בבלוגספירה בארה"ב מתנהל בימים האחרונים דיון מעניין העוסק בקשר שבין כתיבה וסקירה של מוצרים טכנולוגיים בעיתונות לבין אתיקה וגילוי נאות. באופן ספציפי, הדיון עוסק בדיוויד פוג, מי שבין השאר אחראי על ביקורות מוצרי הטכנולוגיה השונים ב"ניו-יורק טיימס".
פוג הוא אישיות צבעונית, מוכשרת ומשעשעת. מספיק לראות את המצגת שלו ב-TED כדי להבין שהאיש הוא רב פעלים ורב מעללים. מכיוון שפוג כותב באחד העיתונים החשובים בעולם, הוא היה אחד מבין ארבעת העיתונאים שזכו לקבל את ה-iPhone כמה שבועות לפני שאר העולם כדי שיוכל להתרשם ממנו ולכתוב עליו ביקורת מבעוד מועד (העיתונאים האחרים היו אדוארד בייג מה-USA Today [תיכף נחזור אליו], סטיבן לוי מניוזוויק, ו-וולטר מוסברג וקת'רין בורהט מהוול-סטריט ג'ורנל).
הביקורת של כל העיתונאים היתה חיובית. פוג לא היה יוצא דופן כאשר קבע ש"רוב ההייפ מוצדק". מכיוון שפוג הוא אישיות צבעונית במיוחד, הוא הפיק בנוסף שני סרטוני וידאו קורעים ומשעשעים שעסקו ב-iPhone. הנה הראשון, והנה השני.
אלא שמסתבר שישנה בעיה קטנה. פוג הוא לא רק עיתונאי מוכשר אלא גם סופר די מוצלח. העניין הוא שהוא לא כותב רומנים כי אם ספרים העוסקים במוצרים של, ניחשתם נכון, אפל. פוג כתב ספרים על כמה מוצרים של החברה (אמנם הוא גם כתב כמה ספרים על מוצרי מיקרוסופט אך בעליל הוא חובב יותר את מוצרי אפל) ואפל מממנת נסיעות שלו לכל מיני מקומות בהם הוא מרצה כיצד ניתן להפיק יותר ממוצריה. אז נכון שההרצאות ניתנות בחינם ובהתנדבות אך הנסיעות הן על אפל (כעת גם ברורה יותר הביקורת שהוא העביר על מיקרוסופט בהופעתו ב-TED).
וכאן אנחנו חוזרים שוב לסיפור ה-iPhone. באתר ביזנס 2.0 כתבו טקסט קצר שעוסק בניגוד העניינים – לכאורה – של פוג. פוג לא נותר חייב והגיב. הוא טען כי בסדרת הספרים אליה הוא כותב (הוא זה שייסד אותה לפני כמה שנים) הנקראת Missing Manual, הופיעו יותר ספרים העוסקים במיקרוסופט מאשר באפל וכי בנסיעותיו ובהרצאותיו הוא מדבר גם על מוצרי מיקרוסופט ולא רק על מוצרי אפל. את אנשי ביזנס 2.0 זה לא שכנע, ואני חושב שדי בצדק. הם טענו שלכל הפחות צריך להופיע סוג של גילוי נאות בכל פעם שפוג כותב על מוצרי אפל.
זה לא סוד שעיתונאות עשוי להתגלות כמקצוע בעייתי למי שרוצה להתפרנס בכבוד (למרות שיש לי הרגשה שזו לא הבעיה של פוג) ועדיין, כאשר פוג כותב ספר ששמו: iPhone: The Missing Manual, בו הוא מסביר כיצד ניתן להוציא יותר מה-iPhone, יש לו אינטרס מסחרי שהמוצר שעליו הוא כתב ספר יצליח שכן ככל שהמוצר מצליח יותר, כך גדל הסיכוי שאנשים יקנו את הספר שעוסק במוצר.
פוג הוא לא היחיד. זוכרים את אדוארד בייג, זה שכתב על הסקירה על ה-iPhone עבור ה-USA Today? קבלו את הספר שלו.
אלו מסוג המקרים שגורמים לך לנוע באי נוחות בכסא ולומר "אהמממ". מצד אחד, אנשים שהמקצוע שלהם הוא כתיבה רוצים להתפרנס מהכישרון שלהם ולכתוב. מצד שני, כאשר אתה מסקר מוצר ויודע שבעוד שבועיים עומד להתפרסם ספר שלך שכל כולו הסברים כיצד להשתמש במוצר, האם אתה באמת מסוגל לכתוב ביקורת נוקבת על אותו מוצר ממש? בעיה.
כמה הערות לגבי פוג (את עבודת העיתונאי השני אני לא ממש מכיר)-
דבר ראשון, הוא אכן "אוהד" גדול של אפל. סדרת הספרים שלו (עד כמה שיגיד אחרת) – התחילה ממוצרים של אפל – והנמכרים יותר, למיטב ידיעתי הם אותם ספרים שמתייחסים למוצרים של אפל. אבל זה לא ניגוד אינטרסים. מי שכותב ספרים מצליחים על מוצרים מסויימים – סביר שיכתוב ביקורות יותר אינטילגנטיות על מוצרים דומים ממי שלא. ניגוד אינטרסים היה נוצר אם הוא היה כותב ספרים בשביל אפל.
לגבי "אפל ממנים את הנסיעות שלו" – באמת? אם זה נכון זה באמת ניגוד אינטרסים. איפה זה כתוב? לא מצאתי התייחסות לדבר כזה בלינק שאליו הפנת.
הערה שניה – תקרא את הביקורת שלו – ותראה את הסרט – נראה לי ששניהם עונים על השאלה האחרונה שלך.
זה מופיע בפסקה שפותחת את הביקורת:
"So how is it?
As it turns out, much of the hype and some of the criticisms are justified. The iPhone is revolutionary; it’s flawed. It’s substance; it’s style. It does things no phone has ever done before; it lacks features found even on the most basic phones. "
יש שם ביקורת די נוקבת על חלק מההחלטות של אפל (אי אפשר להחלף בטריה, שימוש ברשת נחותה, כדי לצלצל למישהו צריך לעבור 5-6 שלבים בממשק, מערכת סגורה ברובה, וכו').
אני מעדיף כותבים כמו פוג – שאולי יש להם אינטרס, אבל זה לא שקוף מהביקורות שלהם – מאשר עיתונאים שלא מבינים הרבה בתכום שהם מסקרים, במקרה הטוב – ושכותבים דברים מגמתיים, במקרה הרע (שזה רובם – יובל, אתה די יוצא דופן בתחום הטכנולוגי).
דיוויד פוג אכן כתב ספרי הדרכה רבים שלא עוסקים באפל. למשל, המדריך הזה על Windows Vista. על פי ההיגיון של המבקרים, הוא חייב להיות העיתונאי החיובי ביותר בעולם. אם ישבח כל מוצר, זה בוודאי יעזור מאוד למכירות. בפועל, הוא שנון, ענייני ולפי ההתרשמות שלי גם בעל יושרה מקצועית. עיתונאים רבים מתפרנסים מכתיבה ויצירה במגוון אמצעי תקשורת, וכל עוד הם לא מקבלים תשלום מהגופים המסוקרים על ידיהם, אני לא חושב שזה בעייתי במיוחד. אגב, גילוי נאות בכתבות בניו יורק טיימס היה מספק לפוג פרסומת חינם ובוודאי עוזר לו מאוד במכירות, הרבה יותר מעצם פרסום הסקירה. את זה המבקרים לא מבינים.
רק אותי מטריד המהירות שהם כותבים ספרים?
לא הבנתי מה אתה רוצה לומר בפוסט הנ"ל
שוקרון – לא נורא, לא כל דבר צריך להבין.
גל – כאמור, סוגיה שבעיני היא לא פשוטה. גם אני מאוד אוהב את הכתיבה שלו, ועדיין, ככותבים אנחנו יודעים שבשורה התחתונה גם אנחנו בני אדם. השאלה עד כמה קל לעשות את ההפרדה בין העיסוקים השונים שלך.
אז הנקודה שהעלית נכונה אך גם ברורה מאליה, האנשים שקוראים את כתבי הטכנולוגיה יותר ממודעים לניגודי האינטרסים מה שרק מוסיף סקפטיות בריאה לכל שנאמר.
אורן
אז מה היה לנו:
מגיב אחד שאומר שהוא לא הבין מה רציתי לומר בפוסט הנ"ל
ומגיב אחר שאומר שהנקודה שהעליתי נכונה אך ברורה מאליה.
אני חושב שעשיתי את היומית שלי.
מתי עולה פרוייקט הלאפטופ הגדול? אנשים צריכים להמליץ לך על לאפטופים חדשים. המלצה שלי – תתרחק מכאלה עם ויסטה, אלא אם אתה לא צריך דברים איזוטרים כמו חיבור לרשת אלחוטית בקלות.
מדוע אני לא רואה פוסט על הצעת חוק 892 המחודשת?
התייחסתי להצעה המחודשת בטקסט שמופיע היום בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות".
מכיר עיתון? עם דפים וזה? קיוסק? יאללה לך לקנות, קמצן.
🙂
אתה בעצם אומר לנו- את הפוסטים החשובים באמת אתה מדפיס ושולח לרפי. או לעוזר הזוטר שלו.
יאללה ג'וני, תכתוב משהו.
רועי, אני יודע שלא צריך להאמין לכל מה שכתוב בעיתון (חוץ מהמחיר), אבל ליד הקוביה של המחיר מופיעה גם קוביה עם שם העורך – בשבועות האחרונים שילה דה-בר.
אין לי ידיעות בבית. אנחנו מנויים להארץ. טוב זה סתם תירוץ, מה לעשות, אין לי בחדר עיתון[העיתונים נשמרים בכניסה לבית], ולא היה לי כוח ללכת לבדוק. אז מה רפי גינת עושה שם? או שהוא עבר לנהל את ערוץ 2? ומה עם הסלמונלה? ובכלל אהוד, התחמקת מהעובדה שאת הפוסטים החושבים יובל מוכר לכל המרבה במחיר. לנו הוא נותן את השאריות. הוא מעלה את הפילה למזבח ולנו הוא נותן את הגרון, או הקורקבן. או את הפיצקלה של גרגלה.
הלו הלו, סבתא שלי היתה עושה מטעמים מקורקבנים
עודד, צר לי לבאס אותך-
קורקבנים- מדובר על קורקבנים של תרנגולות. הבעייה הקטנה היא שתרנגולות אינן ממשפחתץ היונקים. הן יוצאות מתוך ביצה. אין להן חבל טבור= אין להן קורקבן.
יובל, ד"א, איפה הטור שלך? במקרה יש לי עיתונים, בדרך כלל הטורים שלך נמצאים ב24 לפי מה שראיתי, אבל הפעם אין ממש 24. יש תמונות. משהו שקשור לצבא ואיזה פעולה צבאית שהייתה לפני כמה זמן…. פפףףף איזה סדר עדיפויות מטומטם יש לרפי גינת, מבצע צבאי עוקף טקסט של הגוג הגדול, יובל דרור?
רועי, צר לי לבאס אותך (בעצם לא כל כך)-
הידע שלך בזואולוגיה אינו מכזיב – אכן, לביצים אין חבל טבור. הבלבול שלך הוא דווקא בתחום העברית. אתה חושב שמשמעות המלה "קורקבן" היא טבור, או "פופיק" בפי העם. למעשה, קורקבן היא קיבה – ובפרט קיבת העוף. בתיאבון.