פיצוליזציה

אתמול העברתי את השיעור האחרון בקורס שלי בסמסטר א’. זו היתה חוויה משונה. להעביר שיעור אחרון בקורס בסמסטר שנגמר אבל שבעצם לא התחיל. מאוד נהניתי בקורס הזה וכמו שאמרתי בכיתה, בכל פעם שאני מגיע לשיעור האחרון ומגלה שנאלצתי לוותר על שני שיעורים שתכננתי מכיוון שנגמר לי הזמן, אני יודע שהיה יופי של קורס כי זה אומר שהזמן, שלכאורה הלך לאיבוד, “בוזבז” על דיונים, ויכוחים, צעקות וכל מה שעושה קורס למעניין.

בהפסקה של השיעור יצאתי החוצה לתפוס קצת שמש וראיתי את הסטודנטים המתבצרים על מרפסת בניין הנהלת האוניברסיטה כשמתחתיהם שוכבים בנונשלנטיות סטונדטים אחרים. סוריאליסטי.

אם יש משהו ששביתת המרצים מצביעה עליו הרי שזה על עוצמת תהליך הפיצוליזציה שעוברת החברה הישראלית בין השאר בעידודו של האוצר שמטפל במגזרים השונים בשיטת הפרד ומשול. סטודנט אחד סיפר לי שצבי הכהן, יו”ר הועדה המתאמת של הסגל האקדמי הבכיר, הגיע לאוניברסיטת בן-גוריון בתחילת השביתה והסביר לסטודנטים שבסגל הבכיר אין אנשים שילכו לשרוף צמיגים. מי שצריך לשרוף צמיגים, הסביר הכהן בשלוות נפש, הם הסטודנטים.

נורא נחמד. הכהן יוצא לשביתה ומצפה שהסטודנטים יעשו בשבילו את העבודה.

מצד שני, וגם את זה אמרתי אתמול בשיעור, בכל מדינה אחרת בעולם הסטודנטים מזמן היו שורפים את האוניברסיטה. אשכרה מבעירים אותה. רק בישראל אפשר לבנות על תהליכי הפיצוליזציה של המגזרים השונים: כל מגזר לנפשו, אין סולידריות, אין שיתוף פעולה, אין ניסיון לאחד כוחות (ואל תספרו לי שהמרצים שובתים בגלל השכר מטעמים טקטיים. אני לגמרי, אבל לגמרי לא קונה את זה). הסגל הבכיר שובת אבל לא חושב לגייס לצידו את הסגל הזוטר (אחרי הכל – הוא זוטר!) או את הסטודנטים (אחרי הכל, אלו הטיפוסים שמפריעים לנו לעשות מחקר!).

אין פלא שהשביתה נכשלה כישלון מוחלט.

21 מחשבות על “פיצוליזציה

  1. לא יודע אם הייתי מגדיר את השביתה כשלון מוחלט, אני די בטוח שהמכללות משפשפות ידיים ורק מחכות לשנה הבאה.

  2. מייאש…
    בזמן שביתת המורים, אחרי ההפגנה הגדולה, נדמה היה לי שסוף סוף הולך לקרות כאן שינוי…
    אבל שביתת המרצים רק מדגישה שוב עד כמה האנשים שחיים כאן הם חסרי משמעות בעיניי הנבחרים שלהם (או יותר נכון המאולצים שלהם או הברירות מחדל החלקלקות שלהם…) רק חבל שגם הציבור, כמו למשל ציבור הסטודנטים, כבר תופס עצמו ככזה.

    אתמול בתוכנית “היום שהיה” הראו סרטון שערכו סטודנטים, אני לא מוצאת אותו ביו טיוב, הוא גם לא היה כזה מוצלח בעיני, אבל משפט מתוכו נחרט אצלי חזק: “וצו מילואים כבר קיבלת?”

  3. העלמה העפרונית תודה על הקישור! (אגב, את הסרט שאת קישרת אליו אהבתי הרבה יותר…)
    הסרט עליו דיברתי נמצא בקישור הזה
    והציטוט המדויק הוא:
    “ומה זה?”
    “זה צו מילואים”

  4. הבעיה הפעם היא לא בחברה כולה, אלא במרצים הבכירים. נתחיל בכך שמצבם של המרצים הבכירים עדיין אינו מעורר חמלה, לעומתם מצבם של סקטורים שלמים אחרים במשק מעורר הזדהות וחמלה (ראה את מאבק המורים והתמיכה הציבורית). הסטודנטים ה”מוחים” (אלא אם לשדר מוזיקה בקמפוס ולערוך מסיבת טראנס כם כלים מחאתיים נוקבים בעינך) התעוררו מאוחר מדי (כאשר ברור שיהיה סוף כזה או אחר בימים הקרובים) וגם הם דואגים לעצמם בלבד, תחת כסות המאבק למען החינוך, אותם ילדים צפונים שמשחקים במחאת סיקסטיז דואגים לכך שיוכלו לסיים את שנת הלימודים על מנת להשתלב בחברות ההיי טק השונות, ולשכוח את הקיפוח של סקטורים שלמים בחברה הישראלית.
    שלא נדבר על אימוץ המונחים הצבאיים… ועוד רעות חולות בהתנהלות הסטודנטים

    אה כן ולגבי המונח מתבצרים
    הרשה לי להציע במקומו את המונח פחחחחחח

  5. ג’ : אתה צודק ללא ספק. המכללות הן המנצחות הגדולות של השביתה !
    הן הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם, והשכלה זה מוצר כמו כל המוצרים בשוק ואין צורך שהמדינה תתערב כי היא עושה בדרך כלל רק צרות. ( הפרטה, בקיצור )

  6. למה כל פעם שמישהו רוצה עוד קצת כסף הוא צריך לגרור איתו פתרון לגג הדולף של רוחמה משדרות ? המרצים שובתים כי הם רוצים יותר כסף, לדעתי מגיע להם (אני מכיר אישית פרופסור שקיבל הצעה להכפיל את המשכורת פי ארבע, נסו לחשב כמה כסף זה אומר עליכם בשקלים. הוא סירב), אחרים חולקים עלי, אבל זה לא פוגע בזכותם להאבק על התנאים שלהם בלבד. הרחבת המשא ומתן לתחומים אחרים (מדובר בסקטור מצומצם למדי) יגרע מיכולתם לשלוט במשא ומתן על מה שמעניין אותם. מי שיש לו בעיה עם מצבו, מוזמן גם הוא לנסות לשבות/להפגין ויכול לבקש את תמיכתם.
    הסטודנטים מצידם תומכים במאבק כי זה משרת את האינטרסים שלהם (לחזור מהר ללימודים), אין שום צורך לגייס אותם, הם באים לבד.

  7. בעז: כן, אם רק היינו אנחנו, שמנמני היי טק, מתאמצים קצת יותר, הכל היה יותר טוב במדינה הזאת. האמת, צודק. רצינו להגיע להראות הזדהות, אבל לא ניתן להגיש הוצאות חניה והליסינג לא מבוטח נגד נזקי הפגנה.

    די עם הדמגוגיה. יש אנשים שמרוויחים יפה כי הם עובדים קשה. לא כולנו עושים פדים לעכבר מדם של ילדים עניים.

  8. אני לא חושב ש”בכל מקום אחר” היו מבעירים את האוניברסיטה, במיוחד לא אחרי שגם שנה שעברה יצאנו למאבק והתוצאות שלו לא היו כאלה טובות (אם כי לדעתי הן לא כשלון חרוץ).
    מה שכן – הנקודה שלך טובה מאוד. אני כבר מזמן טענתי שוונדליזם הוא הדרך הכי טובה (טוב, השניה הכי טובה) להביא לסיום המשבר – זה מעצבן לאללה את האוניברסיטאות. זה עולה להן כסף. זה אלים, אז זה מגיע לכותרות, אבל זה לא פוגע באף אחד. הבעיה היחידה היא שמישהו יצטרך לשבת במעצר (אם לא בכלא) כמה ימים טובים אם הוא יתפס, ואין לנו מתנדב בשביל זה.

    ולגבי הדרך הכי טובה – הדרך הכי טובה להביא לסיומו המיידי של המשבר היא אם סטודנט אחד ימות. עדיף מוות ע”י מכת אלה משוטר באמצע הפגנה, אבל גם מכתב התאבדות שמאשים את אולמרט/יולי/בר-און/צבי הכהן/ור”ה/מישהו אחר יעשה את העבודה.
    מתנדבים?

  9. ולגבי הדרך הכי טובה – הדרך הכי טובה להביא לסיומו המיידי של המשבר היא אם סטודנט אחד ימות. עדיף מוות ע”י מכת אלה משוטר באמצע הפגנה, אבל גם מכתב התאבדות שמאשים את אולמרט/יולי/בר-און/צבי הכהן/ור”ה/מישהו אחר יעשה את העבודה.

    שחור משהו, אבל חייב להאמר – עשרות המתים במלחמת לבנון השניה הזיזו לאולמרט? אז למה שסטודנט אחד שימות יזיז לו?

  10. אתם לא מבינים. במדינה הזאת אוהבים שהכל ספקטאקל. צריך לקשור 200 סטודנטים לשלשלאות שעשויות מחומרי נפץ תעשייתיים, ולתת להם לרקוד מסביב לקמפוס כשכל 2 דקות אחד מהסטודנטים מתפוצץ, סתם באקראי. השביתה בטוח תסתיים אחרי 3 שעות ככה.

  11. אגב, 24.5 אחוז תוספת שכר, לא הייתי קורא לזה כשלון של השביתה (בוודאי ובוודאי שלא כשלון מוחלט).
    גם כלי התקשורת מחזיקים רובם בדיעה שהאוצר הוא זה שהתקפל.

  12. שביתה שנמשכת 90 יום, שמובילה לכמעט אסון במערכת ההשכלה הגבוהה, שגורמת לכך שסמסטר ב’ ייגמר מתישהו באוגוסט, שמובילה כעת לסכסוך עבודה אצל הסגל הזוטר (ואלו רק מקצת ההשלכות שלה) היא ההגדרה המילונית של “כישלון מוחלט”.

  13. ההגדרה של כשלון תלויה במטרות שהוצבו בתחילת המאבק. אני לא חושב שלמרצים כל כך איכפת מזה שסמסטר ב’ ייגמר באוגוסט או מהסכסוך של הסגל הזוטר.
    כבר כתבו אחרים – אולי המערכת הפסידה, אבל מבחינת ארגון הסגל הבכיר – ממש לא.

  14. שביתה שנמשכת 90 יום, במהלכם מצליחים המרצים להעמיד את קיום שנת הלימודים בסכנה, בלי לבקש (ולקבל) גיבוי מספיק מהסגל הזוטר והסטודנטים, מבלי שהאוצר יצליח לרמוס את זכותם לשבות ותוך חתימה על הסכם עבודה מכובד לשנים הקרובות הוא הישג גדול ולא כישלון.
    כעת על עבודתם הנפלאה (מה לעשות, כדי להוציא משהו מהאוצר צריך להגיע למצב בו מסכנים הכנסות בהיקף העולה על העלות לאוצר, ואת זה אני כותב כקפיטליסט מובהק) יכולים גם הסגל הזוטר וגם הסטודנטים לבנות הישגים משלהם. האוצר לא יכול להרשות לעצמו אפילו שבוע אחד של שביתה מצד הסגל הזוטר (כי מה לעשות ובמקצועות הכסף, דהיינו הנדסה, אי אפשר להפריד את התרגול מההרצאות) וכמובן שלא יכול לנסות להוציא את מתווה שוחט (שאני דווקא לא בהכרח מתנגד לו) מחשש לשביתת סטודנטים.

    למעשה זו אחת השביתות המוצלחות של זמננו, התחלה שקטה כדי שהכל יתנהל כחוק, כל הזמן נתנו לאירועים סביבם למסך את השביתה, צבירת מומנטום והסתמכות על פסיקה שקולה של בית המשפט ופתאום האוצר מוצא עצמו מסכן הכנסות אדירות כמו גם נזק פוליטי לשר הממונה (לר”מ כבר לא אכפת לדעתי). בלי פופוליזם זול, בלי לגרור פנימה מאבקים שאין להם יד ורגל בנושא (למה רק סגל זוטר ? אולי גם המנקים עובדי הקבלן צריכים לעמוד בראש דרישות הסגל ?) ובלי כל אותן הפגנות חסרות תועלת (ועם שורפי הצמיגים סליחה) או לפחות מינימום של כאלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: