אלכימיה: מחרטא לכותרת (2)

כבר הזכרנו בעבר את היכולת המופלאה של נרג’ לעשות כותרות מחרטא. יאמר לזכותם שהם ממשיכים להעסיק את עורך החרטא במשרה מלאה וכך נראית הכותרת הראשית (!) של נרג’ ברגעים אלו.

לא יאומן כי יסופר

ישראל כל הזמן קולטת פצועים מהרשות הפלסטינית. היא גם מטפלת באנשים חולים מירדן ואפילו מאפריקה. אבל אם אפשר לייצר כותרת מחרטא, למה לא? למה לא לעורר קצת מהומה בקרב הטוקבקיסטים הימנים (הדמוגרפיה הרגילה של נרג’).

מכיוון שאני מתקנא ביכולת של עורכי נרג’ לייצר כותרות מחרטא, אנסה גם אני:

שדרות מותקפת, בקפה ג’ו ממשיכים להגיש הפוך.
שדרות מותקפת, משחקי הפלייאוף בארה”ב נמשכים כרגיל.
שדרות מותקפת, וצעירים ביבנה מתמזמזים במכוניות.
שדרות מותקפת, ובמרכז המסחרי בחדרה מפצחים גרעינים.
שדרות מותקפת, והעורכים בנרג’ מייצרים פרובוקציות.

24 מחשבות על “אלכימיה: מחרטא לכותרת (2)

  1. 70 קאסמים על שדרות.
    פגיעה ישירה בכבלי מתח החשיכה את העיר.
    10 בתים נפגעו, 20 פצועים ומעל 100 נפגעי חרדה.
    אלפי תושבים נערכים להתפנות.

    אין ספק, מדיניות ההבלגה של אולמרט ופרץ היא הצלחה כבירה.

  2. מה אתה רוצה תפוזו? להכנס בהם בכל הכח? להכנס לרצועה, להעמיד את כל הפלשטינים בשורה ולירות בהם? מה אתה בשדיוק מציע? כי לא נראה שהמבצעים שצה”ל עשה עד עכשיו הצליחו למנוע את ירי הרקטות, מה גם שבכל פעולה כזאת מתים כמה חיילים ומאות אזרחים חפים מפשע.

  3. מאות אזרחים חפים מפשע? טוב שלא הגזמת.

    (לא שאני תומך בפעולה קרקעית בעזה בשלב זה, אבל רק להעמיד דברים על דיוקם)

  4. יובל, לאור מה ששרון כתבה, אפשר לראות את הידיעה בנרג’ באור אחר לגמרי. מה שנראה לנו מובן מאליו (ולכן לעשות ממנו כותרת זה ‘חרטא’) לא ממש מובן לכמה רופאים מבריטניה (למשל).

  5. תמר כהן שלחה לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות את תגובתה ל-MRM מכיוון שהיא אינה מצליחה משום מה להגיב. הנה התגובה כלשונה:

    מרמ
    תאמין לי שאני מבינה, ומסכימה גם – באמת אין תועלת בכניסה לרצועה, אין פיתרון ממשי לבעיה הזאת. אבל שיעשו לפחות מ ש ה ו !
    אני לא מצליחה לישון בלילה כי הטנקים, המרגמות וכל שאר הזוועות האלה מרעישים לי, ואני בכלל לא סופגת קסאמים [תודה לאל].
    תדמיין מה עובר על האנשים שכן סופגים את הטילים האלו. [כן – טילים, לא מילה חמודה כמו “קסאם”. זה טיל] זה קל מאוד לדבר דיפלומטיה כשאתה לא מכיר מציאות שבה אתה יושב בכיתה, מנסה לעשות תואר [עכשיו לא, כי שביתה וכו’, אבל לפני כמה זמן עוד ישבנו בכיתות],
    ופתאום יש איזה גברת אחת שצועקת עליך “צבע אדום, צבע אדום, צבע אדום!”.
    המרצה מסתכל עלינו בבעתה – “מה עושים? צריך לרדת למקלטים? להתרחק מהחלונות או לא?”
    וכל מה שהסטודנטים [ספיר, אגב] עונים זה – “אין מה לעשות, תספור עשרים שניות, תשמע בום ותמשיך ללמד” כי אין מי שיגן עלינו. תספור עשרים שניות – או שאתה מת/פצוע או שלא. הימור.
    הייתי בערבה לא מזמן, מקום שקט ושומם, ונטרקה דלת. בום! סתם בום, לא של קסאם. רק אז קלטתי באיזו חרדה אני חיה. זוכר את הטראומות שהיו לתושבי גושדן אחרי מלחמת המפרץ? שכל אופנוע שעשה קצת רעש הקפיץ שכונה שלמה? אז היה לכם את זה למשך, כמה, שנה? תושבי שדרות ועוטף עזה [אני למשל] חיים את הקסאמים כבר קרוב לשבע שנים.
    ש ב ע ש נ י ם !
    אולי די?

  6. אני גם כתבתי רקטה ולא קסאםאני לא רואה צורך לשתף פעולה עם החמאס והשמות שהם בוחרים לתת לכלי הנשק שלהם.
    בכל מקרה, אני לא אומר שלא צריך לעשות כלום- אני חושב שצריך לנסות להגיע לפתרון מדיני- מדיניות ה”להכנס בהם” לא עובדת כבר ארבעים שנה, ואילו הסכמי אוסלו הפסיקו את האינטיפאדה הראשונה (ואם רבין לא היה נרצח היה פה היום שלום).
    אני מצר ל המצב שאת חיה בו ומדינת ישראל מחוייבת לעשות כל דבר על מנת למנוע את ירי הטילים- אני חושב שפעולה צבאים לא תמנע את ירי הטילים ותביא להרג חפים מפשע ברצועה והרג חיילים שלנו- והירי לא יפסק.

    בהחלט צריך לעשות משהו- והמשהו הזה הוא להיכנס למשא ומתן עם ההנהגה הפלשטינית. הפשלטינים לא נלחמים בנו כי הם אנשים רעים עם קרניים אדומות על הראש אלא כי הם חיו עשרות שנים תחת כיבוש וכי עכשיו שורר אצלם עוני כבד ולאחרונה גם רעב- ומצב כלכלי רע תמיד מושך את החברה לקצוות. מה שצריך לעשות זה להיכנס למשא ומתן ולראות כיצד ניתן לשקם את החברה הפלשטינית, לטובתינו.

  7. מרמ –

    אם רבין לא היה נרצח היה פה היום שלום

    לא ידעתי שאתה נביא. או שהגעת מעולם מקביל בו רבין לא נרצח.

    הפשלטינים לא נלחמים בנו כי הם אנשים רעים עם קרניים אדומות על הראש אלא כי הם חיו עשרות שנים תחת כיבוש וכי עכשיו שורר אצלם עוני כבד ולאחרונה גם רעב- ומצב כלכלי רע תמיד מושך את החברה לקצוות.

    גם זו תפיסה של המצב בשחור-לבן. המצב קצת יותר מסובך מזה.

  8. עומר, המצב אכן יותר מסובך מזה, אבל ככל שלאנשים יש פחות להפסיד כך גדל המחיר שהם מוכנים לשלם. ככל שלאנשים יש פחות להפסיד הם פחות מסוגלים לראות צבעים ופשרות.

  9. עכשיו מקדמים טנקים.

    השטחים הפתוחים כבר מתים מפחד. עשבים חפים מפשע מחפשים מסתור מתחת לסלעים. ארנבות הסלע משקשקות.
    גבעות החול מיואשות מהמצב.
    השיחים תמיד מקוים שהפעם יירו על מי שיורה, אבל גם הם יודעים שהשטחים הפתוחים תמיד חוטפים.

  10. בלונדינית – הם מושארים על ידי ההנהגה שלהם בצורה כזו שבה אין להם מה להפסיד. אין להם מה לאכול ומפמפמים להם ערכים של שנאה, כבוד האיסלאם, שוהאדא ועוד.
    לפני כמה זמן ראיתי את סרט התעודה על מוכר התה בבית החולים שבעזה (שמו של הסרט פרח מזכרוני). צוות הצילום שאל את נהג המונית שלהם למה הוא לא כועס על חמאס בגלל העוני שבו הוא ומשפחתו חיים. הוא ענה שהוא מוכן להמשיך לחיות בעוני כמה שצריך עד הניצחון המהולל.

    כשיש לך אידיאולוגיה מספיק חזקה, אפילו עוני ורעב לא ישנו לך.

  11. אוכלוסיות עניות נוטות יותר לקיצוניות דתית, אבל ההנחה כי קיצוניות דתית נובעת מעוני היא הנחה מערבית חלולה ומתנשאת משהו.

  12. מגיב בשכר- אם תסתכל על כל העולם, תראה שככל ששוררת איכות חיים גבוהה יותר מגמת החילון גבוהה יותר. העוני בהחלט גורם לקיצוניות.

    עומר- גיחי גיחי הוא חושב שהוא בא מעולם מקביל! גוחו גוחו הוא חושב שהוא נביא. אני בסך הכל מסתכל על מגמות- בעקבות אוסלו א’ נגמרה האינטיפאדה ובעקבות אוסלו ב’ הייתה רגיעה כמעט מושלמת בפיגועים כשחמאס מנסים מידי פעם להוציא לפועל פיגוע כדי לחמם מחדש את האווירה. אז רבין נרצח, פרס לא עשה כלום במשך חצי שנה וכך התחדשו הפיגועים, ביבי עלה לשלטון והרס את כל יחסי החוץ של מדינת ישראל, כולל עם הפלשטינים (ועם החבר שלו ערפת. חבר זה מונח שהוא השתמש בו, בנאום בהסכם וואי, ואחר כך כשברק עשה איתו משא ומתן הוא חזר להיות “רב מרצחים”) ואז בסוף תקופת ברק שרון עלה להר הבית והצית את האינתיפאדה השניה. אני מניח שגם אתה יכול לראות את המגמה- עד רצח רבין היה שיפור ומאז הדרדרות. אני לא חושב שזה בלתי סביר להניח שאם רבין לא היה נרצח היה היום שלום, ואל תטרח לתקן אותי במקרה שאתה חושב שאני טועה כי זה ויכוח עקר.

  13. אזהרה! פוסט ארוך!
    ————————————————————–

    MrM, אתה מזכיר לי את עצמי לפני 5 שנים, רק הרבה יותר נאיבי. הפלשתינים לא נלחמים בנו (רק) מכיוון שהם חיים תחת כיבוש או כי הם עניים (ובהמשך אני אפריך גם את הטענה הזו), אלא כי הם עדיין מאמינים שהם יוכלו, בדרך כלשהי, להשיג נצחון.
    להזכירך, הם לא נלחמים בנו מאתמול, גם לא מתחילת האינתיפאדה – הם נלחמים בנו עוד מלפני שהיה כיבוש, עוד מלפני שמדינת ישראל הייתה קיימת.
    להזכירך (#2), הממשלה שנבחרה ברוב קולות בקרב הפלשתינים היא ממשלת החמאס, ארגון שמטרתו המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל, ארגון שכלל לא מכיר בזכות קיומנו כישות עצמאית.
    איך אתה מציע לשבת למשא ומתן מול גורם שלא רוצה את גבולות 67, לא את גבולות 48 ולא את תוכנית החלוקה, אלא אותך, בתוך שקית פלסטיק אטומה, six feet under?
    אני לא מוכן לשבת סביב אותו שולחן עם אדם שמטרתו העליונה היא לרצוח אותי ואת כל משפחתי. לא מוכן. אני מעדיף לחסל אותו, את כל הסגנים שלו ואת כל החברים שלו, עד שיקום בקרב הפלשתינים אדם שיבין שבקרב מול מדינת ישראל הוא כבר הפסיד, ועכשיו הוא צריך להציל את מה שנשאר. אולי זה ייקח 5 שנים, אולי 10 ואולי 20, אבל טיל הלפייר שווה לי יותר מחייו של אזרח ישראלי. בכל אופן, עד שזה יקרה, אנו נאלץ להמשיך ולממש את הפתגם המוכר “הקם להרגך השכם להורגו” – המעגל הזה לא יישבר עד שהפלשתינים יתבגרו כאומה. ואם יש דבר אחד שמוכיח מעבר לכל ספק שיש להם עוד דרך ארוכה לפניהם, הרי זו מלחמת הכנופיות שמתרחשת עכשיו בעזה – אם ניסוג מכל השטחים הם לא יפסיקו את האש, הם פשוט יירו אחד על השני, כי לזה הם התרגלו. כשהם יתבגרו ויפנימו את העובדה שמדינת ישראל כאן והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום, נוכל לשבת ולדבר. עד אז, נאלץ לחיות על חרבנו.

    ניתוח המגמות שלך הוא מוטעה בשפת המעטה, שלא לומר חסר כל אחיזה במציאות.
    בשנת 1989 פרצה האינתיפאדה הראשונה, עד כאן אתה צודק. אבל, לומר שהיא נגמרה בעקבות הסכמי אוסלו זה קצת מגוחך לטעמי, במיוחד בהתחשב שהסכמי אוסלו א’ נחתמו שנתיים תמימות אחרי שהיא הסתיימה.
    הטענה הבאה שלך, לפיה בעקבות הסכמי אוסלו ב’ הייתה “רגיעה כמעט מושלמת” היא הזויה עוד יותר, מכמה טעמים:

    ראשית, אתה מודה שבטרם חתימת הסכמי אוסלו ב’ הפלשתינים ביצעו פיגועים בישראל, מה שמרוקן מתוכן את הטענה שלך לגבי אוסלו א’.

    שנית, אולי אינך מודע לעובדה שבין אוסלו א’ לבין אוסלו ב’ חלפו שנתיים בלבד. הפיגוע הראשון שביצע החמאס התרחש שבעה חודשים בלבד לאחר חתימת אוסלו א’. חודשים ספורים לאחר חתימת אוסלו ב’, ביצע החמאס שורה של פיגועי התאבדות בתחומי מדינת ישראל.
    כלומר, לא רק שאוסלו א’ לא סייעו להרגעת הסכסוך, אלא שגם אוסלו ב’ לא צלחו בכך.

    מנקודה זו ואילך הטענות שלך הופכות מנותקות יותר ויותר מהמציאות, החל בהטלת האשמה על הפיגועים על פרס ונתניהו וכלה בטענה המגוחכת (ובאמת שאין מילה אחרת לתאר אותה) שעלייתו של שרון להר הבית היא שהציתה את אינתיפאדת אל-אקצה (זאת בניגוד למציאות המוכחת, לפיה האינתיפאדה הוצתה על ידי ערפאת לאחר שהוא דחה את ההצעה של אהוד ברק בקמפ-דייויד).

    וכעת בנוגע לטענה שלך על הקשר הישיר בין עוני לקיצוניות. ובכן, אין. יש די והותר מדינות עניות ברחבי העולם שאינן סובלות מטרור מאידך ולא פחות מדינות מתועשות ועשירות שבהן התבצעו פיגועים המוניים על ידי ארגוני טרור איסלאמיים קיצוניים.
    ישנו בחור אחד בשם אוסמה בין-לאדן, נצר לאחת המשפחות העשירות ביותר בערב הסעודית (וזה אומר הרבה), אדם שהונו האישי נאמד במאות מיליוני דולרים, שהקים ארגון טרור בין לאומי המבוסס על דוקטרינה איסלאמית קיצונית ויצא למלחמת קודש מול המערב.
    הוא עני? לא. הוא קיצוני? בהחלט.
    נהוג לחשוב שהמחבלים המתאבדים עצמם הם אנשים שאין להם מה לאבד, אך גם זו אמונה מוטעית. רבים מהם הם סטודנטים, ממשפחות מבוססות, שיכולים להרשות לעצמם חיים יותר טובים מאלו של הפועל הממוצע. ועדיין, הם לוקחים חגורת נפץ או מכונית תופת ומתפוצצים במקום הומה אדם, כי הם מאמינים שהם טובחים בכופרים ויגיעו לגן עדן. שוב, אנשים מבוססים כלכלית – דעות משיחיות קיצוניות.

  14. תיקון טעות (חבל שאין אפשרות לערוך פוסטים):

    במשפט “טיל הלפייר שווה לי יותר מחייו של אזרח ישראלי” נפלה טעות. המילה שצריכה להופיע שם היא כמובן ‘פחות’.

    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: