"דארווין באיילון דרום" הוא רומן חדש, מאת סמדר רייספלד. הסופרת היא דוקטור לביולוגיה מולקולרית, והספר רצוף ביטויי אהבה שרוחשת הגיבורה, נעמה, לצ'ארלס דארווין. בביקורת שפורסמה ב-Ynet מבהיר המבקר, דורון קורן, שהוא לא מחבב את הספר במיוחד. אולי שלא במפתיע, רומן-ביכורים של אשה שהיא כבר מומחית בתחום אחר (שאינו כתיבה) סובל ממספר בעיות ספרותיות. עד כאן – מקרה רגיל למדי.
אבל דורון קורן, מומחה מטעם עצמו, לא מחמיץ הזדמנות לבקר גם את דארווין ואת מומחיותה של הסופרת. מבקר ספרות יכול לבקר ספרים, אבל כשהוא יוצא באמירות כמו "הבדיון הגדול העומד ביסוד מוצא המינים", אני מתחיל לחשוד. ואכן, קורן לא נותן לכמה עובדות מדעיות לבלבל אותו, ויוצא במונולוג חוצב להבות כנגד התורה המקובלת על רוב מוחץ של המדענים והחוקרים בתחום כיום:
איך זה שהארכיאולוגיה הנמרצת שלנו לא מצאה ולו צורת ביניים אחת השייכת לאותו מעבר אבולוציוני מדובר מן החיידק, דרך החיות המוכרות ועד לאדם – למשל, מאובן של חצי ארנב חצי כלב, שליש לטאה שני שליש ציפור, שלושת רבעי דג ורבע ירבוע? הרי לכאורה היו צריכים להימצא מיליארדי מאובנים מעין אלה, באותו תהליך הדרגתי ורב שלבים שהתרחש לכאורה בדרך מן הכלום ועד אליך, האדם הקורא. איפה כל שלבי הביניים? איה הן החיות המוזרות?
דברים כדרבנות! של הדיוט מוחלט שלא למד ביולוגיה ולו חמש דקות ברציפות. אני לא טוען שחובה ללמוד ביולוגיה, אבל אולי כדאי לקבל מושג כללי בתחום לפני שאדם יוצא, חמוש באגו שלו ותו לא, להלחם בכל מדעני העולם. זה מתחיל לייגע, אבל אני חייב עוד ציטוט אחד:
ועוד משהו: דרווין ביסס כידוע (וכמתואר בספר) את התיאוריה האבולוציונית על הדמיון שמצא בין איברי החיות השונות: כך למשל, הדימיון בין שלד הכנף לשלד כף היד נראה בעיניו הוכחה לכך שהיד התפתחה מכנף הציפור. […] אבל כאן בדיוק הכשל הלוגי: למה הדימיון באיברים ובחלבונים מוכיח שמין התפתח מתוך מין, ולא שהמינים השונים נוצרו פשוט לפי תבניות יסוד דומות בידי תבונה עילאית אחת?
האם המרצע יצא כרגע מן השק, או שהוא סתם שמח לראות אותי? קורן עוד ממשיך עם ביטויי-זהב כמו "העולם הדארוויניסטי המטומטם", ומשתמש בהוכחה הניצחת של המשמעות השניה של המילה "מינים" בעברית (אפיקורסים, משמשת בעיקר את חכמינו לתיאור נוצרים). אייי, איך נתאושש מזה. אולי באמצעות מחלקת המחקר האפלולית של הגלוב, המאויישת במיטב הגיקים המחפשים בגוגל. וזה מה שהעלו בחכתם:
פלוני בשם "דורון קורן" פוטר ב-2001 מהמקומון הירושלמי של "ידיעות תקשורת", בעקבות פרסום ראיון עם הרב מרדכי אילון, בו הוא " הביע תיעוב עמוק כלפי התופעה ההומוסקסואלית והישווה אותה לסטיות מין אחרות מסוג משכב בהמה". קורן, שהיה עורך המוסף, הביע תמיכה בעמדות אלה והוסיף "כי לא יתיר להפיץ תעמולה הומוסקסואלית במוסף שאותו הוא עורך, בגלל סכנתה לנפשות צעירות". ניר חפץ, עורך רשת המקומונים, פיטר אותו; מנחם בן (שונא הומואים ידוע, ואדם הרואה באיכותו הספרותית של התנ"ך הוכחה לאלוהיותו) כתב במעריב מאמר תמיכה נלהב.
עוד עולה מהרשת כי קורן הוא איש חינוך בתחום התנ"ך (חפשו בעצמכם וקראו על ניסוי מבדר בו הוא "מוכיח" את עליונותם של תלמידי כתה ד' מאפרת על תלמידי י"א מהתיכון שליד האוניברסיטה העברית), עורך כתבי עת ומתרגם ספרים. אכן, איש אשכולות רב זכויות, שאף זכה בפרסים. אין לי ספק בכישוריו לבקר ספרים עבור העיתון הנפוץ במדינה. אבל בכישוריו המדעיים יש לי ספק רב.
נ.ב. דורון היקר, רצית ממצא ארכיאולוגי, שליש לטאה, שני שליש ציפור? הנה. בברכה, ר.ש.
כתיבת תגובה