מרכז נוער קטן באנגליה נדרש לשלם סכום של 470 פאונד לאגודת האמנים (גוף שאוסף תמלוגים, בדומה לאקו"ם). מדוע? מפני שהילדים שרים שם שירי חג מולד שצריך לשלם עליהם תמלוגים. אה, כן, והם צריכים לשלם על רשיון להשמעת מוזיקה בפומבי, מפני שאפשר לשמוע את הרדיו הפועל במטבח גם מחדרים אחרים. אגב, זו השנה השניה ברציפות בה הם נדרשים לשלם – בשנה שעברה דרשו מהם "רק" 230 פאונד, אותם הצליחו לממן על ידי קיום הגרלה לתושבי הכפר.
עוד אני קורא על זה, ואני נדהם לגלות שהארגון האמריקאי המקביל, ASCAP, דרש תשלומים מתנועת הצופות (Girl Scouts) על השירים ששרים שם סביב המדורה. כתוצאה מהדרישה הזו, היה פרק זמן בו הילדות נאלצו לזמזם ולמחוא כפיים בלי לשיר את מילות השירים! מישהו חושב שזו הכוונה של חוקי זכויות יוצרים? יש אמנים שהדרישה הזו, לסחוט תשלומים מארגוני צדקה ותנועות נוער, נראית להם הגיונית?
חוקים, באופן כללי, אמורים לשרת את החברה בה הם חלים. אסור לגנוב כי החברה מעוניינת לשמור על זכות האזרח לקניין פרטי. אסור לעבור באדום כי החברה מבקשת לשמור על חיי הנוסעים בכביש (בישראל זה לא כל כך פועל, אבל מילא). האם לבריוני זכויות היוצרים האלה התכוון המחוקק? ברור שהתופעות האלה הן רק עוד שלב ברקבון המוחלט הפושה בתעשיית המוזיקה, המתעקשת להרוג את עצמה; אבל בשלב זה, החוק לצידם. האם לא הגיע הזמן לתקן אותו?
(דרך WebbAlert)
כתיבת תגובה