יולי אדלשטיין מדוכדך. יום ירושלים הגיע, אבל אין סיבה מיוחדת לחגוג. בטקסט שמתפרסם בנרג', הוא מפרט את הסיבות לאכזבה:
כמדי שנה בערב יום ירושלים כותרות העיתונים ותוכניות הרדיו והטלוויזיה, מלאות בידיעות על מצבה של בירת ישראל, ירושלים. שוב ושוב מתפרסמים סקרים המעידים על עתידה העגום של העיר. הגירה שלילית של יהודים, בייחוד חילונים, בהשוואה להגירה חיובית מסיבית של ערבים, שמעדיפים להתגורר בתנאי דלות נוראה אך לא רוצים להיוותר מחוץ לחומה.
ירושלים מצויה במצב עגום, הוא ממשיך. תושבים רבים מצויים בעוני, העיר סובלת מלכלוך והזנחה, ובאופן כללי לא מפארת את השם "בירת ישראל". הפתרון פשוט: להפוך אותה למדינה. ברור, כמובן, שלא די בכך. צריך תקציבים, ולא כמו "ההבטחות לחזק את מעמדה של העיר ולהגדיל את תקציביה", הבטחות ריקות ופופוליסטיות. לא לא, כשירושלים תהיה מדינת-בירה, היא תהפוך לוושינגטון קטנה: פתאום יגיעו תקציבים, הרחובות יהיו נקיים, לעניים יהיה מה לאכול וכולם ידברו אנגלית מצוינת. כי כשירושלים תהפוך למדינה, ולו באופן סמלי – כך חוזה אדלשטיין – היא תהיה מטופחת וממלכתית, בעלת הופעה ייצוגית ומריחה טוב גם בקיץ. לא יהיו בה אנשים רעבים, כי זה לא ייכבד מדינת-בירה, וצחוק ילדים עשירים יימלא את רחובותיה. ההחלטה הסמלית הזו תסמן, יותר מכל את "היחס המיוחד ויוצא הדופן של אזרחי ישראל כלפי בירתם".
לא ברור אם השאיפות של אדלשטיין הן יותר תמימות או יותר חסרות היגיון. ירושלים נמצאת במצב גרוע לא בגלל היחס של אזרחי ישראל, אלא להיפך. צעירים בורחים מהעיר לא בגלל שאין לה סטטוס של מדינה, האחוזים הגבוהים של משפחות מתחת לקו העוני לא נובעים מכך שהם לא מתגוררים בעיר בעלת מעמד של מדינה. ירושלים היא עיר ענייה, עייפה ומסוכסכת, התואר "מדינה" לא יהפוך אותה לאחרת.
כתיבת תגובה