התקשורת נגד התקשורת

התקשורת בישראל רחוקה מלהיות נקייה, נטולת בעיות או הטיות. היא לעתים קרובות מדי בלתי מעמיקה וגולשת לפופוליזם אבל ליד הבעיות של התקשורת האמריקאית נראה שהתקשורת בישראל עושה, איך לומר בעדינות, עבודה לא רעה בכלל!

צפו לדוגמה את הקטע הזה מהתוכנית של ג'ון סטיורט שמראה כיצד התקשורת בארה"ב מחפשת את האשמים בירי בוירג'יניה-טק ועושה, מטאפורית כמובן, את מה שהרוצח עצמו עשה: יורה לכל הכיוונים.

או צפו בקטע הזה מהתוכנית של הסמן הימני ביותר, ביל או'ריילי, ברשת הימנית ביותר, "פוקס ניוז", שזועם על כך שערכו את דבריו והוציאו אותם מהקשרם בעוד שהפרופ' לעיתונות אותה הוא מראיין (ואו'ריילי סותם לה את הפה פעם אחר פעם) שואלת אותו: על מה תלין, הרי זה בדיוק מה שב"פוקס ניוז" עושים על בסיס קבוע.

בקיצור, הדשא של ערש הדמוקרטיה מעולם לא נראה צהוב יותר.

אין זה אומר שהצרות של הגויים הם סיבה למסיבה ועדיין מי שטוען שבאמריקה "זה לא היה קורה", כדאי שיתעורר. קורה, קורה וחצי.

(מקור: חפרן)

12 מחשבות על “התקשורת נגד התקשורת

  1. רוצה להזכיר לך מה קורה אצלנו אחרי פיגוע – אף אחד לא רוקד על הדם ולא משתמש בזה כדי לקדם אג'נדה וכדי להבין את הסיבות וכו' וכו'

  2. זה עוד כלום. עם כל הנטיה להלקאה עצמית, התקשורת הישראלית הרבה יותר טובה מזו האמריקאית. השטחיות, ההתלהמות והתמקדות בטפל בשידורי החדשות האמריקאים מדהימים. אני בד"כ נמנע מלצפות ברשתות החדשות האמריקאיות (למעט החדשות המקומיות, אבל זה על תקן קאלט). אני מעדיף לצפות ביורוניוז ובי.בי.סי ולצרוך את החדשות מהעתונות הכתובה.

    ההבדל הוא שיש הרבה מאוד מהם וגם אם רק אחוז קטן מהם בסדר, הם עדיין יותר מכמות העיתונאים המרשימים הישראלים.

  3. לפי מה שאני רואה, כצופה מהצד, העם האמריקני מתחיל להתרעם על השטחיות הזו, עם סדרות כמו הדיילי שואו וסאות' פארק (שהיא דוגמא מצוינת לסאטירה חברתית) שמכות גלים. עובדה שרוב הצעירים האמריקאים (עד גיל 30) מעדיפים לראות את הדיילי שואו מאשר את החדשות האמיתיות ואני לא מאשים אותם. גם אני צופה נלהב.

    לדעתי אנחנו עוד רחוקים שנות אור מהשטויות שמאכילים את האמריקאים, שם כל סיפור על ילדה לבנה שנעדרת מביתה, במיוחד אם היא בלונדינית עם עיניים כחולות, מעיף מראש מהדורות החדשות כל סיפור אחר.

    כדוגמא למהדורה חסרת שטויות בארץ, אני יכול לתת את היום שהיה עם גיא זהר (טוב, עם גיא זהר כמו שהתוכנית חמש עם רפי רשף היא עם רפי רשף) של ערוץ 10. חדשות קצרות, בלי בולשיט ועם נימה עוקצנית.

    אגב, יובל, אני לא יודע אם אתה צופה בדיילי שואו, אבל יש משהו דומה למה שקישרת בערך פעם בשבוע. ואגב, ניסיתי פעם לראות את או'ריילי באיזה יום רנדומלי ופשוט בלתי אפשרי לצפות בו בלי לרצות להחטיף אגרוף לטלויזיה.

  4. מייקל מור אמר על זה משהו ב-"באולינג לקולומביין": התקשורת האמריקאית עסוקה כל הזמן בלהפחיד את הצופה ולהלחיץ אותו. זה תורם לרייטינג. אין להם שום עניין בהצגת עובדות, רק בסנסציה, ו-"פוקס ניוז" הם כנראה הכי גרועים בזה. והם גוררים אחריהם את ABC ואת CNN וכך כולם נמצאים בפאניקה תמידית וקונים נשק ללא הכרה.

  5. המקום היחידי שיש ביקורת (טובה, ומוצגת בצורה חדה) על התקשורת אצלנו זה בתיק תקשורת, ובמיוחד בטור הנהדר של יאיר גרבוז – שזה לצערי מעט מאוד וגם לא הרבה צופים בזה.
    אני כבר כמה זמן מפנטז על קניית הפורמט של הדיילי שואו…
    הפוסט שלך דווקא מראה כמה התקשורת האמריקאית יודעת לבקר את עצמה, ואפשר לראות מזה לא מעט בתוכנית אחרת שהיא ספין אוף של הדיילי – הדו"ח של סטיבן קולבר(ט), שם המגיש מתחזה לשמרן רפובליקאי מהזן היותר מגוחך (אבל לא מגוחך כמו המקור), ויש לו שת"פ יוצא מן הכלל עם חברי הקונגרס והתקשורת, כולל ביל או'ריילי שהתראח פעם אצלו.

  6. ע.ש. – אני כבר הרבה זמן שואל את עצמי למה אין דיילי שואו בארץ. הרי זה לא כאילו שאין לנו מספיק שטויות שקורות בארץ. יכול להיות גם ממש נחמד שבמקום לראות עוד ראיון עם נינט (או כל שחקן, דוגמן, זמר או סלב מזן זה או אחר), אולי נראה סופרים ואנשי אקדמיה כמו בדיילי שואו.

    הבעיות מתחילות כשמבינים שלא כל דבר אפשר לעשות כמו באמריקה. לדיילי שואו יש צבא של כותבים ורשת שלא יכולה לעצור את עצמה מלהציף אותם בכסף. מעבר לזה יש להם את ג'ון סטיוארט שאם הוא יעזוב את התוכנית, היא תיפול.
    מעבר לזה, אם ראית את טקס האוסקר שג'ון סטיוארט הנחה בלוס אנג'לס (וישראל דומה יותר ללוס אנג'לס בתפיסה שלה את המפורסמים והפוליטיקה שלה) היית רואה איך הוא נפל בגדול כי אנשים לא התחברו להומור הניו יורקי שלו.

    אולי זה לא רעיון כל כך טוב לעשות דיילי שואו בארץ, אבל אם יהיה, יש לפחות צופה אחד מובטח 🙂

  7. ועוד משהו שרציתי להוסיף, אם כבר מדברים על עיברות פורמטים.

    אני אישית הייתי מאושר אם היתה לנו סדרה כמו סאות' פארק בארץ – כזאת שיכולה להגיב תוך זמן קצר למאורעות שקורים (סאות' פארק יכולים להוציא פרק חדש תוך שבוע מכתיבתו).
    כתחליף סאות' פארק, מ.ק. 22 היתה התחלה יפה, אבל היא נעלמה לבלי שוב. אולי זה היה לטובה.

    חבר שלי ואני משתעשעים כבר הרבה זמן עם הרעיון, אבל תמיד מוותרים עליו כי אין לנו כוח לצייר כלום 🙂

  8. ומי שלא היה לו מספיק ביל א'וריילי יותר ממוזמן לצפות בסרט המצוין Outfoxed. השיא הוא שהוא צועק על בחור שאבא שלו מת בעירק שאבא שלו היה מתבייש בו בגלל שהבן מבקר את המלחמה. חדשות במיטבן!
    זה הקדימון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: