משטרת ישראל מנסה ומצליחה

יובל העביר לי טקסט ששלח ניצן vaiden (כדי להבדיל משאר הניצנים שפורחים כאן) לקטגוריית כתב אורח. הנה הוא לפניכם:

לאחרונה נזקקתי לשירותיה של דוברות משטרת ישראל. כלומר, רציתי לדבר עם קצין זה או אחר ופקד פלוני אלמוני ממפלג עבירות המחשב. כל מה שתכננתי לבקש הוא את דעתם בנושא מסויים ועד כמה העסק רלוונטי לישראל. לא שאלות נוקבות ולא עימות מביך סטייל “עובדה”. סתם כמה מילים לפרוטוקול. קיצר: גם אם היו מאוד מתאמצים, הם לא היו מצליחים להוציא את משטרת ישראל רע מהסיפור. הוא פשוט לא קשור אליה.

משטרת ישראל התאמצה והצליחה לצאת רע מהסיפור.

דוברת: ניצן? מדברת ט’ מהדוברות. קיבלתי את הפקס שלך. (רעשים של אכילה).
אני
: אחלה. אז איך מתקדמים?
דוברת: תשמע, קודם כל אני רוצה שתדע שאנחנו לא עובדים בקצב שביקשת. צריך לקבל אישור מראש יאח”ה וזה לוקח הרבה זמן. חוץ מזה, הקצין שביקשת לדבר איתו לא נמצא במשרד היום.
אני: דיברתי איתו לפני שעה. הוא נתן לי את הטלפון שלכם.
דוברת: (רעשים של בליעה). אהה, כן? טוב, אבל זה לא נחשב שהוא בעבודה. חוץ מזה, צריך לבדוק אם הוא בכלל רוצה לדבר איתך.
אני: הוא רוצה. בגלל זה הוא נתן לי את הטלפון שלך, כדי שהעסק יקבל אישור.
דוברת: טוב, שתדע שבכלל אין סיכוי שראש יאח”ה יאשר את זה.
אני: למה?
דוברת: אתה יודע, מפכ”ל חדש, נהלים חדשים מול התקשורת. הוא לא רוצה לחשוף לתקשורת את הקצינים שלו.
אני: זה נשמע לי מאוד מוזר. כשיש סיפור ביזארי כמו האנס שברח היום, כולם שומעים על זה באופן מידי כי התקשורת לא מחוייבת לעבור דרככם….
דוברת (קוטעת אותי): טוב, זה לא קשור אלינו. אנחנו לא קשורים לאנס, אתה יודע.
אני: אני מבין שלדוברות לא היה חלק בבריחה שלו. הנקודה היא שעל הפאשלה הזו כולם שומעים, אבל כשאני מנסה לקבל תגובה ממשטרת ישראל לסיפור שאפשר לקבל ממנו רק יח”ץ טובים, אתם מערימים עלי קשיים מכאן עד הודעה חדשה.
דוברת: לא נכון. יש הרבה מאוד דברים טובים לספר על המשטרה. (מכרסמת תפוח)
אני
: טוב. אז מה אפשר לעשות?
דוברת: אתה יכול לשלוח לי פקס חדש? משהו עם לוגו גדול ויותר פרטים?
אני: אין לי מכשיר פקס. קשה למצוא היום מישהו שעדיין עובד עם פקסים, והמייל שלכם לא פועל. את מוזמנת להתקשר לעורך שלי ולוודא שאני זה אכן אני. גם אין לי גם הרבה יותר פרטים למסור. זה הסיפור, אלה הנקודות שאני רוצה לשמוע.
דוברת: טוב, אני אעביר הלאה, נראה מה יהיה.
אני: אני סומך עלייך שתעשי עבודה טובה.
דוברת: (צוחקת. בולעת את התפוח ממקודם). אתה סומך עלי? אתה בכלל לא מכיר אותי. אני רק מעבירה את הבקשות לראש יאח”ה, והוא לא מאשר אותן. אין לך מה לסמוך עלי.
אני: אני מבין.

זהו. לא חזרו אלי יותר. הבקשה כנראה אכן נדחתה. לא מצאתי סיבה מיוחדת להמשיך להטריד את הדובר עצמו או מישהו אחר מהמשטרה בסיפור. לא רוצים? לא צריך.

[אני מוכן להעיד בשבועה ולהיבדק בפוליגרף שזה אכן התמליל המדוייק (עד כמה שניתן) של השיחה. תגובת משטרת ישראל לא נתקבלה עד פרסום הפוסט, מטעמים של מפכ”ל חדש וגו’]

24 מחשבות על “משטרת ישראל מנסה ומצליחה

  1. לא נפלתי מהכיסא. כלומר, האם מישהו מתפלא שמשטרת ישראל תהיה בלתי לא יעילה ואהבלית?

    למה כל כך צפוי? כי ככה, כי זו מדינת ישראל ולצערינו המקצוע “שוטר” הוא כמו המקצוע “מורה”, עבודה קשה ומתסכלת, משכורת נמוכה, סטטוס חברתי נמוך (יחסית) והמון אנשים שמחפשים אותם, (לא רק התקשורת, אלא בעצם כל אזרח), שיודעים איך צריכים לעבוד, מה הטעויות שלהם וכמה הם לא בסדר.

    הטובים לטייס, להייטק, לבנקאות ולעיתונאות (נניח ((: ) והאידיאולוגים וחסרי הברירה למשטרה, להוראה ולביטוח הלאומי.

    טוב עשתה המשטרה שהעמידה דוברת שפניה כפני המשטרה. טוב עשתה הדוברת שהתנהגה באהבלות מוחלטת ובחוסר יעילות ונימוס (אני מניח שזה יצא לה טבעי) .

    השינוי יכול לבוא רק מהממשלה – עוד כסף, עוד הרבה כסף כדי לשנות את המשכורות ובהתאמה את תדמית המקצוע ואחר כך כבר הכל יבוא בעצמו.

  2. אמיר,

    הבעיה היא שצריך להזרים כסף במקביל למשטרה ולחינוך, אחרת השוטרים יהפכו להיות מורים…

  3. למה להסתכל על 99% הכוס הריקה?
    במשטרת ישראל יש לפחות אדם אחד שאוכל תפוח (או, לפחות – משהו שנשמע כמו תפוח)

  4. תמלולון קצר של שיחה שלי עם שוטרת ממוקד 100 של משטרת באר שבע לפני שנים מעטות.

    הסיטואציה: אני עומד ליד מכונית גנובה כשבידי האחת אני אוחז בילד בן 10 ששלפתי ממושב
    הנהג רגע אחרי שנבלם באבני השפה הגבוהות ובידי השניה מחייג למוקד 100.

    שוטרת: משטרה שלום, במה אפשר לעזור?

    עמית: שלום, תפסתי ילד נוהג במכונית גנובה.

    שוטרת: איך אתה יודע שהיא גנובה?

    עמית: לא נראה לי שהילד הוציא רישיון.

    שוטרת: אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

    עמית: (קצת מבולבל) עבודה משטרתית.

    שוטרת: מה?

    עמית: אולי תבקשי את מספר הרכב…

    שוטרת: (בחוסר חשק מופגן) טוב נו…

    עמית: עזבי, לא משנה, שלום.

    הילד שוחרר וברח בריצה.

    לסיפורי משטרה נוספים כמו דו”ח על רעש כשבסעיף דברי השוטר כתוב: “במקום לא נשמע רעש”, ושוטר שרב עם כבאי בזירת אירוע של השלכת בקבוק תבערה על פיאט אונו על מי יחזיק את הזרנוק, ניתן לפנות לדוברת שלי בשלושה העתקים + פקס + יונת דואר + שני ערבים ונציג של וועדת זיילר.

  5. הזכרת לי שיחה דומה עם שוטרת (למה זה תמיד שוטרת?):

    שוטרת: משטרת הרצליה, שלום.
    נויף: שלום. נסעתי עכשיו הביתה וראיתי בדרך ילדים מתעסקים עם ארון בקרת הרמזורים בצומת כדורי.
    שוטרת: אוי. אתה יכול אולי לגשת אליהם ולהגיד להם להפסיק?
    נויף: ?!?!??! (עדיין מנסה להבין) אההה… אני כבר לא שם, אני מתקשר מהבית. לא עדיף שאתם תעשו את זה?
    שוטרת: אההה. טוב, נראה מה אפשר לעשות.
    נויף: כן… בהצלחה.

  6. מפריע לי במיוחד שזה הגוף שאמון על הפנים של המשטרה. וזה לא שהעבודה שלהם ממש ממש קשה. הם לא צריכים ללכת מכות עם סוחרי סמים ולירות על ערבים. רק לענות לטלפונים, לקרוא מייל מדי פעם ולהפעיל את חושיהם החדים בנוגע למקומות שבהם כדאי שהמשטרה תופיע.

    כנראה שט’ ממשטרת ישראל מעדיפה איזכור בגלוב.

  7. חייבת לספר לכם משהו דומה. גם אני עיתונאית, באחד העיתונים הגדולים, וגם אני נזקקתי, בפעם הראשונה בקריירת ארוכת השנים שלי לתגובת משטרת ישראל. (זה היה לפני כחודשיים, אם כי נוכח הסיפור אתם תחשבו שזה קרה לפני חמש שנים).
    כשהתבקשתי לשלוח את בקשתי בפקס, סירבתי, הסברתי שאני עובדת מהבית ואין לי פקס. התעקשתי לעבוד איתם במייל. לעוזרת הדובר לקח שעתיים וחצי (!!!) לברר מה המייל של הדובר.
    אך אבויי, מה קרה? לשכת דובר המשטרה עדין מחוברת לאינטרנט באמצעות דאיל-אפ. (לצעירים שבינכם, זה חיבור לאינטרנט בפס צר, באמצעות חיוג עם מודם לספק האינטרנט. לא חיבור קבוע). ובדיוק באותו יום הם לא הצליחו להתחבר..
    הוסבר לי שזה לא נורא, כי גם ככה הם לא נוטים להתחזיר תגובה לנושאים כגון אלו בפחות מ-48 שעות…
    (ובאופן לא מפתיע, לקח להם 48 שעות להגיד לנו ש’אין תגובה'”. מיטב המוחות עבדו על התגובה הזאת)

  8. ליאת אני הולך לעשות משהו מטורף לגמרי: להסביר לך למה הם “מעדיפים” פקס ולא מייל.
    (מישהו פעם הסביר לי)

    מחשבי המשטרה לא מחוברים לאינטרנט כי מדובר באבטחת מידע וכאזרחית מן השורה יש לך אינטרס עצום שהמחשבים של משטרת ישראל לא יהוו פירצה שקוראת לגנב. אבטחת מידע הרמטית עולה הרבה מאוד כסף שלמשטרה אין.

    מחלקת הדוברות מעדיפה את הפקסים כי הם מעבירים את הניירות הלוך ושוב על פי נהלים מסודרים שפותחו על ידי חברה ליעוץ אירגוני. (לכל מכתב יש מענה ותיוק וכן הלאה) כל נושא המייל ידרוש מהם יצירת נהלים חדשים אימון המערכת יעוץ ארגוני, מערכות מידע אחרות… שוב עניין של תקציב).

    המחשב שמתחבר בחיוג לאינטרנט הוא מחשב ישן Stand Alone שלא מחובר לשום רשת משטרתית, פעם הם בדקו את העניין וירדו מזה. אולי יבדקו מתישהו שוב.

    אז נכון שזו בעיה ולא נוח, אבל ככה זה ואני יכול להבין אותם.

    גילוי נאות:
    אני לא עיתונאי, לא אכפת לי מהמשטרה, אני לא עובד במשטרה, לא קשור אליהם בשום דרך שהיא (למעט הצגת רישיונות בבקשה) ואין לי שום אח או גיס שוטר.

  9. נויף- ארון בצומת כדוי? ברדיוס של 2 ק”מ מצות כדורי, הדבר היחידי שיכול לעניין את המשטרה זה ארון שכמה ילדים סוחבים כי הם רוצים לעשות קומזיץ\לסחוט מישהו באיומים שיקברו אותו חי וישרפו אותו? מה עם הסמים בנווה ישראל? הפיצוצים מהקיבוץ[נוף ים?]?

  10. פעם כשהייתי קטן, פרצו לנו לבית. התקשרנו למשטרה, ותוך זמן קצר (יחסית. בכל זאת לא מקרה חירום) הגיעו זיהוי פלילי ולקחו טביעות אצבע מכל הארונות. אבל זה היה לפני 20 שנה בערך.

  11. מוסיף, העניין הוא שאם היום הייתי מתקשר למשטרה ומספר להם שפרצו לי לבית, יותר סביר שהייתי מקבל תגובות מהסוג שתוארו כאן מאשר ניידת זיהוי פלילי.

  12. Amir – תירוצים עלובים. גם בצה”ל יש אינטרס אדיר להפריד את המערכות. בכל זאת – הצבא מסוגל לשלוח ולקבל מיילים. את המיילים שמתקבלים אפשר להדפיס, ואז להעביר בצינורות הארגוניים שאתה מדבר עליהם, כך שגם כאן מדובר בהסבר מאוד תמוה. מה גם שיועצים ארגוניים אמורים ללמד את המערכת להתאים את עצמה במהירות למערכות חדשות, ולא לתקוע אותה טכנלוגיה ישנה.

    לגבי הרשתות – אפשר להפריד את אותן בעזרת SUBNETS (כמו שעושים במשרדי הייטק), או לעשות הפרדה פיזית (כמו בצבא, שבו יש תשתית שונה). חיבור 750k קבוע היה עולה למשטרה 45 ש”ח לחודש (ואני לא סופר החזר מע”מ), כך שאני לא מקבל אף אחת מהטענות.

  13. ניצן

    קודם כל, אני לא דובר המשטרה ואין לי שום אינטרס להסביר אותם. (אם ישלמו אשמח מאוד)

    להשוות בין צה”ל למשטרה (להזכיר משרדי היי-טק) זה כמו להשוות בין הדייטסו הגוססת שלי למטוס הכי חדיש. בעולם אחר, שמים וארץ מכל הבחינות, תקציבים, כוח אדם, איכות כוח האדם, הגישה להיי-טק (שמסתבר שברגעי אמת זה לא מי יודע מה). אני מניח שכל אנשי המחשוב במשטרה לא מגיע למה שייש בחדר אחד בגלילות.

    גם אין לי שום ידע האם הצבא מקבל אימיילים או לא. כשהצעתי ליח’ המילואים שלי לאפשר אישור צווים והעברת מידע באימייל “הם” הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח.

    מה הם יכולים לעשות זה גם לא משמעותי (לא הכי זול לשים שלושה מחשבים בודדים שמחוברים לאינטרנט ולמדפסת (בלי שום פתרונות מתוחכמים?). אבל ארגונים גדולים ובטח ארגונים מהסוג של המשטרה עובדים אחרת וחושבים אחרת.

  14. ניצן,
    תעביר לי את השאלות.
    אני אעביר להם את השאלון שלך ואחזיר לך תשובות.
    אני כל יום שני וחמישי שם בחקירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: