אני לא מכיר מישהו שאינו חוטא בחטא היהירות. השאלה היחידה מבחינתי היא לא האם אתה חוטא ביהירות (כמובן שכן) אלא מהי התדירות וזאת מכיוון שליהירות יש תכונה מעצבנת: יש לה זיכרון ארוך ובסופו של דבר היא בועטת לך בתחת. במהלך השבוע נאלצו כמה אנשים להתמודד עם היהירות שלהם בעיתון.
הראשון הוא איציק כהן.
איציק כהן היה עד לפני כמה חודשים סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר. במסגרת תפקידו הוא היה אחראי על כל פרויקטיי המחשוב של מדינת ישראל. חתיכת תפקיד. הוא גם חתיכת טיפוס. לאחר התפוצצות הבועה, המדינה היתה הספק המרכזי של עבודות לחברות ההייטק הישראליות. אין פלא שכהן הפך לאחד האנשים החזקים במשק.
בדוח מבקר המדינה האחרון (ולדעתי גם באחד מדוחות הקודמים) מוזכר כהן ולא בהקשרים מחמיאים. כל מי שכיסה בשנים האחרונות את המתרחש בפרויקט מרכב"ה ידע כי מדובר בפרויקט בזבזני, רהבתני שנוהל ברשלנות. זה בדיוק מה שמצא המבקר.
ביום שלישי השבוע אני פותח את מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות" ומוצא את החבר כהן על השער. הסיפור עסק במכרז הכושל של תעודות הזהות החכמות שמדינת ישראל מנסה להוציא אל הפועל כבר שנים ולא מצליחה. כהן אינו קשור ישירות אל המכרז הזה שכן מדובר במכרז של משרד הפנים. ועדיין, מכיוון שמדובר בפרויקט טכנולוגי, וכזה שאמור היה לספק תוצאה מגניבה לגמרי, בשלבים הראשונים של הפרויקט, כאשר ניסו להסביר לכתבים כיצד תראה התוצאה הסופית, נשלחה אליהם תמונה של תעודת זהות חכמה כאשר פניו המחייכות של כהן ניבטות מהן.
כהן דאג שתמונתו ושמו יתנוססו על תעודת הזהות החכמה כי הוא מכיר תקשורת. כאשר כותבים כתבה על תעודות זהות חכמות, מחפשים "ויז'ואל", איזשהי תמונה שתלווה את הטקסט. מכיוון שמדובר במוצר שעדיין לא קיים, התמונה של כהן היא הדבר היחיד בו אפשר להשתמש (מעבר לתעודת הזהות הכחולה הנוכחית). אלא שהמכרז הסתבך ושוב הסתבך ותמונת היהירות של כהן רודפת אחריו לכל מקום, גם אם הוא לא קשור למחדל.
ביום רביעי, למחרת הפרסום, פרסם מוסף הכלכלה הבהרה בזו הלשון:
אני לגמרי לא מאשים את מי ששילב את התמונה. העורך בדסק לא אמור לדעת כיצד נראה כהן ולא יכול להעלות על דעתו שסגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר של מדינת ישראל הוא זה שמככב בתמונה (התמונה עצמה נשלחה למערכות העיתונים לפני משהו כמו שש שנים). למרות שאני מבין מדוע כהן דרש הבהרה אני לפעמים מחבב את חוש האירוניה של הגורל.
אנשים נוספים שנאלצים הבוקר להתמודד עם היהירות של עצמם הם שי ודרור.
הקטע שבו השניים לועגים לגילו של גולן לאחר שזה עשה להם את טריק "שיחת הטלפון המפתיעה" והציג אותם כשני פחדנים שלא מסוגלים להתמודד שאלות מהסוג שהם שואלים, היה קטע יהירות נטו. היתה להם תוכנית טלוויזיה והם סגרו באמצעותה חשבון אישי עם גולן שהביך אותם. מעבר לעובדה שהשניים נאלצו להיפרד מ-75 אלף שקל, הם משלמים היום את מחיר היהירות גם בדמות מודעת התנצלות.
כתיבת תגובה