פרשת הפדופיל – מחשבות שאחרי

אלו היו 48 שעות סוערות במיוחד.

זו הפעם השניה שסיפורים מתוך הגלוב גולשים באופן אגרסיבי ובוטה אל עולם התקשורת שמחוצה לו. הסיפור הראשון היה סיפור אלי ציפורי אשר הוביל את "גלובס", ואת אלי ציפורי עצמו, לפרסם התנצלות בטור שלו. בהערת אגב אומר שהגלישה של הסיפור אל מחוץ לגלוב היתה עמוקה הרבה מעבר להתנצלות ויום אחד אולי ארחיב ואספר ביתר פירוט למה הכוונה. בהקשר הזה, יש לי כמה מחשבות נוספות וקשות מעבר למה שכבר פרסמתי.

בפרשת הפדופיל המעבר מהגלוב אל עולם התקשורת היה דרמטי במיוחד. ההחלטה של עורכי "ידיעות אחרונות" למקם את הסיפור כסיפור הראשי של העיתון תוך מתן עמודים 2-3 היוקרתיים, היא החלטה שאין להקל בה ראש. כפי שכתבה דבורית, זו הפעם הראשונה שסיפור אינטרנט מובהק זוכה לכותרת ראשית של אחד משלושת העיתונים הגדולים. היו שני מקרים קרובים לכך: האחד רציחתו של אופיר רחום על ידי מחבלת אשר תקשרה איתו באמצעות תוכנה למסרים מיידיים (עובדה שזכתה להבלטה רבה) והפסיקה במשפט מיקרוסופט שזכתה לכותרת הראשית של "הארץ".

פרסום הסיפור ב"ידיעות אחרונות" יצר תגובת שרשרת שהורגשה היטב בבלוגספירה, בגלוב והשפיעה גם עליי. בין השאר זכיתי למספר שיחות טלפון מאנשים שהזדהו כפדופילים ו/או קורבנות של פדופילים וביקשו לספר את סיפורם האישי. מעבר לכך, הפוסט של ילדה הפך לזירה מעניינת של דו-שיח בין WB, העומד מאחורי האתר המדובר, למגיבים בגלוב.

על פי רוב, רמת התגובות לפוסט והדיאלוג שהתנהל בין הצדדים הם תעודת כבוד למגיבים של הגלוב ולפלטפורמה שנוצרה כאן. למרות זאת, מצאתי חלק מהתגובות של חלק מהמגיבים כמסמפטות מדי אדם שבעיני מקדם ערכים הגובלים ברצח נפשם, ממש כך, של ילדים. הדיון האינטלקטואלי סביב "פדופיליה: כדאי או לא כדאי" הוא דיון מתועב וחבל לי שכל כך הרבה מגיבים נגררו לתוכו בכזו חדווה אינטלקטואלית. גם לאנשים פתוחים ומשכילים מותר לומר לעתים: אתה לא בר שיח שלי, עמדתך פסולה מוסרית. מצד שני, זוהי עמדתי האישית ואני לא מרגיש שבזירת הדיון שהתפתחתה היא שווה יותר מעמדתו של כל מגיב אחר.

לצד המתדיינים צצו להם מגיבים שלא היתה להם בעיה להודות שלא התעמקו בסיפור יתר על המידה לפני שגיבשו עמדה גורפת וחד-משמעית. אצלנו זה היה רועי ואצל דבורית היה זה דרור שכתב: "לא נכנסתי לאתר ולא התעמקתי בטקסטים ראיתי את הכותרות והיה ברור שאין כאן כלום". גאונים.

וקרה עוד משהו.

לואיס, בעל בלוג בבלוגיה של "תפוז" ששמו "אני פדופיל", פנה אליי וביקש לפרסם בגלוב פוסט אורח. קראתי את הפוסט ונתתי לתמר ולילדה לקרוא אותו גם כן (ר"ש בנורווגיה ולהשיג את מוסיפיניו בימים אלו קשה יותר מקביעת פגישה אצל ראש המוסד). כולנו הסכמנו כי מדובר בטקסט לגיטימי מבחינת העמדה שהוא מציג, גם אם לא תמיד קל לעיכול. למרות זאת ביקשתי מלואיס לפרסם אותו אצלו בבלוג תוך הבטחה שברגע שהוא יעלה, אתן לו קישור.

מדוע בעצם סירבתי לפרסם את הטקסט שלו כאן? זו שאלה מצוינת שאני מתחבט בה מאז אתמול. מצד אחד, ללואיס יש בלוג משלו. אין שום סיבה שלא יפרסם את הטקסט אצלו. מצד שני, אינני תמים. הוא מבקש לפרסם את הפוסט בגלוב כי זו תקופה ארוכה שהגלוב מושך תשומת לב רבה ותנועה נאה של גולשים: לואיס מעוניין ברמקול גדול.

זה הרגע שבו מצאתי את עצמי בטריטוריה לא מוכרת. לפתע אני צריך להפעיל שיקולים של עורך כלי תקשורת ולא של בעל גלוב: האם אני נותן במה לתכנים מהסוג הזה? האם יש לי זכות לפסול תכנים רק מכיוון שהם לא מוצאים חן בעיניי? האם הבמה הזו היא לגמרי פרטית או שמא היא חצי ציבורית ולכן צריכה לעמוד בסטנדרטיים ציבוריים?

ההחלטה שקיבלתי היא לשמור מרחק מסוים מהטקסט: לתת אליו קישור אך לא להפקיע את הבמה של הגלוב לטובתו ובעיקר לא להפוך את הגלוב לפלטפורמה שבה מתנצחים סביב נושא שלכל הכותבים בגלוב קשה איתו במיוחד. יחד עם זאת, ברור לי שאם ללואיס לא היה בלוג משל עצמו, הייתי מפרסם את הטקסט שלו במלואו.

אינני יודע אם זו ההחלטה הנבונה, הנכונה או החכמה. כאמור, זו טריטוריה שאינה מוכרת לי ואינני יודע עד כמה בעלי בלוגים בישראל נתקלו בשאלה הזו (מכיוון שאינני יודע כמה מהם מארחים פוסטים של כותבים חיצוניים). לי היא המחישה בצורה יוצאת דופן וחדה את ההתלבטות הבלתי פשוטה הכרוכה בהחלטה איזה טקסטים של כותבים מן החוץ לפרסם, התלבטות בה נתקלים עורכי עיתונים בכלל ועורכי עמודי הפובליציסטיקה בפרט.

***

כמו פרשת אלי ציפורי, גם פרשה זו עשתה לי רע והיא מעוררת בי מחשבות קשות בנוגע להרבה דברים: הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים אינטיליגנטיים מוכנים לדון על כל דבר אם רק ידברו אליהם יפה, השטחיות הבלתי נסבלת של חלק מהאנשים שמוכנים להביע עמדה נחרצת מבלי שטרחו לברר על מה בכלל מדובר, המהירות הבלתי נסבלת שבה אנשים מרימים את דגל "חופש הביטוי" כדרך להלבנה פסבדו-נאורה ומתקדמת של כל זוועה וגם תפקידו וחלקו של הגלוב בכל אלו.

43 מחשבות על “פרשת הפדופיל – מחשבות שאחרי

  1. אבל מדוע בכלל לתת לינק גם לפוסט של הפדופיל השני? על קיומם של פדופילים ברשת כבר כולם יודעים, לגירסה הישראלית הפסאודו-אינטלקטואלית התוודענו עכשיו , איזה ערך עיתונאי/מוסרי יש בהרחבת ההיכרות הזאת עם האנשים החולים האלה?
    נעשה כאן דבר מה יוצא דופן: לראשונה, ניתנה ההזדמנות לנהל בתגובות דיאלוג עם אדם שמחשבתו מעוותת, אבל לא שפתו. עד היום פדופילים הצטיירו תקשורתית כאנשים רפי-שכל, לא בהירים, מזילי ריר אפילו. והנה בא נער ממוצע ומדבר את מופרעותו ברהיטות. הערך שבדיאלוג הוא ההבנה שמשתמעת ממנו לפיה מפלצות יכולות להישמע ולהיקרא כמו הסטודנט הנחמד מהדלת ממול. זה דומה מעט לחלחולה של התובנה שלא כל אנס נראה כמו עוג דוחה ומפריש, לפעמים הם השר גיבור-המלחמות בוולבו או הספורטאי החתיך. נדמה לנו שפושע צריך להיראות כמו הסטריאוטיפ הקולנועי/עיתונאי של פושע ודיאלוגים מהסוג שהתנהלו כאן עם WB מוכיחים (שוב) שלא כך הדבר.
    לכן, יובל, נדמה לי שעשית שירות חשוב ציבורית. אבל להרחיב ולהוסיף לינקים לפדופילים עלול להפוך את הנשק החד שבו דקרת את הנושא לחרב פיפיות.

  2. אולי הסיבה לסרב לפרסם טקסט קשורה לכך שהגלוב, אם תרצה ואם לא תרצה, הוא הרכוש שלך והמקום שלך. אתה מחליט מה יפורסם כאן ומה לא, אתה מקווה שהביטוי כאן יהיה ביטוי שנח לך לשמוע, ואם הוא לא כזה אז אתה צריך להחליט אם אתה רוצה לתת במה.

    חופש ביטוי, במקומות פרטייים, עולה כסף.

    אני סולד מפדופילים. אני הכרתי אישית אחד שגם אנס בסופו של דבר (למרות שכל השנים לא ידענו שהוא פדופיל, אלא חשבנו שהוא סתם אוהב אותן בנות 17) ואני עד היום מרגיש רע על זה שלא יכלתי לעשות כלום.

    אני מקווה שהפדופילים שכותבים בלוג לא "מועדים לשמחה" ועושים כל מיני דברים; אני עוד יותר מקווה שהם יחפשו טיפול.

    חופש ביטוי? באינטרנט אולי צריך רפורמה בהגדרה הזו ולקרוא לזה "הזכות לביטוי". לכל אחד יש זכות לביטוי, פשוט באינטרנט, בניגוד לספרה האמיתית, אין מרחב ציבורי בו החופש הזה חייב להתקיים.

  3. לינוי – תקראי את הטקסט שלו ותביני שהוא מביע עמדה לגיטימית (בניגוד למביע עמדה בלתי לגיטימית בדרכים לגיטימיות). השאלה מדוע תפוז לא סגרו לו את הבלוג היא כבר שאלה אחרת ויש לי הרגשה שגם הוא מתפלא על כך.

  4. יובל, הייתי שמח להתיחסות ממך, בתור מי שמכיר את מערכות התקשורת מבפנים, לגבי הדיסוננס שיש בין היחס של כתבי המחשבים לחוקי הצנזורה על הרשת לבין הכותרות המתלהמות של ידיעות וYNET שהמסקנה היחידה שהקורא הממצע יכול להבין מהן היא שזה לחלוטין לא תקין שאיש לא מצנזר את האינטרנט.

  5. מרק – אני חושב שאין דיסוננס.

    חוק הצנזורה של אטיאס הוא חוק גורף, אלים שיגרום יותר נזק מתועלת. יש לא מעט מדינות שהעבירו כאלו חוקים ברחבי העולם והניסיון מלמד בדיוק את זה. אבל כפי שכתבתי לרועי, חופש הביטוי הוא לא ערך מוחלט. הוא נגמר במקום שבו הוא נוגד את החוק או שקורא להפרה של החוק.
    פורנוגרפיה ("אתרי תועבה") אינה מנוגדת לחוק בישראל. פדופיליה כן. אין לי שום בעיה שיפעלו נגד כל אתרי הפדופיליה בעולם – יש לי בעיה גדולה עם פעולה נגד אתרי הפורנוגרפיה רק מכיוון שבעיני אטיאס אישה שהולכת עם גופיה דינה סקילה.
    הכותרות אינן מבקשות "לצנזר את האינטרנט" ומי שמבין אותן כך עושה לעצמו חיים קלים. הכותרות דורשות מרשויות האכיפה לפעול באופן נקודתי נגד אתרים שקוראים להפרה של החוק תוך פגיעה בחסרי ישע. האם למישהו יש בעיה שיפעלו נגד אתרים שכאלו? האם חופש הביטוי גובר במקרה זה? לדעתי לא ולדעתי גם הפסיקה סבורה כך: חופש הביטוי אינו נמתח עד האין קץ. יש לו גבול.

  6. מארק,
    אולי אפשר ללכת לפי הלוגיקה הבאה: אם יובל לא יכתוב על נושא, הוא בפועל יסנן את המציאות מפני הקוראים שלו בצורה לא פחות רעה מאשר אתרי סינון.

  7. על פי רוב, רמת התגובות לפוסט והדיאלוג שהתנהל בין הצדדים הם תעודת כבוד למגיבים של הגלוב ולפלטפורמה שנוצרה כאן. למרות זאת, מצאתי חלק מהתגובות של חלק מהמגיבים כמסמפטות מדי אדם שבעיני מקדם ערכים הגובלים ברצח נפשם, ממש כך, של ילדים. הדיון האינטלקטואלי סביב “פדופיליה: כדאי או לא כדאי” הוא דיון מתועב וחבל לי שכל כך הרבה מגיבים נגררו לתוכו בכזו חדווה אינטלקטואלית. גם לאנשים פתוחים ומשכילים מותר לומר לעתים: אתה לא בר שיח שלי, עמדתך פסולה מוסרית. מצד שני, זוהי עמדתי האישית ואני לא מרגיש שבזירת הדיון שהתפתחתה היא שווה יותר מעמדתו של כל מגיב אחר.

    האם אתה בטוח שזהו היה הדיון? האם פדופיליה כדאית או לא?
    האם מותר לרצוח את נפשותיהם של ילדים או לא?
    זהו לא היה הדיון, כלל וכלל לא, ואני אשמח אם תקרא מחדש את כל אותן 91 התגובות, ותראה שאין בסיס לטענה הזו. במיוחד היות אני עצמי גיניתי כל סוג של קיום יחסי מין עם ילדים, באופן ישיר או מרומז, בהסכמה או באונס.

    משום מה נראה שבחרת להתעלם במכוון מהפרסום של ההצהרה שלי לגבי העמדה שלי ביחס למאורעות הימים האחרונים, יכול להיות שמצאת שם משהו שלא תאם את הגישה שלך עד עכשיו? שלא הסתדר עם מה שאתה מנסה להגיד, שאני רוצח ילדים שרק מנסה להתנפל על אחד מהם בכל הזדמנות שתצא לי?

    אני באמת לא מבין, למה אתה ממשיך בזה, אם אתה יודע שאתה טועה לחלוטין? מבט קצר בהצהרה שלי מסביר את זה בצורה חד משמעית, אז למה?

    ניתן לקרוא את ההצהרה באתר שלי, במידה ומישהו מעוניין להבין מה הלך פה בימים האחרונים, ולא לסמוך רק על צד אחד בכל הדיון הזה.

    WB

  8. יובל: איכשהו הצלחתי להדחיק לגמרי את כל הסערה שאני למד ממנה מהפוסט הזה, למרות שידעתי ואפילו קראתי את הפוסט של ילדה (אם כי לא את הדיון בתגובות ולאור הפוסט הנוכחי שלך אני לא מצר על זה). אני חושב שהפסקה האחרונה שלך הסבירה לי למה תפסתי כזה מרחק. כאב לילדים קטנים ההתמודדות עם הנושא פשוט קשה לי מנשוא. ברשותך אחזור לנושאים הקלילים יותר שאנקדוטות מתעסק בהם.

  9. WB – מהרגע שאתה מארח ומתרגם טקסטים שקוראים בדיוק לזה, ברגע שאתה מרים פורום שכל מטרתו לכנס פדופילים הדנים (בין השאר) מהי האתיקה הנכונה "לאהוב ילדים" (כן בכוח, לא בכוח, כן דיסני, לא דיסני) אני מטיל ספק גדול בכל מה שכתבת אצלנו. בניגוד לחלק מהמגיבים, אני קראתי כל מילה אצלך באתר ואני מודיע לך שאתה לא יכול לאחוז את המקל משתי קצוותיו – למרות שאתה מאוד משתדל.

    בשלב הזה, אם לא אכפת לך (וגם אם כן), אודה לך. אתה מוזמן להמשיך ולעדכן את הבמה שיצרת לעצמך – עד שמישהו יעצור אותך. הגלוב מפסיק לשמש כצינור להפניית גולשים עבורך.

    תודה ויום טוב.

  10. הבעיה העיקרית, לדעתי, היא שעיקר המגיבים באתר לא התעמקו באמת בנושא באופן שיכל לסתור את הטענות של WB.
    אני יכול להגיב רק לגבי שתיים, כי רק לגביהן אני מבין משהו:
    לגבי הטענה שההסתברות שפדופיל יאנוס ילד קטנה מההסתברות שהטרוסקסואל יאנוס בחורה, לא ברור לי על מה אתה מבסס את זה. אתה בעצמך טוען שהפדופילים היחידים שנכנסים לסטטיסטיקה הם אלה שכבר אנסו.
    הסיבה שאני רואה סיבה לחשוב שהמציאות הפוכה, היא שפר הגדרה, פדופיל לא יכול לממש את המשיכה המינית שלו בלי שזה יהיה אונס, בעוד שלהטרוסקסואל יש דרכי פורקן חוקיות ליצר המין.
    לכן אני לא קונה את הטענה שלך, בוודאי שהיא לא מגובה במחקר רציני, ובוודאי שיש סיבות לחשוב שההפך נכון.

    לגבי טענת הסובלימציה, אני מסכים שפדופיל שלכאורה יפנה את כל היצרים שלו כלפי ילדים רק לעזרה והתנדבות באל"י, זה יהיה עדיף מאשר שישב במרתף עם תמונות של ילדים קטנים על הקיר.
    אני פשוט לא מאמין שזה עובד. ובוודאי שלא הייתי רוצה לקחת את הסיכון ולבדוק את זה.
    מה שבטוח, לקחת חלק קטן מהתיאוריה של פרויד, שהיא חלק קטן מהפסיכולוגיה, ולהגיד ש"זה מה שהפסיכולוגיה מאמינה" זה קשקוש. אני לא יודע אם פסיכולוג שתלך אליו ידווח למישהו. קודם כל כי אתה ילד בן 17, ושנית כי אתה באמת נשמע יותר מבולבל מעבריין.

  11. אותי מעניין הקשר בין היותך עיתונאי ובין היותך חוקר הטכנולוגיה והכתיבה על טכנולוגיה.

    התחושה שלי היא שקיים מתח בין שני התחומים, ובוודאי כשהם מתקיימים אצל אדם אחד.

    אשמח אם תכתוב על זה פעם, כשהעניינים יירגעו.

  12. בעקבות מקרה אחר שגם זעזע את הבלוגיה בתקופתו כתבתי את הדבר הבא. הוא נראה לי גם רלוונטי במקרה זה:

    What I have noticed is that in the aftermath the responses in the blogsphere were, pretty much, what could have been expected:

    The intelligent bloggers had intelligent remarks.

    Those with an agenda used this to further their own agenda.

    The compassionate bloggers had compassionate entries.

    The clueless bloggers wrote clueless things.

    And the trolls carried on trolling.

    It's kind of sad, in a way, and then again.. comforting in its predictability.

    קצת ציני. אבל נראה לי נכון גם היום.

  13. הדיון פה הוא כמובן גדול במקצת מדיון סוגיית הפדופיל, אם כי הסוגיה הספציפית היא דוגמא מצויינת לאינטרנט-מדיה, הבנויה על תילי תילים של מילים וקישורים וקישורים הדדיים ובניית לינקים והשאלה האם לפרסם אצלך, או לתת לינק, לינק=במה, ועוד.
    הדיון הוא גם על מעמדו של בלוג ככלי תקשורת, ועוד הרבה דברים שלפעמים עושים מהם פאנל, ולפעמים באמת דנים בהם.
    אין ספק שאתה צריך להפעיל שיקולים של עורך, והפעם אתה צריך להפנות אותם לא רק אל עצמך/שותפייך, אלא גם אל אחרים, ואז מתחדדת השאלה האם בלוג הוא כלי תקשורת כשהוא צובר כוח ומספר רב של קוראים? האם הקוראים הם אלו שעושים את ההבדלה? האם הכל עניין של כמויות? (ומכאן – של כוח)
    בצילום מדברים הרבה על נוכחות המצלמה כקטליזטור לאירועים, הרבה פעמים זה נוכח בצילומי חדשות, הטכנולוגיה מקדמת את התפתחות האירוע והכלים נוצרים מהצורך ומההתאפשרות שלהם.

    הייתי מצהירה בדרמטיות שנראה שנעבר פה סף מסויים, אבל אני לא סגורה איזה, השאלה היא אם מעכשיו הדברים יתנהלו אחרת? לך דע.

  14. פינגבק: טראקבק למחשבות ~
  15. לינוי אמרה את זה הכי טוב: אותו פדופיל יודע גם לדבר.

    גם אני קראתי את רוב אתרו, גם אני הזדעזעתי, גם אני מחפש את מה שיש באתר, לעומת מה שהוא רושם כאן.

    אצלי בבלוג מתנהל דיון עם איתמר שאלתיאל האם זהו חופש הביטוי, לפתוח אתר כזה, אני אומר שלא, שזה כבר לא "חופש הביטוי" שצריך להיות כאן ו..וואלה בתגובה שלך שמה סיכמת את זה כמו שצריך:

    רועי, חופש הביטוי הוא ערך יחסי אך אינו ערך מוחלט. בשום מקום אין מי שיכול לומר את כל מה שבא לו (עשה ניסוי עם עצמך: בחר את המדינה הכי דמוקרטית בעולם, את המוסד הכי דמוקרטי בעולם: האם מותר בו לומר הכל? הכל כולל הכל? אני בטוח שלא תמצא מקום שכזה ושאם תמצא מקום שכזה לא תרצה להיות חלק ממנו).

    לגופה של טענה, חבל לי שאתה נופל כל כך בקלות בפח של WB. ללא ספק מדובר באיש רהוט, סבלני ומעניין אך הוא רחוק מלשכנע אותי. מי שמפרסם באתר שלו טקסטים המסבירים מדוע עדיף לקיים יחסי מין עם ילדות קטנות, מדוע לא נגרמת שום טראומה לשום ילד שמקיים יחסי מין עם מבוגר, גם אם הוא בן 5 או 7 או 9, מדוע בנות בנות 3 או 5 מגיעות כבר לבגרות מינית ולכן “רק חברה רעה” תמנע מהן קיום יחסי מין, הוא לא אדם שמבקש “לתמוך” באנשים בצרה ולכל הפחות הוא לא אדם שזה כל מבוקשו.

    ההשוואה שלך בין האתר של WB לעמותת “אל-סם” היא השוואה מביכה ומבישה במקרה הטוב וברשותך לא אכתוב מהי במקרה הרע. הניסיון של WB לסבר את אוזניי המגיבים כאילו הוא מספק עזרה לאנשים נרדפים הוא ניסיון נואל. אולי כדאי שתיצור קשר עם ילד שנפל קורבן לפדופיל, אולי תדבר עם הוריו, ולאחר מכן חזור לכאן וספר לנו שוב על רגשותיך כלפי המיעוט הנרדף המפתה ילדים שעוד לא יודעים לכתוב את שמם, לטפס על איבר מינם ולקיים עימם יחסי מין. חזור לכאן והשמע באוזנינו שוב דיבורים גבוהים אודות הלגיטימיות בפרסום טקסטים מעין אלו.

    צר לי שאינך מבין שקיים קשר בין רטוריקה למעשים ושאינך מבין שלא כל ביטוי זכאי להגנה, לא כל ביטוי שווה לכל ביטוי אחר ושלא כל הצדקה, מפורטת ואינטיליגנטית ככל שתהיה, היא הצדקה שיש לקבלה בחברה המעוניינת להגן על ילדים שטרם גיבשו את זהותם – עזוב זהותם – שטרם נפלו להם כל שיני החלב.

    גם אני, מעצם החשיבה שאני דן על פדופיליה מחליאה אותי, מגעילה אותי ומה שWB יכתוב לא ישנה את דעתי בנוגע לפדופילים. יש להם סטייה מינית אשר צריכה טיפול. כל הניסיון לערב את החברות בעבר אשר שם לא התנגדו לפדופיליה ולקיום יחסי מין עם ילדים לא עובדת עליי, זה שאין כל ספטום לכך שאנשים שם יצאו "בסדר" למרות שהיה שם פדופיליה לא אומר לי כלום.

    יש סתירה ברורה בין מה שכותב WB לבין מה שנכתב באתרו, ניתן להבין באופן ברור שאתרו אשר ירד תמך בפדופיליה והביא לידי ביטוי גם מדיניות לפדופיליה בישראל, או איך בעצם לאהוב את הילדים.

    אני לא מאמין שהתירוץ העלוב של "זה שאני אוהב ילדים, לא אומר שאני נוגע בהם" כי אני לא מאמין שבנאדם יכול לדחות את הסיפוקים הרגשיים שלו עד אין קץ, באיזשהו שלב כל פדופיל יצטרך סיפוק. כלומר, יפגע בילד בישראל.

    אני נחרד מלחשוב שהבן שיהיה שלי, אולי יהיה זה שיותקף ע"י גולש צעיר אשר הוא פדופיל וקיבל לגיטימציה מהאתר של WB, וזה לא רחוק מהמציאות.

    זה שהאתר נותן תמיכה לפדופילים כדי לעבור יום, זה כבר לא בסדר. כי אולי יהיה להם יום טוב למחרת, כי הם לא הצליחו לדחות את הסיפוק.

  16. מהרבה בחינות סף המודעות הוא רלוונטי לנושא.
    מהרגע שהשאלות האלו עלו בחריפות הזו, ומהרגע שהמעשים שלך מונחי-קוראים יותר ממונחי-יובל, ובהיותך מי שאתה אני חושבת שהמודעות הזו תמיד היתה קיימת אצלך, אתה מכיר את המדיום ומכיר את ההמונים ומכיר לא רע גם שאלות של יחסי הגומלין בין תקשורת לצרכניה, אבל יש הבדל בין לחשוב על ולהיות מודע, לבין הצורך להחצין ולהתנהל לפי המודעות הזו.
    מה שכן, אני חושבת שהסף היה נחצה גם אם לא היה אירוע חד כזה, בעיקר משום שכמויות הקוראים גדלות – ואיתן גם הכוח והמשמעות שיש למה שחוצה את סף מעבד התמלילים אל אוויר הגלוב…

    זה סוג של קו תפר, הדיונים והתגובות שייכים למה שמגדיר בעיני בלוג (התייחסות פרטנית של הכותב לקהיליית הקוראים) והשאלות האלו הן כבר שאלות של כלי תקשורת (טוב שהצנזורה עוד לא בעקבותייך..)

  17. מעשי מין בכפיה אסורים לפי חוק, אבל סרטים המתארים מעשי מין בכפיה אינם. לכל היותר הם מוגבלים בגיל.
    לא קראתי באתר של WB יותר משתי הרשומות האחרונות בבלוג שלו אז אני אפילו לא אנסה לחשוב האם יש בו או אין בו עברות על החוק, או שהוא רק דיבורים.

    הכותרת בYNET אמרה "למה אתר פדופיליה בעברית ממשיך לפעול?". איך מונעים מאזרח ארצות הברית לכתוב אתר פדופילי בעברית? אי אפשר למנוע לכן הדרך היחידה שהילדים הרכים שלנו לא יחשפו לחומר פדופילי הוא על ידי צנזורה של הרשת. אולי אני יותר מודע מהקורא הממוצע לעובדה שאין מה לעשות כנגד אתרים שאינם מתארחים בתחומי המדינה אבל נראה לי שהרבה גולשים בYNET כבר מודעים לעובדה הזו ומסוגלים לבצע את החיבור בלי שיאמר במפורש. (מוזרה העובדה שהתגובות למאמר שרוצה שהמשטרה תפעיל את מלוא כוחה כנגד אדם שאשם קודם כל בדיבורים על עברות על החוק, מופיעות תגובות הקוראות להאקרים להפיל את האתר, פעולה שבפני עצמה היא עברה על החוק הישראלי)

    חופש הביטוי הוא החופש של האזרח להתבטא בלי צנזורה של המדינה. האם הגבלות של חופש הביטוי של חוקי מדינת ישראל חלות על כל מקום ואדם בעולם רק בגלל שניתן לגשת למחשב שלו ממחשב בישראל? השופט אברהם הימן כבר נתן תשובה חיובית לשאלה הזו. האם זו התשובה שאנחנו כאזרחי הרשת היינו רוצים שתהיה מקובלת בכל מקום בעולם? לך תדע על כמה עברות עברתי בבלוג שלי על החוק הטורקי – כדאי שארד לבדוק שאין מטעני חבלה מתחת לאוטו שלי.

    יהונתן, אם השתמע שיש לי ביקורת על מה שיובל כתב בכתבה, אז זו טעות – קודם כל בגלל שאני לא קורא עיתוני נייר ואני משתדל לא לבקר דברים שלא קראתי. הביקורת, אם יש, היא כלפי הספין של העריכה.

  18. קראתי חלק מהטקסטים של הבלוג "אני, פדופיל", ואכן הוא מביע עמדה לגיטימית, אבל עדיין התחושה היא לא נעימה (בלשון המעטה).
    מה גם שיש קישור (שדווקא עובד) לבלוג המדובר של WB.

  19. אני חושב שלאורך כל הדיון הולך WB סחור סחור מסביב לנקודות החשובות באמת, אבל שומר מהן מרחק בריא, וכל שאר המגיבים נסחפים אחריו.
    WB מדבר על אהבת ילדים, עד כדי כך שהוא טוען שלאוהב ילדים יש יתרון בטיפול בילד על פני אדם רגיל. זה כמובן סחף את הדיון למחוז הצפוי של קיום יחסי מין ויחסים אינטימיים עם ילדים. נראה לי שלכך בדיוק התכוון WB – הדיון ברמת יחסי המין מרחיק אותנו מרחק בטוח מהנקודה האמיתית והיא "מה היא אהבת ילדים".

    נהיה רציניים. פדופיליה לא פוגעת באף אחד. אונס כן. פדופיל הוא לא אנס.

    הריחוק הזה מאפשר ל-WB להציב טיעונים שעל פניהם נשמעים תקפים, כגון הסיבה שבגללה הוא נמנע מללכת לטיפול. לטענתו, מטפל עלול לדווח כגורם מזיק לילדים, למרות שהוא אינו כזה. הוא רק אוהב אותם, הוא לא רוצה לאנוס אותם.

    אבל WB הוא אכן גורם מזיק לילדים, גם אם הוא לא נוגע ולא יגע בהם לעולם. גם אני, במקרים מסויימים, אוהב ילדים (כל עוד הם מצליחים לשבת 10 דקות בלי לעצבן אותי). אבל האהבה שלי היא מהסוג שבין בוגר לילד. WB מנסה לכפות על הילדים את האהבה שבין בוגר לבוגר, שהיא זרה להם, זרה לעולמם, מדברת בשפה שהם אינם מבינים ואינה מבינה את שפתם. הקודים של האהבה הזאת שונים מאוד מהקודים המקובלים בעולמם, ואין שום דבר שבעולם שיסגור את הפערים הללו. אני חושב ש-WB, ביכולות רטוריות לא מבוטלות, הרחיק אותנו ככל האפשר מהנקודה הזו, משום שהיא מובילה למסקנה הברורה הבאה: זה הופך אותו לגורם מזיק שיש להרחיק מילדים, בלי שום קשר להאם הוא נוגע בהם או לאו.

    אני לא פירשתי בשום מקום את המילה הסכמה, וגם את המילה אהבה לא פירשתי.

    והוא עשה בחוכמה, משום שפירוש המילה אהבה היה שומט באחת כל אצטלה של לגיטימיות מדבריו.

    אבל הוא כן החליק לפחות פעם אחת:

    אני יודע שאותם ילדים שאני אוהב כמעט אף פעם לא יצליחו לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותם.

    המשפט הזה מלמד אותנו ש-WB אכן ער להבדל שבין האהבה שהוא מנסה לכפות על הילדים, לבין זו שנכונה לעולמם. לא רק שהוא ער לכך, הוא גם מקווה שאולי, יום אחד, הילדים הללו יוכלו לסגור בעצמם את הפער. המילה "כמעט" גרמה לי לצמרמורות.

    WB הוא גורם מזיק שיש להרחיק מילדים. דווקא בגלל, ולא למרות, שהוא "אוהב" אותם.

  20. יובל, אני מודה, נפלתי בפח. אתה צדקת. אני הפסדתי. אבל דבר אחד אתה חייב להודות- אם מבטלים את הקיום של כל המאמרים באתר, ומסתמכים אך ורק על הדיונים שהיו בפוסט המקורי[אבי וסבי היו עורכי דין, ברור לי שזה לא קביל אם מעמידים מישהו למשפט, אם זה היה כך כל בנאדם קצת כריזמטי היה יכול להיחלץ מאישום של רצח], בוצע כאן לינץ', רצח אופי של WB עם התעלמות מוחלטת מכל הטענות שהוא העלה על דפי הגלוב. אני מזכיר שוב פעם, כל זה במקרה שמתעלמים מהמאמרים שלא קראתי. מתוך אמונה שאתם לא משקרים לי, והמאמרים שלו צריכים להיגנז וכו', אני שוב פעם, מודה בטעותי, ובהפסדי. יובל, האם אתה מרוצה?

  21. עם כל הכבוד הגיע הזמן להתחיל לסגור את הדיון הזה. דיון שהסכנה בו היא האינטילגנציה והרהיטות שניחנו בה זוג הבלוגרים הללו. מבעד למילים הם מנסים להצטייר כקורבונות, מבקשים שנרחם עליהם. ובעודי קורא את אותם מתגנבים רחמים בין רגשות החלחלה. הם מנצלים רחמים אלו כדי לזכות לסמפטיה וסוג של לגיטמציה. כאילו אומרים "אל תסכימו איתנו, אך הבינו אותנו"

    לכו אחורה לפוסט הגזענות של זורבבלה. דמינו לכם דיון בתגובות. דיון מנומס, עיניני ורהוט. על אם ערבים הם מסריחים או לא. דיון זה לא היה משיג כותרת ראשית בידיעות. אבל בהחלט היה גורם ליו"ר ולסגניו להתפקע עד מהרה.

    כמו שלינוי כתבה אסור להתבלבל כשהרפש מתעטף בגלימה מקטיפה.

    זה מזכיר במידה גם את נאומו של אחמדיניקוף המדבר בנעם על דמוקרטיה. כשהוא מחזיק מאחורי גבו קילשון. מי שמשחק בדמוקרטיה כי לפגוע בה לא יכול להיות שותף במשחק. בדיוק כמו מי שחוסה תחת חופש הביטוי כדי לנצל חסרי ישע שלא יכולים כלל להתגונן ולהתלונן.

  22. יובל

    WB – מהרגע שאתה מארח ומתרגם טקסטים שקוראים בדיוק לזה, ברגע שאתה מרים פורום שכל מטרתו לכנס פדופילים הדנים (בין השאר) מהי האתיקה הנכונה “לאהוב ילדים” (כן בכוח, לא בכוח, כן דיסני, לא דיסני) אני מטיל ספק גדול בכל מה שכתבת אצלנו. בניגוד לחלק מהמגיבים, אני קראתי כל מילה אצלך באתר ואני מודיע לך שאתה לא יכול לאחוז את המקל משתי קצוותיו – למרות שאתה מאוד משתדל.

    בשלב הזה, אם לא אכפת לך (וגם אם כן), אודה לך. אתה מוזמן להמשיך ולעדכן את הבמה שיצרת לעצמך – עד שמישהו יעצור אותך. הגלוב מפסיק לשמש כצינור להפניית גולשים עבורך.

    תודה ויום טוב.

    אם היית מסכל על אותו טקסט בודד שאתה מדבר עליו שוב, היית רואה שכבר הכותב עצמו מודיע שם שזה בכלל לא משתלם לפגוע בילדים, ובכל מקרה, המטרה בהעלאת הטקסט הייתה אחרת לגמרי, כשהתייחסתי לנקודות שונות בו. אותו הטקסט ירד לעריכה מחדש. כל מטרתו של הפורום היא לא לדון באתיקה הנכונה לאהוב ילדים, אלא לספק מקום לאוהבי ילדים להתבטא, ואם כבר… נושא הקוד האתי דיבר על איך לאהוב ילדים בלי לפגוע בהם, כשכבר על חלק מהטענות נאמר בפורום שהן רק היפותטיות כי הן לא בהכרח מתיישבות עם החוק והמוסר.

    אם קראת כל מילה באתר, הייתי רוצה לדעת בדיוק איך המאמרים "תסביך שרק שרק", "השד בארון", "על אהבת ילדים" ו"טיפול אמיתי בפדופיליה", שהם בעצם כל שאר המאמרים שהעליתי לאתר, פוגעים בילדים?

    באמת שאם חשבת שאני רוצה את הגלוב כאמצעי להפניית גולשים, אז טעית טעות חמור. באמת שלא עניינו אותי במיוחד אלפי הגולשים שנכנסו לאתר בימים האחרונים.

    נראה שאתה ממשיך להתעלם מההצהרה שפרסמתי. מסתבר שאחרי הכל, אתה לא מתנגד אלי כי אתה חושב שאני תומך במין עם קטינים, אלא כי אתה פשוט מזועזע רק למשמע הביטוי פדופיל, וכל טיעון הגיוני שאביא, פשוט לא יעשה לך את זה.

    השדון האגדי

    גם אני, מעצם החשיבה שאני דן על פדופיליה מחליאה אותי, מגעילה אותי ומה שWB יכתוב לא ישנה את דעתי בנוגע לפדופילים. יש להם סטייה מינית אשר צריכה טיפול. כל הניסיון לערב את החברות בעבר אשר שם לא התנגדו לפדופיליה ולקיום יחסי מין עם ילדים לא עובדת עליי, זה שאין כל ספטום לכך שאנשים שם יצאו “בסדר” למרות שהיה שם פדופיליה לא אומר לי כלום.

    יש סתירה ברורה בין מה שכותב WB לבין מה שנכתב באתרו, ניתן להבין באופן ברור שאתרו אשר ירד תמך בפדופיליה והביא לידי ביטוי גם מדיניות לפדופיליה בישראל, או איך בעצם לאהוב את הילדים.

    אני לא מאמין שהתירוץ העלוב של “זה שאני אוהב ילדים, לא אומר שאני נוגע בהם” כי אני לא מאמין שבנאדם יכול לדחות את הסיפוקים הרגשיים שלו עד אין קץ, באיזשהו שלב כל פדופיל יצטרך סיפוק. כלומר, יפגע בילד בישראל.

    אני נחרד מלחשוב שהבן שיהיה שלי, אולי יהיה זה שיותקף ע”י גולש צעיר אשר הוא פדופיל וקיבל לגיטימציה מהאתר של WB, וזה לא רחוק מהמציאות.

    זה שהאתר נותן תמיכה לפדופילים כדי לעבור יום, זה כבר לא בסדר. כי אולי יהיה להם יום טוב למחרת, כי הם לא הצליחו לדחות את הסיפוק.

    אני מסכים שפדופיליה היא דבר שצריך טיפול, העניין הוא שאנחנו חלוקים על איזה סוג טיפול מדובר. יש את אלו שיגידו שהטיפול היחיד שבילי הוא כסא חשמלי, או שאם יחליטו לחנון אותי אז תא גז או כיתת יורים.

    אני לא מנסה לבסס את עצמי על כך שיחסי מין עם ילדים פעם הותרו והיו דבר מקובל, ולהיפך, אני אומר שגם אם פעם זה היה אפשרי, היום זה לא אפשרי ולא מוסרי! הדבר היחיד שזה יכול לעשות זה נזק לילד, לאוהב הילדים ולחברה.

    לפדופיל, כמו לכולם, יש יצר מיני. אבל האדם הוא לא כולו רק מין, וכשיש קונפליקט בין היצר המיני למוסר, ולכללים של החברה, ולרצון להיות מקובל בחברה וה… אני מנסה לעזור לאותם אוהבי ילדים, להטות את זה לכיוון השני, כי הדבר האחרון שאני מעוניין בו הוא פגיעה בילדים.

    –יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שבאמת היו לי יותר תכנים לא ראויים משחשבתי, ואם תודיע לי על אלו בדיוק מדובר, אני אשמח להוריד/לערוך אותם כך שלא יהיו בהם יותר הצהרות שעשויות להיות מעודדות יחסי מין עם קטינים.

    ואם זה מעניין אותך, אני אפילו אשמח לעבוד עם הרשויות, על מנת שיוכלו לעזור לי לטפל בחומר לא חוקי או לא ראוי שעשוי להגיע לאתר או לפורום בלי שאשים לב.

    ניצן Vaiden

    אני חושב שלאורך כל הדיון הולך WB סחור סחור מסביב לנקודות החשובות באמת, אבל שומר מהן מרחק בריא, וכל שאר המגיבים נסחפים אחריו.
    WB מדבר על אהבת ילדים, עד כדי כך שהוא טוען שלאוהב ילדים יש יתרון בטיפול בילד על פני אדם רגיל. זה כמובן סחף את הדיון למחוז הצפוי של קיום יחסי מין ויחסים אינטימיים עם ילדים. נראה לי שלכך בדיוק התכוון WB – הדיון ברמת יחסי המין מרחיק אותנו מרחק בטוח מהנקודה האמיתית והיא “מה היא אהבת ילדים”.

    נהיה רציניים. פדופיליה לא פוגעת באף אחד. אונס כן. פדופיל הוא לא אנס.

    הריחוק הזה מאפשר ל-WB להציב טיעונים שעל פניהם נשמעים תקפים, כגון הסיבה שבגללה הוא נמנע מללכת לטיפול. לטענתו, מטפל עלול לדווח כגורם מזיק לילדים, למרות שהוא אינו כזה. הוא רק אוהב אותם, הוא לא רוצה לאנוס אותם.

    אבל WB הוא אכן גורם מזיק לילדים, גם אם הוא לא נוגע ולא יגע בהם לעולם. גם אני, במקרים מסויימים, אוהב ילדים (כל עוד הם מצליחים לשבת 10 דקות בלי לעצבן אותי). אבל האהבה שלי היא מהסוג שבין בוגר לילד. WB מנסה לכפות על הילדים את האהבה שבין בוגר לבוגר, שהיא זרה להם, זרה לעולמם, מדברת בשפה שהם אינם מבינים ואינה מבינה את שפתם. הקודים של האהבה הזאת שונים מאוד מהקודים המקובלים בעולמם, ואין שום דבר שבעולם שיסגור את הפערים הללו. אני חושב ש-WB, ביכולות רטוריות לא מבוטלות, הרחיק אותנו ככל האפשר מהנקודה הזו, משום שהיא מובילה למסקנה הברורה הבאה: זה הופך אותו לגורם מזיק שיש להרחיק מילדים, בלי שום קשר להאם הוא נוגע בהם או לאו.

    אני לא פירשתי בשום מקום את המילה הסכמה, וגם את המילה אהבה לא פירשתי.

    והוא עשה בחוכמה, משום שפירוש המילה אהבה היה שומט באחת כל אצטלה של לגיטימיות מדבריו.

    אבל הוא כן החליק לפחות פעם אחת:

    אני יודע שאותם ילדים שאני אוהב כמעט אף פעם לא יצליחו לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותם.

    המשפט הזה מלמד אותנו ש-WB אכן ער להבדל שבין האהבה שהוא מנסה לכפות על הילדים, לבין זו שנכונה לעולמם. לא רק שהוא ער לכך, הוא גם מקווה שאולי, יום אחד, הילדים הללו יוכלו לסגור בעצמם את הפער. המילה “כמעט” גרמה לי לצמרמורות.

    WB הוא גורם מזיק שיש להרחיק מילדים. דווקא בגלל, ולא למרות, שהוא “אוהב” אותם.

    אני מעריך מאד את התגובה הזו, כי זו אחת התגובות הבודדות שמבקרת אותי על דברים שאמרתי באמת, ואני אענה עליה.

    ניצן, כתבת שאני מנסה לכפות על ילדים אהבה שבין בוגר לבוגר, כאשר זה לא נכון לחלוטין. דבר כזה לא יתרחש, ילד לא מסוגל לדבר כזה, וכל נסיון להכניס ילד לדבר כזה יהיה מסוכן חוקית ומוסרית.

    לא, הכמעט לא הייתה החלקה, ציפיתי להשאל על ה"כמעט" הזה, ואני שמח שהחלטת לשאול.
    מקרים כאלו כן קורים, זה נדיר, אבל זה קורה. לא דיברתי על תקווה כלשהי שיש לי, דיברתי על בעיה חמורה מאד. אותו כמעט מייצג ילדים שבאו ממשפחות בעיתיות, אלו שלא זכו ליחס האבהי הנכון. הם מחפשים את תשומת הלב הזו, את החיבה- במקום אחר, והמקום הכי קל למצוא את זה, נמצא אצל מי שמוכן להעניק לילד את תשומת הלב הזו מלכתחילה, שבדרך כלל הוא אוהב הילדים.

    מדובר פה באשליה עצמית של הילד ושל המבוגר.
    הילד זוכה לכאורה בתשומת הלב האבהית שלו, אך אוהב הילדים, מאמין שהילד אוהב אותו מבחינה רומנטית, ובצורה הזו הקשר מתפתח לנקודות האלו.

    זהו מקרה חמור שדורש טיפול מקצועי, ובהחלט לא מבטא את התפילות שלי לכך שיום אחד ידפוק אצלי בדלת ילד ויגיד את שלוש המילים.

    רועי

    יובל, אני מודה, נפלתי בפח. אתה צדקת. אני הפסדתי. אבל דבר אחד אתה חייב להודות- אם מבטלים את הקיום של כל המאמרים באתר, ומסתמכים אך ורק על הדיונים שהיו בפוסט המקורי[אבי וסבי היו עורכי דין, ברור לי שזה לא קביל אם מעמידים מישהו למשפט, אם זה היה כך כל בנאדם קצת כריזמטי היה יכול להיחלץ מאישום של רצח], בוצע כאן לינץ’, רצח אופי של WB עם התעלמות מוחלטת מכל הטענות שהוא העלה על דפי הגלוב. אני מזכיר שוב פעם, כל זה במקרה שמתעלמים מהמאמרים שלא קראתי. מתוך אמונה שאתם לא משקרים לי, והמאמרים שלו צריכים להיגנז וכו’, אני שוב פעם, מודה בטעותי, ובהפסדי. יובל, האם אתה מרוצה?

    נפלת בפח? איזה פח בדיוק?
    לא טמנתי לך שום פח, וכך גם לכל אחד אחר. הטיעונים שלי, שהעליתי פה, הם מאה אחוזים אני, והאמונות שלי. אני מודה, שיובל צודק לפחות בנושא אחד- בעובדה שהיה באתר שלי קישור למאמר שבנקודה מסויימת באמת נראה מטיף לקיום יחסי מין עם ילדים, אך מאמר זה הורד לעריכה מחדש.

    אבל מצד שני, מדובר על מאמר אחד, כאשר כל המאמרים האחרים דנים בנושאים אחרים, ומתייחסים לנקודות אחרות שלא קשורות לגיל ההסכמה, וניתנים להבנה שכזו רק על ידי סילוף והוצאה מהקשרם, כמו שבאמת נעשה.
    אשמח אם תקרא את התצהיר שלי.

  23. WB – אני מקווה שבאת על סיפוקך בתגובה הזו כי זו תהיה תגובתך האחרונה בגלוב. יתכן שאצור איתך קשר בהמשך כדי לעקוב אחר הסיפור שלך עבור העיתון (ותחליט אם אתה מעוניין לענות לי או לא) אבל יחסינו בגלוב הסתיימו.
    פתח מחדש את הפורום אצלך באתר ומי שירצה לדבר איתך ידע איך למצוא אותך.
    אני חושב שקיבלת במה נאה וחופשית לגמרי להסביר מכל הכיוונים את עמדותיך.
    לא תוכל לחדש לנו עוד דבר.
    תודה רבה ושלום.

  24. יובל, ראשית תודה על שנתת במה ציבורית לדון בה בנושא.
    מכיוון שאתה לא מעוניין להמשיך את הדיון באתר, אני יכול להבין למה, אני רוצה להזמין את כל המעוניינים להמשיך בדיון הזה אצלי.

    בברכה,
    לואיס

  25. נורא מעניין לדבר על חופש ביטוי. אבל יש פה גם מהות, שהיא חשובה. מה שנחשף הוא לא רק מתן הלגיטימציה לכאורה לפדופילים – אלא גם חלק מהתופעה עצמה.
    אני מאמינה לרוב הדברים שWB אומר, ובכל מקרה הוא באופן אישי והאתר שלו פחות מפחידים אותי מהתמונה שהוא מתאר: שיש הרבה יותר פדופילים ממה שאנחנו חושבים, שהם נמצאים הרבה פחות בשוליים ההזויים ממה שאנחנו רוצים להאמין, שהם מסוכנים ברמות שונות. נשמע לי סביר (לראשונה, אני מודה) שלא כולם אונסים ילדים. איכשהו זה לא גורם לי להרגיש יותר טוב בקשר לזה, אבל חשוב לי לדעת את זה.
    בין אם אתם חושבים שהאתר הזה לגיטימי או לא, אולי זאת הזדמנות טובה להוציא את הראש מהחול. חופש הביטוי הוא עדיין הבעיה המשנית בכל הפרשה הזאת.

  26. לקחתי חלק בדיון שהתפתחת אצל ולווט. מודה (בפעם החמישית), הנושא מסעיר אותי ומטריד את מנוחתי ועל כן, חזרתי פעמים רבות לפוסט ההוא של דבורית. בשלב מסוים, כשראיתי את תגובתו של דרור הבנתי שהויכוח מיותר. אנשים לא קראו אפילו אות אחת וכבר זועקים בשם חופש הביטוי. ובכן, יש דברים שגם חופש הביטוי לא יכול להם, אבל אני כנראה מיושנת. וכל הכבוד על החשיפה ולשרון על התלונה במשטרה.

  27. אין ספק שפדופיליה היא מחלה, אבל התעלמות ממנה אינה פותרת דבר.

    גם אם אני אחלוק על דעותיו של WB לגבי איך פדופילים צריכים לעזור לעצמם להמנע מהדרדרות למעשים לא חוקיים, אין ספק שהם זקוקים לפורקן כלשהו של רגשות ולאוזן קשבת.
    אין לי ספק לגבי אמיתות ההצהרה של WB כי פדופילים אינם מסוגלים למצוא אוזן קשבת ראויה בחברה, וכי הקהל שהכי קל להם לדבר איתו להפתח אליו הוא פדופוילים אחרים.

    כמובן שאז מגיע אדם זר, רואה קבוצה של פדופילים מסתודדים וצועק חמס "האיכה, קבוצת פדופילים מסתודדים לגבי דרכים חדשות לאנוס ילדים!".
    די ברור מעבר לשערורייה הראשונית, שאין דבר בגו. שהרי אם היה פה תוכן המעודד או מתעד ביצוע מעשים פדופיליים אז זה היה צף למעלה, וזה לא קרה (מעבר למאמר שהחל את הכל).

    גם נסיון של חבורה של אנשים שמודעים למחלה שלהם, לקבוע "חוקה לפדופילים", ולבחון בעיני עצמם מה עשוי לגרום להם להחליק ומה לא, הוא אינו רע מיסודו, ובהחלט אינו עבירה על החוק.

    מעבר לנסיון להפחיד את WB ולגרום לו לחזור למאורה (מה שבבירור לא עבד), לא נראה כי היה פה מעשה חכם או מעשה גבורה גדול.

    גם WB וגם יובל הציגו אחידות בדעותיהם והסבריהם, והאמת שאני נוטה להאמין יותר לWB שנעשתה כאן הגזמה מסויימת, וברור לי להבין למה אדם מהשורה נהג כמו שיובל נהג, והבין את מה שיובל הבין. סביר להניח שגם אני בקריאה ראשונה הייתי חושב אותו דבר, ומגיב בצורה זהה.

    עם זאת, אני נוטה להאמין שאם היה שם באמת דבר הקורא למימוש פדופיליה, WB לא היה יוצא מגדרו להגן על עצמו במשך מספר ימים, ולא היה בעל מצפון מעוות מספיק כדי לשקר לגבי מה שהוא עשה. אם WB היה חושב שמשכב עם ילדים זה בסדר, אז הוא היה אומר את זה ומגן על זה באותה חריפות שהוא הגן על עצמו כאן. קשה לי להאמין שהוא השקיע מאמצים כה רבים בלהציג כאן עמדה שקרית ולא נכונה. הרי קל מאוד לבדוק את זה כשהאתר יחזור, וחוץ מזה – למה לו בכלל לטרוח?

    אני חושב שהנושא לוהט מדי בעורקיהם של הרבה אנשים מכדי שהם יוכלו לשפוט בצורה כנה את הטענות של כל צד. לדעתי כל עוד קיימות תגובות בנושא, צריכה לעמוד ל-WB הזכות לענות, כל עוד הוויכוח אינו גולש לשאר דפי הגלוב, אבל זכותו של יובל לבקש אחרת.

    התגובות הארסיות (אך מנומסות) של יובל ל-WB ולרועי לא הציגו אותו באור טוב, וצר לי שיובל בחר להתנהג בדרך צדקנית מתוך שכרון מוסרי, במקום להביא הוכחות או טיעונים משכנעים משלו.

  28. אישית אני בעד צנזורה עם שיקול דעת שאינה מבית היוצר של ש"ס לאתרי פורנוגרפיה באינטרנט (ופורנוגרפיה בעיני זה לא הפסל של דויד ולא אתרים שמסבירים איך מלבישים קונדום וכד'). פורנוגרפיה כפי שאני תופסת אותה לא שונה במהותה מהסתה נגד נשים, דהומניזציה שלהן.
    לא נתפס בעיני שבעולם רווי מעשי אונס לכתוב "אונס" בגוגל משמעו שיופיעו לך ים של סרטי פורנו שמציגים אונס נשים, ילדים ובע"ח (לכאורה או שלא לכאורה).

    ומצד שני –
    אתרים שמטרתם תמיכה נפשית יש להם מקום לביטוי ברחבי הרשת.
    גם פדופילים, כל עוד אינם מסיתים לאונס, רשאים להתבטא ברשת ולבטא את קולם שלא נשמע מתוקף היותם בני אדם. יש לגנות את האונס ואת החומר התאורטי לאונס (פורנוגרפיה) אולם פדופילים שלא מממשים את העדפותיהם המיניות אינם אנסים ואינם חולים אלא בני אדם שמתמודדים עם מצוקות קשות על בסיס יומיומי שזקוקים לתמיכה, לאוזן קשבת ולעיתים קרובות גם לעזרה מקצועית.

    ואני נוטה להסכים עם סירו שכתב בסוף הודעתו –

    "התגובות הארסיות (אך מנומסות) של יובל ל-WB ולרועי לא הציגו אותו באור טוב, וצר לי שיובל בחר להתנהג בדרך צדקנית מתוך שכרון מוסרי, במקום להביא הוכחות או טיעונים משכנעים משלו."

  29. Anne וסירו – אם אתם חושבים שאני מתכוון להביא "הוכחות או טיעונים משכנעים" שמבהירים מה הבעייתיות בטקסטים המסבירים מדוע קיום יחסי מין עם ילדות בנות 5 אינו גורם להן לכל טראומה, נהפוך הוא! הוא עושה להן טובה! – הגעתם למקום הלא נכון. אני נורא מצטער אבל אין לי כוונה לשתף פעולה עם הדיון הזה ואם זה עושה אותי "שיכור מוסרי", so be it.

  30. יובל, אתה הולך סחור-סחור במקום להדרש לנקודה העיקרית כאן — האם לדעתך אתר תמיכה לפדופילים הוא פסול מעיקרו או לא.

  31. ירון – אולי זו הנקודה העיקרית בעיניך. לא בעיניי. ואם עוד לא הבנת, אני לא ממש מרגיש שאני חייב לך איזשהי תשובה, אז גש לחקור מישהו אחר.

  32. נהוג שכאשר אתה מאשים מישהו בהאשמות חמורות כל כך, אתה גם מגבה אותן. בינתיים הועלה כאן מופע אימים של השתלחויות מצידך, שנענו בצורה שקולה ומנומסת להפליא ע"י WB.
    אתה לא חייב לי שום דבר, כמובן. אבל אני מניח שאתה מעוניין לשכנע את הקהל בצדקתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: