לפני הכל, אני רוצה להודות שוב לכולכם על הברכות החמות. תודה!
כפי שאפשר לנחש הראש שלי נמצא במקומות אחרים (אגב, השם שבחרנו הוא: דנה) ואולי דווקא בגלל זה, בגלישה החטופה שהרשיתי לעצמי קלטה את עיני כותרת באתר הטוש המדווחת על סיפור שיפורסם מחר ושהקדמה לו ניתן לקרוא כבר היום. כותרת הידיעה היא:
נשים בעמדות מפתח: רק שלושה ימים לאחר הלידה חזרה אירית אילוז, סמנכ"לית הכספים של אמפל, לעבודה
בגוף הטקסט מסופר:
שלושה ימים לאחר שילדה את בנה הקטן כבר חזרה אירית אילוז, סמנכ"לית הכספים של אמפל, לעבודה. אילוז נחשבת ליד ימינו של יוסי מימן, בעל השליטה באמפל. "אני 24 שעות בתפקיד כי צריך לעקוב אחרי אירועים בשווקים בארה"ב. אני גם לא מכבה את הטלפון בסופשבוע ובחגים. עם זאת, התפקיד מספק אתגרים ומאפשר יזמות. הוא מחייב לשמור על רמה מקצועית ולהיות מעורב בשוק ההון".
מכיוון שהטקסט כולו טרם פורסם קשה לי להבין האם זו כתבה שתהלל ותפאר את הנשים האלו או דווקא תציג אותן כקורבן להצלחתן. אינני אומר זאת מכיוון שמדובר בנשים. גם גברים שהיו אומרים "אני 24 שעות בתפקיד, לא מכבה את הטלפון בסופשבוע ובחגים" היו זוכים ממני לאותה תגובה.
למרות שגם עיתונאים נדרשים להיות זמינים למערכות שלהם משעות הבוקר המוקדמות ועד לזמן סגירת העיתון, למרות שגם עיתונאות היא לא מקצוע של תשע עד חמש, עדיין ניתן לקיים חיי משפחה – עזבו חיי משפחה, חיים כלשהם – בצורה סבירה (תלוי בסוג העיתונאי ובתפקידו). אין מצב שהייתי רוצה להתחלף עם אנשי קריירת ה-24 שעות, בטח לא לאורך זמן.
מי שלא יודע לנתק את עצמו מהעולם, אפילו לתקופות קצרות כמו חגים, סופי שבוע, או להבדיל – חופשת לידה (גברים ונשים כאחד) – זוכה בעיקר לרחמים מצידי.
כתיבת תגובה