Alllll right בכל מקום

זוכרים שפעם פורסמו כאן לא מעט טקסטים של כותבים אורחים (ואורחות)? ובכן, עומר, מבקש לחדש את המסורת. הוא שלח את הטקסט הבא:

בעודי יושב בפקק האיילוני היומי שלי, אני מאזין בדרך כלל לגלי צה”ל. זה talk radio קלאסי וזה עוזר לי להעביר את הזמן ולהתעדכן בחדשות. בדרך כלל בשעות שבהן אני יוצא מושמעת התוכנית “מה בוער” אותה מגיש בימים ראשון עד רביעי רזי ברקאי.

למרות שרזי הוא אדם משכיל בתחום הפוליטיקה ומראיין לא רע בכלל, יש לו כמה מנהגים מאוד מגונים. אחד מהם הוא לקטוע את הדיבור של המרואיין שלו ב”Ooooooo-Kayyyyy” ו-“Allll Right” חזקים ובוטים וזאת כאשר כבר לא אכפת לו יותר ממה שיש למרואיין להגיד או שאין לו זמן לשטויות שלו. הוא ממשיך לעשות את זה עד שהמרואיין מפסיק לדבר כי כבר לא שומעים אותו. אם הוא מתחיל להשתעמם ממה שיש למרואיין להגיד או שהוא חושב שאותו אדם שמדבר איתו אומר דברים שכולם כבר יודעים, הוא מתחיל להמהם בקול ‘בהסכמה’ בחוסר סבלנות מופגן.

כל זה לא היה כזה נורא (טוב, נו, אז מראיין אחד קצת חסר סבלנות), אבל הבעיה היא שאותה ‘רזי ברקאיות’ מתפשטת. בשבוע שעבר הגיש מתן חודורוב, הכתב הכלכלי של גל”צ, תוכנית כלכלית מיוחדת. חודורוב, שנשמע כמו בחור חביב, מגיש את הפינה הכלכלית בתוכנית של ברקאי ובתוכנית שלו הוא השתמש באותם ביטויים ואותו חוסר סבלנות עם המרואיינים שלו, מה שהפתיע אותי מאוד. אתמול בבוקר עשה ניב רסקין, מגיש התוכנית “נכון להבוקר” שמשודרת בדיוק לפני “מה בוער”, גם הוא את אותו הדבר.

אפשר לומר שזה לא נורא – שזה מקרה מבודד של תחנת רדיו אחת – אבל בדיוק כמו שהתקשורת דורשת דרך ארץ ונימוס מאישי הציבור שלנו, גם אנחנו צריכים לדרוש את אותו הדבר מאנשי התקשורת שלנו.

5 מחשבות על “Alllll right בכל מקום

  1. אני לא מבין, ההאזנה לגל”צ לימדה אותך שבכלי תקשורת קוטעים לפעמים מראויינים? זה משהו שקורה כמעט בכל תוכניות רדיו או טלוויזיה, ולמעשה מתחייב בצורה כזאת או אחרת, מעצם הפורמט והמבנה של התוכניות הללו.

    ואפילו אם על עצם קטיעת המרואיינים אפשר להתווכח, מה שבטוח הוא שאין כאן שום “רזי ברקאיות” (שאם כבר, הביטוי המאפיין אותו לצורך העניין הוא דווקא “שים נקודה!”), ושום דבר שייחודי לגל”צ.

  2. ג’וני דו! אתה חי! :O

    זה לא חדש לי שבכלי תקשורת קוטעים מרואיינים ואפילו מובן, אבל ברקאי עושה את זה בכזה חוסר נימוס וסבלנות והעובדה שזה גם מדבק, שלי אישית זה פשוט עלה על העצבים.

  3. לפי דעתי הבעיה היא במרואיינים.
    הם לא יודעים להתנסח, לא יודעים להעביר מסר בפשטות ולא יודעים לדבר בענייניות.
    אם קצת גסות רוח היא מה שצריך כדי להושיע אותנו מעדת הטרחנים הזאת,
    אז אולי הברבריות הזאת היא סוג של פתרון.
    (לחלופין אפשר ואף מומלץ להעביר ל-88FM)

  4. אני חושבת שאחת הסיבות שלונדון וקירשנבאום חביבים על מרואיינים וצופים היא הנימוס והאדיבות שהם מקפידים להפגין כלפי מי שמתארח אצלם.
    דוגמא קטנה ויפה לכך שלא רק שאפשר גם אחרת, זה אפילו עובד…
    בעניין רזי ברקאי עליי להודות שאני לא נוהגת כמעט לשמוע רדיו, אבל הוא מעצבן לי את האוזן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: