די!

מיד לאחר שהעפתי את הטלויזיה לכל הרוחות זה התחיל. מתחת לדירה שלי ז”ל, מוכר המיצים נהג לפתוח את הבוקר, למרוח את הצהריים ולהחריד את הערב עם “המיטב” של הכוכב-שלמרבה-הצער-נולד-ומי-ייתן-ימות-בדמי-ימיו בלופ אינסופי. י-א-אם של דמ-עו-ווות בשתי עי-ניי וים של נקודות שחורות קיפצו לי מול העיניים וכל תא מוח פנוי שקל ברצינות לשים קץ לחייו. כל עיתון תמים שפתחתי טמן בחובו מתחת לחשש למלחמה והסלמה בעזה את פרצופם המאופר בכבדות של המועמדים הסופיים ועיני הכלבלב העצובות של הלא-סופיים שעוד קיוו שמישהו יזרוק להם איזה פיסטוק (שלחו אס-אם-אמו לכוכבית אמו-אמו-אמו רק 93 שקלים לא כולל מע”מ). שלטי חוצות הכריזו באושר על המופע-בניצנים-בואו-בהמוניכם-לצפות-שוב-ולהתרגש-מחדש-עדר-אנטילופות-הלומות-מסך-ונטולות-דעה. “כל מה שרציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול בנוגע לסוג נייר הטואלט המועדף על (שם של מזרחי) ושל (שם של רוסיה)” הכריז השדרן ברדיו בקול של כור היתוך ומצאתי את עצמי נשבעת בחייהם של גדולי האומה לדורותיהם שיום אחד אגלה היכן הוא גר ואשסה בו את המרגול. מה לובשת (אמו) מתחת לשימלה ועם מי יוצא (אמו עם כיפה) אחרי שעזב את (אמו שלא הפריעה לה הכיפה) לאנחות וחזר בתשובה שלמה ואוורירית. השנה, סוגיות חברתיות מורכבות ממש נכנסו לתוכנית בדמותה של מועמדת ערביה ואלפי מילים נשפכו בכל מקום שרק ניתן לשפוך בו מילים סביב השאלה האם היא תנצח בגלל שהיא ערביה, למרות שהיא ערביה או אף-על-פי-כן-ובהתאם-לזאת שהיא ערביה. מיד אחר כך נעלמה המועמדת הערביה. פעם נכנסתי לאיזה בית קפה כמיטב המסורת התל אביבית (יימח שמה) ונתקלתי פנים אל פיקסלים במסך ענק שהקרין רגעי-שיא-נדירים-מופלאים-חד-פעמיים-הופכי-קרביים-ומשחררי-חסימות-מעיים-בקרב-אוכלוסייה-מבוגרת מתוך התוכנית. בחיי האספרגוס שלי. אין, פשוט אין לאן להימלט. בכל פינה מתחבא מישהו שעשוי לנסות לשיר לי ארבעה טונים מעל המותר שירים שפעם אהבתי והיום אני לא זוכרת למה. אז די! אי אפשר עוד ככה. אני הולכת והופכת סקעת עצבים.

15 מחשבות על “די!

  1. אם רק הייתה מתה בשקט. ולא ביבבות אלה שגזרו על עצמם קריירה “מוסיקלית” של שלוש שנים מקסימום.

    אני לא כל כך עוקב אבל מישהו שמע על נינט בזמן האחרון.

  2. אחחח אתם לא מבינים שום דבר. בזמן שכולם חושבים לתומם שמדובר באנשים שמנסים לשיר, למעשה מדובר בקונצפירציית ה11 בספטמבר. אם תריצו את השירים הזוגיים אחורה תגלו מסר מיוחד. אני לא אהרוס לכם את ההפתעה מה האמת מאחורי העניין, אבל אספר שמעורב בפרשה יפני.

  3. למיטב ידיעתי נינט מריצה עכשיו את הסיבוב של “יחפה”. גם שירי מימון מצליחה לא רע, גבסו ומויאל אחרי דיסק שני, סעדו הוציא את הראשון, ג’קו שחרר סינגל לרדיו לפני דקה וחצי, בערך.
    כלומר, בחשבון פשוט – פליטי הגמרים של העונות האחרונות עושים פחות רעש ויותר מוזיקה, וחלק נעלמו. לא שונה מיוצרים וזמרים אחרים ולא ברור לי מה הבעיה עם זה. שלומי שבן, לעומת זאת, חיכה שבע שנים בין הדיסק הראשון (המצויין) לדיסק השני (עוד לא שמעתי אותו במלואו) ובינתיים הופיע עם ערן צור, ופורטיס וכל מיני כאלו – אף אחד לא חשב שהוא “נעלם”.

  4. ואני דווקא כמעט ולא הבחנתי שיש גמר. נראה לי שהשנה זה עובר בשקט יחסי, כיאה ל-רק תוכנית טלוויזיה.

  5. עלמה – בואי נעשה עסק, ניפגש עוד 20 שנה (כאן, כמובן, כי אין מצב שהקונצרן ייפול) ונראה איזה שמות עדיין זכורים נינט, סעדו וכו’ או שלומי שבן ודומיו.

  6. העלמה עפרונית, בשבע השנים שעברו בין האלבומים של שלומי שבן, הוא המשיך להופיע וליצור מוזיקה עם אחרים, כך שהוא באמת לא נעלם. מה גם שמספיק אנשים חשבו שהוא כן נעלם, וכך נוצר קמפיין “פסנתר, אתה חסר” שנועד להחזירו לאולפני ההקלטות.
    והדיסק החדש מומלץ בחום.

    אני מסכים עם אור ברקת. המוזיקה של פליטי כוכב נולד (מה ששמעתי, בכל אופן) היא פופ שטחי ופשוט, וטבעו של הז’אנר הזה שהאמנים נעלמים מהר, והשירים לא משאירים את חותמם על עולם המוזיקה.

  7. ירון – ‘פופ שטחי ופשוט’ זו הגדרה מחמיאה.
    האסוציאציה הראשונה שלי לשירים של נינט זה רינגטונים.
    (ממש חבל, דרך אגב, כי יש לה קול מוצלח, ובסיטואציה אחרת היא הייתה יכולה להפיק ממנו מוזיקה איכותית).

  8. מוזר כי איכשהו אני לא שומע כלום על הדברים האלו.
    לא שזה חסר לי אבל אני גם לא התעמצתי במיוחד לא לשמוע. רק צריך לא לפתוח טלויזיה אלה אם יש חדשות (וכשיש פרסומות לצאת מהחדר). החברים שלי לא רואים את התכניות האלו ככה שבסופו של דבר המקום שבו שמעתי על כל הסיפור הוא פה.
    פחחח
    הגלוב מתדרדר 😛
    סתם ילדה אחלה פוסט

  9. ירון ואור, לא צריך להשוות את נינט לשבן, בדיוק כמו שלא צריך להשוות את הייפייב ונוער שוליים לבנזין או איפה הילד. כל ההתייחסות שלי באה בעקבות ה”אני לא כל כך עוקב אבל מישהו שמע על נינט בזמן האחרון”.
    לא שאני ממעריצות הגברת, והעיסוק הטרחני בכ”נ לדורותיו מעיק גם עלי, אבל כך גם הזלזול האוטומטי מכל אחת/ד שיצא/ה משם.

  10. הטלויזיה לא מתה, היא יורדת לי בהוראת קבע מהחשבון בנק וזה יגיע גם אליכם יום אחד… מאד ממשי חי ובועט. חוסכת לכם את הקללות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: