השראה או פלגיאט (2)

הגלוב עסק בעבר במקרה שנדמה היה כפלגיאט והדבר עורר לא מעט גלים (וכפי שציינתי בעבר, היקף הגלים טרם נחשף בגלוב ויום אחד ייחשף). פלגיאט מתייחס ל”גניבה ספרותית” אבל יש כל מיני סוגים של “גניבות” ולא כולן קשורות בטקסט. אתמול בוקר קיבלו עיתונאים הודעה לעיתונות העוסקת באתר חדש, Wedit העוסק בהפקת חתונות. וכך נכתב בהודעה:

WEDIT מביא את כל הטרנדים החמים בשוק החתונות בארץ ובעולם ומציע מידע שימושי, כתבות, טיפים, המלצות ועוד שנכתבו ע”י מיטב המומחים בתחום והכל בשפה קצת אחרת ובעיצוב מעודכן ושונה ממה שהיה מוכר עד כה בתחום… המיזם הוא יוזמה של ניר לוי, שחקן ותיק בתחום האירועים, בעל ידע וניסיון רב בתחום החתונות ובעל גני אירועים (בהם “הגבעה בברנר”, “גני מרוויאס”). תהליך המחקר, הפיתוח אסטרטגי והמיתוג נערך כחצי שנה… בהשקעה של מעל מיליון שקלים.

כאשר נכנסים לאתר מתרשמים מעיצובו המיוחד על אף שלא ניתן קרדיט לחברה או למעצב שעסק בעיצוב.

בשעות הערב שלח מומי והחתול הודעה לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות ובה קישור לאתר אחר, The Cool Hunter שמו, שעוסק באיתור והצגת טרנדים חמים ומגניבים בתחום העיצוב, הארכיטקטורה, מוזיקה, לייף-סטייל ועוד. את האתר עיצבה חברה אוסטרלית ששמה War.

לנוחות הקוראים הנה שלוש השוואות עיצוב בין שני האתרים. העיצוב הראשון יהיה מ-Wedit הישראלי והשני מ-The Cool Hunter. ניתן להגדיל את התמונות על ידי לחיצה עליהן.

דוגמה מספר 1 – החלק העליון של עמוד הבית (שימו לב לצד שמאל וימין של הכותרת):

Wedit

מול

the cool hunter

***

דוגמה מספר 2 – אייטם באתר:

Wedit

מול

the cool hunter

***

דוגמה מספר 3 – תחתית עמוד הבית:

Wedit

מול

the cool hunter

***

בשל רגישות העניין החלטתי לעשות משהו שלא עשיתי מעולם. בשבתי כבלוגר (ולא כעיתונאי) פניתי אתמול בשעה 20:30 למשרד יחסי הציבור של החברה וביקשתי תגובה. שוחחתי עם אשת יחסי הציבור (המאוד נחמדה) שניסתה להשיג את לוי אך ללא הצלחה. היא ביקשה דחייה בפרסום הפוסט עד לשעות הבוקר כדי שתוכל לברר את העניין. ביקשתי תגובה והמתנתי עד שזו תגיע שכן מן הראוי לנהוג במקרים מעין אלו במשנה זהירות.

לפני דקות אחדות, בהתאם לסיכום, הגיעה תגובה רשמית של החברה. אני מביא אותה במלואה. שפטו אתם.

גיל-עד תדמית המייצגת את WEDIT: WEDIT הינו אתר חדש שמביא את הטרנדים החמים מהארץ ומחו”ל בתחום החתונות, בין היתר שאב האתר השראה גם מאתרים אחרים בעולם וזאת על מנת שיוכל להיות אתר עדכני וחדשני ביותר וכמו כן להתאים עצמו לרמה העולמית עם זאת האתר הינו ייחודי בתחומו שלו ומתמקד בתחום החתונות, ובו נאגרים חומרים מכל העולם על הטרנדים החמים בתחום החתונות ומביאים אותם לידיעת הגולש הישראלי.

22 מחשבות על “השראה או פלגיאט (2)

  1. טוב נו הם בסך הכל שאבו השראה.
    בזמן האחרון יש לי תחושה שכל מה שאני רואה בארץ בטלוויזיה או באינטרנט זו העתקה/שימוש בפורמט/שאיבת השראה מהחברה מחו”ל, מקוריות זה כבר לא משהו ששואפים אליו פה.

  2. או בתרגום חופשי:
    “מגניב, עוד דרך לעשות פרסום לאתר שלנו, אז בואו נשבח אותו עוד קצת כי הם חייבים לפרסם את התגובה”

    אבל פה הטעות שלהם, לא? אם ניגשת אליהם כבלוגר ולא כעיתונאי, אתה יכול בהחלט לא לצטט את התגובה שלהם במדויק אלא לכתוב “הם כתבו לי תגובה שאינה מכחישה את גניבת העיצוב והתירוץ שלהם הוא ששני האתרים עוסקים בתחומים שונים.”

    לחילופין, יכול להיות שקשה להם להבין מה בעצם רע בזה. זה לא תמיד טריוויאלי. יש הרי גם עיצובים פתוחים וזמינים לשינוי.

  3. חייבת להגיד שבאתר המקורי יש טרנדים הרבה יותר שווים*.

    ומעבר לזה: בלי לזלזל בזכויות יוצרים או ב(העדר)הקרדיט בעיני העובדה שפנית כבלוגר וקיבלת תשובה ככזה היא נקודה משמעותית לא פחות.

    *וגם יותר טרנדיים, אבל עזבו, כלות…

  4. נראה לי שדרוש פה תרגום לעברית

    שאבנו השראה מאתרים בעולם – הורדנו את הCSS מאתר שאהבנו והשתמשנו בו לאתר שלנו.

    לא שזה ממש חטא נורא לדעתי, אבל לפחות בתגובה שלהם יכלו לתת קרדיט.

  5. שמים לב שאני לא עיתונאי?

    השאלה היא האם אתה חושב שצריך להתיחס אל בלוגר כאל עיתונאי או לא.

    זכור לי שבאחד הפרקים של “הבית הלבן” העבירו ביקורת על ג’וש בבלוג. ג’וש התעצבן והתקשר לבלוגר לצעוק עליו תוך שהוא אומר לו “Off the record” מה דעתו האמיתית עליו.
    שניה אחר כך הסבירו לו שבלוגר זה לא עיתונאי ולא מעניינות אותו הקונבנציות העיתונאיות.

    זה גם מזכיר לי את התקופה שבה פוליטיקאים הפסיקו לענות לשאלות מראיינים. שאלו אותם על משהו אחד והם ענו בלי שום קשר. ביבי הביא את זה לדרגת אמנות בקמפיין הבחירות שלו אז והמראיינים חטפו ביקורת רצינית ולמדו לקטוע מרואיינים שמנסים לעשות את הטריק הזה. עם הזמן המרואיינים הבינו שזה לא עובד והם הרבה פחות מנסים לדחוף ככה את הדברים שהם צריכים להגיד (זה עדיין קורה, אבל לא כמו אז).
    באותו האופן, די נמאס לי לשמוע בתכניות הכלבוטק למיניהן את תגובת החברה שמכרה מזון מורעל לקשישים במחיר מופקע. “חברתנו מובילה בענף המזון כבר מעל לשלושים שנה, האכלנו נזקקים משדרות לפני שידור הכתבה ויש לנו מבצע של 50% הנחה על בשר משומר בסוף השבוע הקרוב. לפיכך כנראה שהיו לכם אינטרסים זרים.”

    אז נכון שבעיתונאות ממוסדת יש כללים, אבל אין שום קשר בין ה”טרנדים החמים” שמוזכרים פעמיים בתגובה שלהם לבין השאלה שנשאלה. את ה”טלפון להזמנות” שלהם לא תפרסם, נכון?

    אני יודע שזה סתם משהו שמפריע לי. התגובה שלהם לא היתה עד כדי כך בלתי קשורה, וציטוט מלא של תגובה הוא בהחלט חזק יותר מאשר דיווח יד-שניה.
    כנראה שיש סיבה טובה לכך שאני לא עיתונאי. 🙂

  6. הסתכלתי באתרים ובדמיון המדהים ומשהו לא הקליק לי נכון אז בדקתי. שניהם מפותחים על ג’ומלא, שזו מערכת ניהול תוכן, די דומה לוורדפרס עם תמות (THEMES) וכו’. האתר הישראלי עשה עוד כמה דברים מאוד לא יפים, כמו להוריד את השורה הזו מהקוד “Joomla! – Copyright (C) 2005 – 2006 Open Source Matters. All rights reserved”. יש אנשים שתמיד מנצלים קוד פתוח לרעה.. הם בוודאי לקחו את התמה ועיברתו אותה כמו שרבים עושים. הקטע של הורדת הקרדיטים פשוט לא חוקי.

    דרך אגב, גם הCOOL HUNTER באתר המקורי לא ממש מקורי.. ז”א – זה ביטוי מתוך Pattern Recognition, לא?

  7. יובל, מכיוון שמדובר בטמפלט של ג’ומלה (שמניע את שני האתרים) , אולי יש לבדוק גם אפשרויות אחרות ? ובכלל אם כבר להעתיק, למה דווקא עיצוב כה כעור.

  8. אני מניח שאני עם ליאור בדעתו. אני רוצה לתת להם להנות מהספק שהם קנו את הטמפלט מאפשהו ורק הורידו את הקרדיט או משהו כזה.

    לחלופין, אני מניח שאנחנו צריכים להתפעל מכך שחצי מיליון שקל הושקעו בתרגום תבנית ג’ומלה, זה בכלל הישג לקהילת הקוד הפתוח.

  9. ליאור ויהונתן:
    יש הבדל בין שימוש בטמפלייט דומה, כמו שלמשל עושים כל בעלי הבלוגים של וורדפרס עם התבנית ברירת מחדל. הרי אף אחד לא חושב שהם מעתיקים אחד מהשני. ויש הבדל לבין לקחת עיצוב של אתר, להעתיק את הצבעים של הכפתורים למעלה, ולהציג אותו בתור אתר שהשקיעו חצי מיליון שקל בעיצוב ובבנייה שלו. למה לא לציין בהודעה לעיתונות, “האתר נבנה על בסיס מערכות קוד פתוח ובתבניות חופשיות”, ואז מבינים שהם לא עשו שום דבר יצירתי. אבל לגנוב משהו ממישהו, ועוד מאתר שדומה מאוד בתכנים שלו לאתר שלך (טרנדים בכלל, טרנדים בחתונות) זו כבר גניבה לשמה.

    חברת עיצוב עשתה פה סיבוב על בעלים של חברה, ואם באמת הוא שילם להם חצי מיליון שקל בשביל לגנוב תבנית – אז הוא באמת צריך להתבאס עכשיו.

  10. אכן מדובר בתבנית של ג’ומלה וסביר מאוד להניח ששני האתרים קנו/הורידו בחינם את התבנית
    שכן העתקה של קוד התבנית רק מהאתר עצמו מסובכת פי כמה משימוש בתבנית קיימת.
    סביר גם להניח, אם כי לא בהכרח, שהתבנית המקורית כוללת את כל הצבעים של העיצוב ואין מדובר בהעתקה מהאתר הנ”ל אלא שימוש כפול בתבנית קיימת – מבחינה חוקית אין שום בעיה.
    גם אין שום בעיה עם הורדת קרדיטים במידה ומעצב התבנית מרשה.
    נדמה לי שהכסף, אם אכן הושקע ולא מדובר בקשקוש יחצ”ני מקובל, הושקע בתוכן ולא בעיצוב שאכן כמו שעינב אומרת, כעור.

  11. בלונדינית, נכון. אבל גם אם הפרק ההוא היה חדש חדש אני לא בטוח שהיו להם תובנות אחרות.
    אני לא בטוח שדברים השתנו מאז במיוחד ובכל מקרה זו לא דוגמה של אורים ותומים והוכחה ניצחת לטענתי. סה”כ תכנית בידור.
    זה לא כאילו ציטטתי את סיינפלד או משהו… 🙂

    (עדיין איכשהו קשה לי לקבל את זה שסיינפלד מתעלמת כמעט לחלוטין מטכנולוגיה מתקדמת כמו טלפונים סלולריים למשל)

  12. אלירם- מה עם המחשב של ג’רי שבמשך כל העונות אני לא זוכר פעם אחת שהדליקו אותו?

    האמת היא, לגבי סלולרי, אני זוכר בפרק כשהמוסכניק גונב לג’רי את האוטו, שיש בו את המחבטים של קנדי שאיליין קנתה למר פיט, וקריימר מזהה את המכונית כשהוא עם ניומן מובילים משהו (בקבוקים למחזור אולי?), הוא מתקשר לג’רי. רק אני לא זוכר איך.

  13. יובל, גם כשאתה מבקש תגובה כיובל דרור הבלוגר, עדיין אתה “יובל דרור העיתונאי הרוצה לכתוב בבלוג שלו… ”

    מעניין לבדוק מבחוץ האם אתה לוקח את הכללים והנורמות של העיתונאי אל הבלוג ובצד השני, האם הכתיבה הבלוגית משפיעה עליך כעיתונאי.

  14. לעזאזל היו”ר שוב מצטט ברים אוף דה רקורד!
    מיליון שקל? מה קיבינימט עושים עם מיליון שקל באתר על חתונות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: