חגים בלתי מזיקים, כל חג טומן בחובו סוג של ניג'וס.
יום כיפור (סוג של חג) – נו באמת, מה זה הקטע הזה?
סוכות – בנה סוכה, קשט אותה וראה אותו קומלת בגלל גשם. תענוג.
חנוכה – עוד-מעט-תהיה-דב עם כל הקלוריות בחג הזה
פורים – אותו דבר כמו סוכות אבל עם תחפושת.
יום העצמאות (חג אזרחי אבל חג) – קצף, פטישים וילדים בוכים שאיבדו את אמא.
ל"ג בעומר – נפזר קצת עשן, פיח ורעלנים לאוויר, לתפארת מדינת ישראל.
ויש את פסח כמובן. לכאורה הייתי אמור לאהוב את פסח. אחרי הכל, היי, נולדתי בפסח. אבל אני רוצה לטעון בפניכם, מכובדיי, כי זהו החג המאוס ביותר בלוח השנה העברי. להלן הטיעונים לעונש:
1. הפקקים.
2. האוכל (האין-אוכל יותר מדויק).
3. סדר פסח (כולל המשפחה בסדר פסח).
4. ההגדה.
5. אורך החג הבלתי נסבל.
משום כך, אין בעיני ספק כי פסח הוא החג המאוס ביותר בלוח השנה היהודי. אבל, מכיוון שאני ליברל ומאמין ביכולת האדם לשכנע את חברו, אני פתוח להצעות. אי לכך, הריינו מכריזים בזאאת! על תחרות החג המאוס.
הזוכה יקבל תלושי חג מהודרים: 136 דרכמות (לחנות המתנות של הקונצרן בלבד, לא כולל חולצות, ספרים או תקליטורים. אין החלפות, אין החזרים ואין אחריות על המוצר מהרגע שהרמת אותו מהמדף).
כתיבת תגובה