למות עליו

מוות הוא עניין של דרך חיים. אני מאמינה שאחרי מותי, יחגגו עליי התולעים. יש מי שמאמין שאחרי מותו יגיע לגן עדן, יחליק כאפות עם המלאכים ויזכה לחיים שלמים ומספקים חלק ב’. עבור אלה, המוות הוא עניין חשוב עד כדי כך, שהם מוכנים להילחם עבור הזכות להכריח אותי לסיים את חיי מתחת למצבה יפה, שתצטרף לערימות אבנים רבות אחרות, בבתי קברות שהולכים ומתעצמים, ובולעים עתודות קרקע שלעולם לא יוכלו לשרת את הציבור החי. הקרב האחרון במלחמה היה בוער במיוחד:

נזק כבד נגרם הערב למתקן הראשון בארץ לשריפת גופות של חברת “עלי שלכת”. נסיבות השריפה נחקרות, אך ידוע כי הבוקר, לאחר חודשים של מעטה חשאיות סביב המתקן – נחשף מיקומו המדויק בעיתונות החרדית. יהודה משי זהב: “מטרת הקרמטוריום היא לשרוף, אז עכשיו הוא מילא ייעודו, נשרף ועלה בסערה השמיימה”

אינני טוענת שיש לבטל את הקבורה המסורתית, יש מי שמאמין שזו דרכו למות, אבל הבעייתיות בה ידועה – בין היתר צפיפות בבתי הקברות (דונם כולל רק 250 קברים) והתייקרות מחירי החלקות. קבורה בקומות וקבורה משפחתית נשארות מחוץ למיינסטרים של המוות, למרות שאושרו מבחינה הלכתית. הפתרון החילוני, זה שמאפשר לאדם להחליט מראש שהוא לא מעוניין במנוחת עולם בחברת פיסות שיש, אסור בתכלית האיסור. מדוע? מכיוון שאסור לשרוף גופות יהודים. בשביל מה צריך בחירה חופשית כשיש את משי זהב שיכול להחליט בשבילנו לא רק איך נחיה, אלא גם איך ניפרד מהעולם הזה?

הכניסה הגסה הזו לפרטיות האדם לא מתחילה ולא נגמרת פה, אבל המחשבה שמישהו דוחס את האידיאולוגיה שלו, לתוך המוות האישי של כולנו, פשוט מחרידה אותי. הייתי רוצה להאמין שהתנהגות ביריונית כזו תבוא על עונשה, אבל אני חוששת שהצדיק התורן ימשיך להלך כשהוא נושא את דגל הנאורות שלו. בעתיד, ככל הנראה, קפריסין תארח לא רק חתונות.

17 מחשבות על “למות עליו

  1. אני לא זוכר מי אמר לי ומתי, אבל אמרו לי שבצרפת נוהגים אחת לכמה עשרות שנים (משו 50, 100 שנה, לא זוכר בדיוק כמה) להכניס דחפורים לבתי קברות, להפוך את האדמה ויאללה, מתחילים הכל מחדש. האם מישהו יודע אם זה נכון?

  2. לא יודע, כמובן שמדובר פה במעשה חמור אבל איכשהו כל פעם שמזכירים לי שריפה של גופות ישר עולים לי אסוציאציות משנות הארבעים 😐

  3. אההה…. בדיוק שאלתי אותך לפני כמה ימים על חוק גודווין !
    יופי של הדגמה.

    תמר – אני כמובן מאחל לך חיים ארוכים וטובים וכו’, אבל כשכל זה ייגמר, ישנה האופציה של “תרם גופתו למדע” . גם חסכוני במקום, גם מישהו מפיק תועלת מכל הסיפור (התולעים מפסידות).

  4. אין מנוס מביצוע קונסלידציה בענף אתרי הקבורה, הזמינו עוד היום חלקת קבורה זוהרת בחשיכה ברמת חובב!

  5. זאת ההגדרה של הרמה להנחתה לחוק גודווין.

    האתגר של הגלוברים צריך להיות מעתה והלאה לא ליפול לבור כאשר נושאים גודווינים מובהקים שכאלו נידונים בפוסט כלשהו, ויובל יצטרך לחסום את התגובות עם ההפרה….

  6. באמת הנושא איום ונורא, אבל אני חייב לספר לכולכם משהו:
    יש את הסרטון של ההוא עם התוכנית אירוח כמו ריקי לייק שבאמצע התוכנית עם הנכים מתחיל להתפוצץ מצחוק. ראיתי סרטון שזה בעצם תוכנית אירוח מאוד חדשנית, עם אורחים מסכנים, והמנחה כל הזמן מספר בעצב איך הקריירה שלו התרסקה. לתוכנית קראו “Boemerang”. העניין הוא, שבוויקיפדיה כתוב שזה בעצם חלק מתוכנית מערכונים, ושזה סתם מערכון. למי אני אמור להאמין? למנחה, שיכול להיות סתם שחקן שמסביר את העניין בסרטון עם הכתוביות:
    http://www.youtube.com/watch?v=kXf3wx5nPXU
    או לערך בוויקיפדיה:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Boemerang
    ???

  7. הבעיה פחות הלכתית ויותר כלכלית.
    עסקי הקבורה של חברה קדישה הם עסק משגשג.
    הם חולבים את ביטוח לאומי עבור כל נקבר ואח”כ את המשפחה עבור עוד הוצאות נלוות (“היסודות למצבה לא כלולים, שלם עוד 500 שקל”).

    ויתור על לקוחות פוטנציאלים אומר הרבה פחות כסף והפקעת המונופול שהחל להיסדק עם הקבורה החילונית.

  8. ואני הייתי בטוח שגודווין התכוון לפליימים באינטרנט… נו, כל יום לומדים משהו חדש.

    אגב, האם הזכרתו של גודווין עצמו בדיון כלשהו מרמזת על צורות שלטון מסוימות בלב יבשת מסוימת באמצע מאה מאוד מסוימת? אם כן, האם זה מספיק כדי להפעיל את החוק על שמו ולסיים את הדיון? המממ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: