מתי הם נושמים?

בימים אלו יוצא לי לקרוא הרבה את פייר בורדיה (Bourdieu), אחד הסוציולוגים הבולטים במאה האחרונה שהתיאוריה שלו הותירה אחריה שובל של מעריצים ובצדק. כפי שניתן להבין משמו הפרטי של האיש, פייר, הוא נולד בצרפת. מכיוון שהוא נולד בצרפת הוא כותב כמו צרפתי. מכיוון שהוא כותב כמו צרפתי, מדובר בתענוג צרוף לקרוא אותו. הנה דוגמית קטנה:

Because they tend to reproduce the regularities immanent in the conditions in which their generative principle was produced while adjusting to the demands inscribed as objective potentialities in the situation as defined by the cognitive and motivating structures that constitute the habitus, practices cannot be deduced either from the present conditions which may seem to have provoked them or from the past conditions which have produced the habitus, the durable principle of their production.

(מתוך: The logic of Practice, עמ’ 56).

מעבר לעובדה שכל ניסיון להבין מה בדיוק בורדיה אומר כאן ידיר שינה מעיניכם (או ההפך: יפיל עליכם תרדמת עמוקה), אני שואל ובאמת מנסה להבין, מתי הצרפתים האלו נושמים? לא, באמת. לא מלמדים אותם בבית ספר לשים פסיקים, איזה מקף אחד או שניים, אולי נקודהפסיק קטן. איך אפשר לקרוא את המשפט הזה, שרק בסופו מופיעה נקודה, בנשימה אחת?

אני מכריז בזאת על מתן פרס בגובה של 3.5 שנדיבריליון דרכמות פלוס אות הלגיון הצרפתי למי שיקשר לקובץ אודיו בו הוא נשמע מקריא את הפסקה הזו בנשימה אחת. פרס תנחומים בגובה של 114 דרכמות ינתן למי שיצליח לקרוא בנשימה אחת עד לפסיק הראשון.

עדכון: יניב גבאי-מילר (תגובה 16) זוכה בפרס בגובה 3.5 שנדיבריליון ובאות הלגיון הצרפתי.

אנא פקסס למשרדי הקונצרן את פרטי חשבון הבנק שלך, פלוס סיסמה, פלוס תעודת זהות פלוס מסמך המאפשר לקונצרן למשוך ולהכניס כסף לחשבונך (זה רק מטעמי נוחות, כן) ומיד נעביר לך את סכום הזכייה בפרס.

26 מחשבות על “מתי הם נושמים?

  1. יחסית לצרפתים בורדייה דווקא בסדר. אמנם כותב במשפטים שלא נגמרים אבל רוב המילים שלו היו מוכרות לאנושות גם לפניו.

  2. כן זה נורא נחמד לצחוק על זה אבל תכלס אפשר למצוא מספיק אקדמאים מהרבה מדינות אחרות ותקופות אחרות שכותבים ככה. מה עוד שלמנוע דברים כאלה זה התפקיד של העורך של הספר ולאו דווקא של הכותב עצמו. מה עוד שאתה בכלל מתבסס על תרגום ואתה לא יכול לדעת איך המשפט הזה נראה במקור. בקיצור, היית יכול למצוא קורבן יותר מוצלח…

  3. אורי – לול! קרעת אותי.

    א’ נדב – יקירי, אני לא “מחפש קורבן”. אני מחפש לקרוא את המשפט ולהבין אותו. זה בסדר מבחינתך או שזה מעליב אותך כצרפתי?

  4. יובל (2), נכון, התבלבלתי.
    אני תמיד מתבלבל בין שניהם, היום במשך איזה רבע שעה חיפשתי את ‘על הטלוויזיה’, לפי בודרייאר, עד שפתאום נפל לי שזה לא הוא שכתב את זה אלא בורדייה.

    (וחיפשתי על המדף בבית כלשהו, לא במערכת אל”ף, לכל המתחכמים)

  5. את “על הטלוויזיה” קראתי ממש בזמן האחרון ואני חייב להודות שכעיתונאי מדובר בטקסט מטלטל בחדות האבחנה שלו. אם הייתי יכול הייתי רוכש אותו לכל עיתונאי באשר הוא.

  6. אני מפתחת כלבת מהעצבים של מאבק עם טקסטים כאלה. אתה טוחן אותם, משפט-משפט, מפענח וכותב לעצמך בצד מה כל ממותת מילים כזאת אומרת בשפה פשוטה – ואז אתה מבין שזה עתה שלחת אל מותם כמות נאה של תאים אפורים לטובת קונספט שאפשר היה להסביר במשפט אחד או שניים.
    גם כשמדובר ברעיון הכי אלגנטי, מרתק ומורכב, אפשר להביע אותו בצורה בהירה ולינארית יחסית. ההתעקשות להחביא כל דבר מתחת לעשר שכבות בלתי חדירות של אזבסט מילולי היא בעיניי סתם מאניירה אקדמית מיותרת. כל עניין ה”חפש אותי” הזה, רבאק, תגידו כבר מה שאתם רוצים לומר כדי שאני אוכל להשתמש בשאריות הקשב והריכוז שעוד נותרו לי לצורך עיסוק ברעיון, במקום במשחקי תופסת.

  7. לפי תרגום אוטומטי מפה
    בעברית זה לא משתפר:

    “כי הם נוטים לשחזר את הקביעויות טבועים בפנים בתנאים שבהם העיקרון הגנרטיבי שלהם יוצר בזמן שמכוון לדרישות רשם כ/כפי שכוחנויות אוביקטיביות במצב כמוגדר על ידי ההכרתיות ומניעות מבנים שמהווים ההאביטאס, תרגולים לא יכול להיות מוסק או מתנאי המתנה שיכולים כנראה להרגיז אותם או מהעבר מאלפים איזה ייצר את ההאביטאס, העיקרון העמיד מהיצור שלהם”

  8. יובל – לא, זה מעליב אותי כמי שאוהב לכתוב ג’יבריש ארוך, מסורבל ובלתי מובן.

    וברצינות – אתה לא “מחפש לקרוא את המשפט ולהבין אותו”, כי, קודם כל, זה לא באמת משפט כזה מסובך למי שקצת בקיא בתחום הזה, ואני מניח שאתה מספיק בקיא בו, וחוץ מזה זה שתשמע מישהו מקריא אותו בנשימה אחת זה ממש לא מה שיעזור לך להבין אותו. אז בקיצור, אין צורך להיתמם. זה סבבה שאתה מחפש משהו להסתלבט עליו, אתה יכול להודות בזה, פשוט אמרתי שהיית יכול למצוא קורבן יותר מוצלח.

  9. וואלה, עלית עליי. סתם, זה לא היה בקטע של לריב. נראה לי שאתה גומר אותי במכות. זאת אומרת, אני יודע שההערה שלי היתה קצת קטנונית, אבל זה לא היה סתם בשביל להציק, היה שם משהו שבאמת הפריע לי. אבל לא ממש צריך להיכנס לזה. אז שיהיה לך יום טוב.

  10. בצדק? בצדק? בצדק?

    לא היתה תיאוריה צרפתית מופלצת שהתפוצצה במשפטים מתפתלים על פני מאות עמודים ואי אפשר היה לסכם אותה ב-10 עמודים (כולל הערות, תודות, שער, שער 2, יציע וחברים).

    למה, הו למה הבריטים עזבו את צרפת? הברברים הקלטים היו צריכים לחלק בעיטה בריאה לכל הנורמנים ולהישאר שם עד שהצפרדעונים ילמדו לאהוב fish & chips ו-baked beans מקופסה

  11. יש תחרות בין הצרפתים והגרמנים מי כותב יותר מסובך.
    ההבדל הוא שאצל הגרמנים לפחות אפשר בסוף להבין למה הם התכוונו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: