17 מחשבות על “מה יהיה עם חופש הביטוי הזה?

  1. נראה לי סביר שידרשו ממנהל שלא יתבטא נגד החברה שבה הוא עובד או לקוחותיה. מצד שני, כמה אופייני לענף הפרסום עתיר האגו, שהפתרון הוא פיטורים מיידיים במקום למצוא איזו פשרה.

  2. הבנאדם כתב בדיוק מה שחשבתי על העניין. והוא סך הכל אמר- נוחי דנקר, האמא של אלוהים, יותר חזק מרפי גינת, עם כל תאריו ופעליו, ולכן כלבוטק לא יוצאת כנגד שופרסל.

    ובקשר למה שהוא טען, לי יש עוד טענות[רציתי לשלוח פוסט אורח בנושא]:
    -האם בדקו את רמת הקוליפורמים בקרח?[היה מחקר של ילדה בארה"ב ליריד המדע הביתספרי שבו היא בדקה ומצאה שבקרח של מקדונלד, יש ריכוזים מטורפים של קוליפורמים, בעוד בישורתי מקונלד אפשר ללקק ת'אסלה ולצאת בלי כלום]
    -האם הם באמת בדקו את רמת הקוליפורמים בכל מקום אחר?
    -בכלל, כל המשדר הוא הקדיש 10 שניות להגיד שהקוליפורמים וכל החרטא נמצא בבשר רק כשהוא חי, ואחרי הכל, מי אוכל בשר חי? למרות שעכשיו כשאני חושב על זה, ציבור אוכלי הסטייק טרטר נממצאים בסכנה. אחרי שהוא אמר שאם לא אוכלים בשר חי הוא טרח גם למצוא שלל דרכים משעשעות שבה הבשר הנא יכול לגעת בסלט, או בפיתות.
    -הוא שכח את הדבר החשוב ביותר- דיווח על נפגעים. אני לא זוכר שראיתי עדות של מישהו אחד שנפגע.

  3. נשמע קצת "האח הגדול" העניין הזה של "למי שייכות המחשבות", רק שלמען הסדר הטוב, כאן לא מדובר על מחשבות אלא על ביטוי ופרסום שלהן בעולם החיצוני.

  4. אותי שימח לגלות שאם יש לך את האופציה לומר לו "הלילה אתה ישן על הספה בסלון" אז לחופש הביטוי שלך יש פוטנציאל מרשים של חמישה חודשים.

  5. ר"ש:

    נראה לי סביר שידרשו ממנהל שלא יתבטא נגד החברה שבה הוא עובד או לקוחותיה.

    גם אם נראה סביר שידרשו ממנהל שלא להתבטא נגד החברה בה הוא עובד, נראה לי סביר שלא כך בהכרח המצב לגבי לקוחותיה. מה עוד, שהוא אומר את הדברים כאדם פרטי. מה עוד, שמי שעובד במשרד פרסום, קרוב לוודאי שכמעט כל החברות במשק (טוב, המרכזיות במשק), הן או לקוחות של המשרד, או מתחרות של לקוחות במשרד. אז על מה בעצם יכול עבוד משרד פרסום להתבטא?
    ואחרון, אני מניח שסלקום היא הלקוחה של משרד הפרסום ולא נוחי דנקנר. כן, ברור שבמציאות אין הבדל. זה רק מחזק את הדברים שלו…

  6. זה מה שקורה שאגו מנופח (פרנק) נפגש עם אגו גראנדייוזי (שילוח) – אין מקום לכולם.

    הבעיה היא שבקפה מתעסקים בעיקר בניפוחי אגו: כמה צפיות? כמה תגובות? מי ראה? מי קשר? מי ציטט? ופרנק הפך להיות קורבן של האגו שלו שרצה יותר ויותר ויותר. ובדרך הוא שכח שהוא גם המנכ"ל של משרד הפרסום הגדול בארץ ולא עוד תואם ולווט…

  7. חנן, הוא לא ממש פוטר בגלל הפוסט אלא בגלל הפולו-אפ לפוסט בידיעות. הפוסט רבץ שלושה ימים באתר מבלי שיקרה לו דבר. ביום השלישי, כשצוטט בידיעות אחרונות, הוחלט לפטר. אין לי מושג אם שילוח קרא את הפוסט הזה לפני שעבר לפרינט, אבל נדמה לי שלא פזיז להניח שאלמלא היה מצוטט – הרעש היה קטן בהרבה.

  8. איתמר (7) – אם היה מדובר בעובד זוטר, הייתי מסכים איתך. במקרה הזה, אפשר לומר (לא יודע אם זה נכון, אבל אפשר לומר) שהוא פוטר לא מפני שאמר את הדברים, אלא מפני שכמנהל בכיר במשרד, מצפים ממנו להבין שהוא לא אמור לפרסם דברים כאלה.

  9. הי,
    אנחנו מדברים פה על פרסומאים. במדד המקצועות המזיקים ביותר הם נמצאים הישר במקום השני מייד אחרי סוחרי נשק. עו"ד (חוץ מיונתן) נמצאים על סקאלה אחרת. אז על מה הבכי – עובדים במקצוע שגורם נזק לעולם כולו, שמנהליו הבכירים הם אנשים ברמה מוסרית של סוחרי נשק, ועוד מישהוא מתפלא שמפטרים אותם על כך שמשהוא לא מוצא חן בעיני הבוס?

  10. עשרות אלפי אנשים עובדים אצל דנקנר לבדו. נראה לכם לא מנומס שהם ומשפחותיהם יעירו שאולי כדאי לבדוק מדי פעם מה קורה בחברות שבשליטתו, המשפיעות על מאות אלפי אנשים.
    תגידו לי, אתם השתגעתם? מי יוכל להעיר פה משהו? רק הילד מ'בגדי המלך החדשים'?

  11. איתמר – הבלוג שלו לא נקרא כי הוא "אדם פרטי", אלא בגלל שהוא מנכ"ל של משרד הפרסום. לביסוס טיעוני: הבלוג הוא תחת אצטלת הטוש, ולא תחת בלוגריה חופשית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *