האדם הנדיב, החכם והנרדף בתבל, מר ארקדי גאידמק, מפרסם היום בכל עיתוני הבוקר מודעה על כפולת עמודים (מחיר מוערך: מאות אלפי שקלים) שכותרתה "מכתב גלוי לחברי ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה".
בפתח המכתב (?) מודה הנדיב לחברי הועדה "שהזמינו אותי להביע את דעתי בנוגע לענייני הפנים של ישראל". ואז הוא מתחיל. להעיד, להשמיץ, לתקוף, להתנפל. על מי? על מי לא. את שני העיתונאים שראיינו אותו ב"פגוש את העיתונות" (מתי גולן ודנה וייס) הוא מכנה בשם "שני עיתונאיים מאוד לא הגונים ופרימיטיביים", את אולמרט הוא מכנה "אדם שחסרה לו נשמה של יהודי" וזו רק ההתחלה.
בולטת יותר מכל העובדה שנראה שלגאידמק, שישן במיטה של כסף (אני מתכוון לכך באופן מילולי. לדעתי הוא ישן במיטה שעשויה שטרות של כסף), אין כסף לשכור מישהו שיעבור על הטקסטים שלו לפני שהם מתפרסמים. שני היודים במילה "עיתונאיים" הם רק ההתחלה. את לארי אליסון הוא מכנה בשם "לרי", בהתייחסו לראשי משרד הביטחון הוא כותב שהם "נעלמו מניצנים מפני שהם חששו שאני עלול לקחת המם את היוזמה", הוא מספר שאולמרט אמר כי "פעולות הבעת הסולידאריות שהפגנתי כלפי עמי באים לשרת את ענייני האישיים" (במקום באות), הוא מאשים את אולמרט ששלח "מאות ישראלים את המוות במהלך המלחמה", הוא מכניס מילים למרכאות בלי שום סיבה ("נשמה", "חוצפה", "צדקה", "אהדה"), מוסיף סימני פיסוק סתם כך ובאופן כללי עושה מעשה מגונה בשפה העברית.
אכן תמונות קשים, אהרל'ה.
אני לא מדבר על כך שהמסר שלו מנוסח בעילגות. אוהו הוא מנוסח בעילגות. אני מדבר על כך שנראה שגאידמק מתעקש לכתוב את המסר העילג שלו בעצמו ומה לעשות, גאידמק לא שולט ברזי השפה העברית. זה בסדר, הוא לא נולד כאן וגם אלו שנולדו כאן לא תמיד יודעים ומכירים את כל כללי הלשון (כמוני). מצד שני, העובדה שאדם מוכן להוציא מאות אלפי שקלים מכיסו כדי לפרסם את דבריו, אבל לא שם קצוץ על כך שדבריו מנוסחים בשגיאות, בטעויות ובעילגות, מעידה על הכוחניות, הזלזול והיהירות שלו לא פחות מאשר תוכן דבריו.
כתיבת תגובה