1. מניית גוגל חצתה את קו 600 הדולר למנייה. המשמעות היא שמאז שהחברה הונפקה ב-2004, זינקה מניית החברה ביותר מ-600%. זה 600% בשלוש שנים.

(למעלה. למעלה! למע-לה!!)

אין ספק שמי שהשקיע במניית גוגל עשה עליה סיבוב נאה, וזאת בלשון המעטה. ועדיין אני מודה שכבר אין לי סבלנות לראות מה יקרה כאשר הדבר המנופח הזה יתפוצץ. כן, נתוני החברה מרשימים ביותר, כן, ההכנסות כל הזמן צומחות ושוק הפרסום באינטרנט נמצא רק בחיתוליו וכל הג'ז הזה ובכלל יש מי שטוען שגוגל שווה 2,000 דולר למנייה. הכל נכון. ועדיין אני אומר, החגיגה הזו שמלאה לא רק בנתונים אמיתיים אלא גם (ולא מעט) בהרבה אוויר חם, תיגמר מתישהו ואז לא כדאי יהיה להיות בסביבה; כשזה יתפוצץ – זה ישפריץ לכל הכיוונים.

2. שגיא חמץ, מנכ"ל בלינק, החברה שאחראית על הופעת כל הבלוגים הארגוניים שצצו להם בשנה האחרונה בישראל, מסביר לדורון אביגד מ"גלובס", מדוע יש לברך על הופעתו של הבלוג של חברת "טיב טעם":

נכון לא מדובר בבלוג של יובל דרור, ימי גליק או זרובבלה שכותבים מהרהורי ליבם ללא מחסום וחסם, אבל מדובר בצעד גדול לארגונים שרגילים לעבוד עם ספינים ושטיפה של המדיה במסרים.

כמובן שהמשפט הזה פתוח לפרשנויות:

א. "נכון שהבלוג של 'טיב טעם' לא כותב על יפנים, ועדיין!".
ב. "למרות שבבלוג כותבים כמה אנשים ולא כולם אישיות של המנכ"ל, הוא ראוי!".
ג. "נכון שלא כותבים פה על אורז, אלא על בשר, ואף על פי כן!"
ד. "נכון שעוד לא כתבנו שהערבים מלוכלכים, אבל… אבל… אבל… בכל זאת!".

3. אורלי יקואל, אישיות אינטרנט המוכרת לחברות סטארט-אפ רבות הפועלות במרחבי הווב 2.0, מפעילה בלוג פופולארי המכסה את התחום. באחרונה היא הגיעה למסקנה שכמות חברות הסטארט-אפ המנפקות מוצרים-יישומים-שירותים ושאר ירקות 2.0 בישראל היא כל כך גדולה, שהגיע הזמן להקדיש להן תשומת לב מיוחדת ונפרדת. אי לכך, היא הקימה בלוג שיכסה את התעשייה המקומית. בכך היא מצטרפת לימי גליק (זה מהסעיף הקודם) שמכסה את התחום כבר זמן רב ובהצלחה בלתי מבוטלת.

למרות שנראה ששוק הבלוגים שמכסה את תחום הווב 2.0 מתחיל להיות צפוף לא פחות מהחברות הפועלות בו, אני בטוח שחברות ישראליות רבות לא יתנגדו לקבל חשיפה על גבי פלטפורמה נוספת ולהשתמש במידת האפשר ברשת הקשרים של יקואל.